זכות הבחירה ברופא. זה טוב לכם?

רופאים ומנהלים המנסים לאזן את התקציב הבלתי אפשרי של מערכת הבריאות מנסים להוכיח שאחת הזכויות הבסיסיות של האזרח היא היכולת לבחור ברופא, בין אם זה המנתח או היועץ.

ה"זכות" לבחור את הרופא, כפי שמבהירים זאת בעלי העניין, מקורה כנראה בהצהרת זכויות האדם והאזרח מ-26 באוגוסט 1789, שבה נאמר כי "כל בני האדם נולדים ונשארים בני חורין ושווי זכויות". כיום ברור שהזכות להשתתף בבחירות והזכות להצביע מלוות במערכת בחירות, שבה מתנהל קמפיין "הסברה". מעמידים לרשות האזרחים עובדות והישגים ובמקרה שאין הישג ממשי - ניתן להכפיש את היריב.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אמנות ההישרדות / מתן כהן

הילדים הופקרו למוות / אסתר הרצוג

מומחים מתחום ההשפעה על דעת הקהל מנסים לעצב את התודעה כך שהמצביעים יחושו כאילו ההחלטה שנפלה מבוססת כולה על שיקול דעתם (אינני מתכוון לאלה המצביעים תמורת ממון או בהוראות רועה רוחני היודע מה טוב עבורם). לעומת זאת, בחירת רופא נעשית ללא בסיס נתונים או מידע סביר. אולם את מי זה מעניין, העיקר שנשמרת הזכות הקדושה.

ומהבחירות בקלפי לבחירות שלי בתחום הרפואה. לאחר ארבע שנים במחלקת ההרדמה של בית החולים הדסה ניגשתי לבחינת ההתמחות שאותה סיימתי בהצלחה, אולם הרגע המכריע שבו ידעתי שאכן סיימתי את ההתמחות היה כאשר האחות הראשית בחדר הניתוח ביקשה לשוחח עמי ולקחה אותי לחדר צדדי. שם שאלה: האם תוכל להרדים אותי מחר בבוקר? באותו הרגע הבנתי שסיימתי את ההתמחות והפכתי לרופא בכיר, מומחה. אותה אחות ראתה אותי מדי יום בעבודתי, היא שמה לב כיצד המטופלים שלי מתעוררים בחיוך על השפתיים, היא שמה לב לגישה לחולים, למהירות החדרת העירוי לווריד והיא הייתה מסוגלת להשוות ולהכריע במי לבחור.

צוות בית החולים, ובעיקר צוותי חדר הניתוח, יודעים בדיוק למי לפנות. הם יודעים מי המנתח הטוב ביותר. אחיות המחלקות הפנימיות יודעות מי האנושי ובעל היחס החם והמאבחן חריף המוח ובעל התושייה. לקהל הרחב אין נתוני אמת אובייקטיביים, הוא מחליט על סמך שמועות ועל בסיס מידע לא שלם ולא בדוק. האם הייתי צריך לומר לחולה שבחר ברופא מסוים לניתוח (שר"פ) שזה מקח טעות? שהמנתח שלא נבחר טוב יותר? האם אותם מנהלים התומכים באופן נלהב ב"זכות" לבחור רופא יעמידו לרשות המבקשים נתונים כמו: שיעור זיהומים, שיעורי הצלחה, משך אשפוז, רקע מקצועי - כמה ניתוחים כבר ביצע הפרופסור המכובד והידוע מהכתבות הרבות בעיתונים?

האם מי שיקבע לאן יופנו החולים יהיו רבני העיר המקושרים למנתח זה או אחר? האם קיימת מערכת המספקת מידע לחולה כדי שיוכל לממש את זכותו? שני ספרים חשובים חיבר הפרופ' לרפואה פנימית גרום גרופמן. האחד "איך רופאים חושבים" שבו תיאר כשלים בדרכי החשיבה של רופאים וניתח את הגורמים להם. חשיבה שהיא פועל יוצא מהעובדה שהרופא הוא בן-אנוש בעל חולשות מוכרות.

לאחר הצלחת הספר הזה יצא ספר נוסף "החשיבה שלך הפציינט - איך להחליט מה הטיפול הטוב עבורך". אל גרופמן הצטרפה ד"ר פמלה הרצבנד. שניהם קבעו כי קבלת החלטה רפואית על ידי מטופל היא קשה מאי פעם בשל התפוצצות המידע העומד בפני המחליט, הדעות השונות וכמו כן בגלל הקיבעון המחשבתי של המטופל הנגוע בדעות קדומות, למשל שפרופ' טוב יותר מד"ר, המקובל מאוד בארצנו. הספר מביא דוגמאות רבות לשיקולי מטופל שהיו נכונים ולכאלה שהיו שגויים. העוסקים בתחום קבלת ההחלטות יודעים לספר לנו כיצד ניתן "למכור" תרופה על ידי הבלטת אחוזי ההצלחה ולא הכישלון.

כאשר תינתן הזכות הקדושה לבחור ברופא יתייצבו מנהלי בתי החולים הללו ויחלו במסע הסברה נרחב (בסיוע מומחי יחסי ציבור ופרסום, כמובן) כדי להלל ולשבח את המוסד שלהם. הסיכוי שמשרד הבריאות או שמוסדות הרפואה יפרסמו נתוני אמת קלוש ביותר. ולא, אינני מתכוון להוצאה מיוחדת של עיתון מסחרי ובו רשימת עשרת "הטובים ביותר".

פרופ' יואל דונחין, בית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il