תדע כל אם עברייה

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אנחנו הילדים של עודף, שנת 83  / שלומית עצבה

אני מדור ה"וואי וואי" / שני גבאי

וזה תקציר העניינים, כפי שחשפה הכתבת הצבאית של "קול ישראל" כרמלה מנשה וכפי שאישר דובר צה"ל: ביחידת קרקל בדרום הארץ משרת קצין בדרגת סגן. הוא משמש כמפקד מחלקה. עמו משרתת חיילת שזה עתה חתמה קבע, והיא לוחמת ומשמשת בין היתר כאחראית על הנהגים במוצב, וגם כנהגת האמר לעת מצוא. נוסעים להם בהאמר על גבול ישראל מצרים הקצין, החייל ועוד שלוש חיילות שהיו עדות למעשים, והדרך לא כל כך סלולה, ופתאום יש מהמורה והחיילת הנהגת בולמת כנראה בחדות. הקצין ככל הנראה נבהל, או מתרגז, או מאבד כליל את המזג הראוי למפקד, והוא צועק עליה ומקלל אותה וסוטר לה בכוח בפניה.

תלונה הוגשה ועשרה ימי מחבוש נפסקו לקצין על ידי המג"ד שלו. עשרה ימים בשל מה שבאזרחות נחשב לתקיפה ומה שצריך היה להיחשב בצבא כתקיפה בנסיבות מחמירות - נסיבות של כפיפות החיילת למפקד שלה. זה הכול. בתום עשרת הימים שב הקצין לפקד על חייליו, אבל זו שפניה עדיין לוהבים - אם לא מן הכאב אז מן העלבון וההשפלה - נשלחת לשרת ביחידה אחרת כי "היא לא יכולה לעבוד עם הקצין הזה". איש לא חשב שבעצם הקצין הזה לא יכול עוד לעבוד עם בני אדם. תוך כדי כך מתגלה גם כי הקצין כבר כינה חיילת אחרת "שרמוטה", הבטיח לעוד אחת שיבצע בה אקט מיני בניגוד לרצונה - ואחסוך לכם את שפתו הציורית - ועל שלישית רק איים כי יעיף לה סטירה, ואולי טרם הספיק לממש.

ותדע כל אם עברייה ויידעו האבות שאמות הספים לא הזדעזעו, ודובר צה"ל הודיע לקונית כי החיילת הועברה ליחידה אחרת "מסיבות מקצועיות", שלא היו קיימות כלל ערב הסטירה. עובדה, זה עתה החתימו אותה לקבע. עובדה, איש לא התלונן מעולם על ביצועיה או אישיותה או נכונותה לשתף פעולה עם כל אחד, למעט מי שרואה לעצמו זכות לתקוף אותה פיזית.

האירוע הזה איננו "בסך הכול סטירה". האירוע הזה מגלה כי בצבא המתוחכם ביותר בעולם, לא קיימת נורמה ברורה וחד-משמעית המציבה איסור מוחלט מעל כל מקרה של התעללות מפקד בחיילת או חייל. מי שנהג כך פעם אחת אינו ראוי כלל לפקד: זו צריכה להיות הנורמה, ואם אין כזאת - יידעו כל אם עברייה וכל אב עברי כי מתפקידנו כאזרחים להפעיל לחץ מוסרי על הצבא למען יתעשת ויבין שזו הנורמה הראויה. לא פחות.

ומי שבחסות גבריותו וכוחו הפיזי העודף סבור שמותר לו לבצע מעשי אלימות נגד נשים, במדים או שלא במדים, צריך להיות מוקע בציבור ומסומן כאדם שאינו ראוי לשאת משרות שבהן נדרשת אחריות ומתבקש שיקול דעת. ודאי לא משרות או תפקידים שבהם הוא אחראי לביטחונם של הסובבים אותו ולגורלם.

אבל העייפות הציבורית המצטברת ממעשים שכאלה דחקה את הידיעה על תקיפת החיילת והשפלתה הקיצונית בחסות צה"ל החוצה. אפילו בשולי העמודים האחוריים בעיתונים אי אפשר היה למצוא אותה, אפילו במאמר דעה אחד לא נקרא צה"ל להתיישר ולהתעשת, להעיף את הקצין לכל הרוחות ולהשיב את החיילת אל היחידה שאהבה, ולהתנצל בפניה עמוקות במכתב רשמי של הרמטכ"ל. אז הנה קריאה אחת כזאת. החיילת ועמה כל הנשים המשרתות בצה"ל, לוחמות או לא, צריכות לדעת שצה"ל אכן יתיישר ויתעשת - ועמן, כמובן, כל אם עברייה. וכל אב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il