אל תלכו עם הלב

בימים האחרונים הזדמן לי לקרוא מאמרים שנכתבו על-ידי "בני הדור האבוד", צעירים שבחרו ללמוד תארים לא פרקטיים וכעת מקוננים על חיים של רדיפה אחר עבודות זמניות עם שכר נמוך וללא כל ביטחון תעסוקתי. רבים מהם יעידו על עצמם שבחרו ללכת עם הלב וללמוד "משהו לנשמה". קשה לי להבין מדוע הצעירים הללו מוצאים לנכון להאשים מישהו מלבד עצמם על המצב העגום שאליו נקלעו. מדוע לא הלכו ללמוד מקצוע שיש פרנסה בצדו?

הם מוכשרים ומשכילים, אך עדיין מחפשים את דרכם ורבים מהם חיים על חשבון ההורים.

האם גם אתם שייכים לדור האבוד? כתבו לנו באימייל opinions@y-i.co.il

האם אדם שאוהב את עולם הרוח חייב לגזור על עצמו חיי עוני, משום שהאפשרות השנייה היא להיתקע בעבודה משרדית משעממת ומתסכלת? אנסה לנפץ את המוסכמה הזו דרך סיפורי האישי. מאז שהייתי קטן גיליתי משיכה לתחומי ההיסטוריה והפוליטיקה. עוד בימי התיכון היה בחדרי מדף שלם שהוקדש לספרי ההיסטוריה. ערוץ ההיסטוריה היה הערוץ שקידם את פניי בכל יום כשחזרתי מבית הספר. את האהבה לפוליטיקה יש לזקוף לאמי, מרינה סולודקין ז"ל, שכיהנה כחברת כנסת מאז שאני זוכר את עצמי (או ליתר דיוק חמש קדנציות רצופות). לא היה שבוע שבו לא דנתי עמה במצב הפוליטי בארץ. בשנים האחרונות לחייה אף סייעתי לה בכתיבת תכנים רבים שנגעו לפעילותה הפרלמנטרית.

הטורים הקודמים בסדרה בערוץ הדעות

אמנות ההישרדות / מתן כהן

גם בצבא המשכתי ללכת יד ביד עם עולם הרוח, ובמשך שלוש שנים וחצי עסקתי בשפה הערבית במסגרת שירותי ביחידה 8200. כאשר הגיע הרגע להחליט לגבי התואר שאלמד, ניצבתי בפני צומת דרכים משמעותי. מבחינתי, היה זה אך טבעי שאבחר ללמוד מקצוע מתחום מדעי הרוח או מדעי החברה. תואר בשפות, מדעי המדינה או היסטוריה - כל האפשרויות הללו קרצו לי. עם זאת, ידעתי שאם אבחר ללכת בדרך זו, אגזור על עצמי חיים ללא ביטחון תעסוקתי ושכר נמוך. מסיבה זו החלטתי בסוף ללכת לכיוון פרקטי יותר ונרשמתי ללימודי חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

זהו השלב שבו עליי להתוודות שההחלטה הזו התקבלה לאחר לא מעט לחץ מבית. ככה זה כשיש לך אימא יהודיה טיפוסית שרוצה ש"הבן ילמד מקצוע". הוסיפו לכך את העובדה שבבית של עולים מרוסיה כאשר שומעים את הביטוי "תואר עבור הנשמה", הדבר הראשון שעולה להורים בראש הוא שהילד יישאר לגור איתם עד גיל 35. אני מודה שגיליתי גם מידה מסוימת של עניין בעולם הכספים, אך ידעתי שאני בוחר מסלול שהרבה פחות טבעי מבחינתי. לא עזרה גם העובדה שניחנתי ביכולות חישוביות ואנליטיות פחות טובות משל חבריי לספסל הלימודים. אבל חרקתי שיניים כי ידעתי שרק תואר פרקטי שכזה יכול להיות גלגל ההצלה שלי מלכתוב בגיל 30 מאמרים מתוסכלים ל-ynet.

אני בטוח שיש אנשים שיקראו ויאמרו שקיבלתי החלטה פחדנית, ו"הנה עוד אחד שהלך ללמוד את מה שאבאל'ה אמר לו ולא הלך אחרי הלב". במבחן התוצאה, לאחר שנתיים של לימודים, אני יכול להעיד שזו הייתה אחת ההחלטות הנכונות ביותר שקיבלתי בחיי. כן, התואר קשה לי מאוד, וכן, לפעמים אני מרגיש שהייתי צריך ללמוד משהו אחר - אבל מצד שני, אני יודע שתהיה לי עבודה בטוחה ומכניסה כשאסיים ללמוד, וכבר היום אני עובד במשרת סטודנט בתחום הכספים ואני נהנה מכל רגע.

זו דרכו של השוק

אני לא אוהב את המשפט הכה נדוש "לך ללמוד את מה שאתה אוהב". אני חושב שהמשפט הזה גורם לאנשים להקל ראש בהחלטה החשובה ביותר שיקבלו במהלך חייהם בנוגע לפרנסה שלהם. לפני שרצים ללמוד תואר שיספק "מזון לנשמה", אולי כדאי לדאוג לתואר שיבטיח מזון אמיתי ורצוי גם קורת גג ראויה. מה גם, שאצל לא מעט אנשים "מה שאתה אוהב" משמעותו "התואר שתוכל לבלות בו הכי הרבה זמן על הדשא". רבותיי, התואר לא צריך להיות קל, וככל שתאכלו יותר חצץ במהלך הלימודים - כך גדלים הסיכויים שתהנו משכר גבוה יותר בסיומם. האמינו לי, כאשר מרוויחים משכורת מכובדת, הרבה יותר קל לעשות גם משהו עבור הנשמה.

ברצוני גם למחות על החשיבה הצרה שגורסת שמה שאדם בוחר ללמוד הוא גם הדבר היחיד שיעסיק אותו במשך כל חייו. האם יש משהו שמונע מאדם שכזה להמשיך לקרוא ספרים? לנגן? ליצור? להיות פעיל חברתית? אני יכול להעיד על עצמי שלא עשיתי שום ויתור. המשכתי להעמיק את ידיעותיי, התחלתי לעסוק בכתיבה בנושאים פוליטיים בזמני הפנוי, הצטרפתי לפעילות פוליטית בקמפוס במסגרת תנועת "אם תרצו", ואף זכיתי לעמוד בראש התא התל אביבי למשך שנה. פגשתי בתנועה לא מעט סטודנטים שלומדים מקצועות פרקטיים אך בלבם בערה אש הפעילות הפוליטית.

לא קל לשלב בין לימודים תובעניים לשאר תחומי העניין בחיים, אבל אם זה באמת חשוב - תמיד ניתן למצוא לכך את הזמן. אני מציע לכולנו ללמוד מהרמב"ם, שהיה איש אשכולות שעסק בין היתר ברפואה, מדע ופילוסופיה. מי שיגביל את עצמו אך ורק לתחום לימודיו, יגזור על עצמו חיים של בינוניות, לא משנה מה ילמד. ומי שבוחר במודע ללמוד תואר שאין פרנסה בצדו, שלא יתלונן אחר כך על מעסיקים אטומים ועל שוק קפיטליסטי אכזרי. זו דרכו של השוק מאז ומעולם, ומי שישכיל להבין זאת בשלב מוקדם, יזכה להנות מפרנסה טובה וביטחון תעסוקתי במהלך חייו הבוגרים.

לב סולודקין, עולה לשנה ג' בחוג לחשבונאות וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. לשעבר יו"ר תא "אם תרצו" באוניברסיטה.