ערערה והפסידה: לא תוכל לפגוש את בנותיה
אם שבנותיה נלקחו ממנה לאימוץ סגור, ערערעה על ההחלטה. בית המשפט המחוזי נאלץ לדחות את הבקשה בלב כבד
בית המשפט המחוזי דחה ערעור של אם ביולוגית נגד ההחלטה לקחת את בנותיה לאימוץ במסגרת סגורה - כזו שתמנע ממנה כל קשר איתן. הסיפור העצוב החל בשנת 2008, עם לידת בתה הבכורה של האישה, שהייתה אז מכורה לסמים ומוכרת לשלטונות הרווחה. מיד עם לידת הבת ולבקשת גורמי הרווחה, התינוקת הוכרה כ"קטינה נזקקת" והועברה למשפחת אומנה.
האם החלה בהליך של שיקום, אך למרבה הצער לא הצליחה להשלים את הגמילה - חזרה לצרוך סמים ובהדרגה אף הפסיקה לבקר את בתה בבית האומנה. בשנת 2010, בזמן שריצתה עונש מאסר בגין הריגה בעת נהיגה תחת השפעת סמים, נולדה לה בת נוספת. גם היא הוצאה מרשותה והועברה למשפחת אומנה.
נסיונות הגמילה לא צלחו
ניסיונות רבים מצד הרשויות השונות לסייע לאם להיגמל מסמים, כדי שתוכל לגדל את בנותיה, לא צלחו. על רקע זה פנה היועמ"ש לביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת, בבקשה להכריז על הקטינות כבנות אימוץ - כאשר לדעתו מסגרת האימוץ צריכה להיות סגורה, כך שהקשר בין האם לבנותיה ינותק לחלוטין.
בבקשה נטען כי האם אינה מסוגלת לדאוג לבנותיה בשל מצבה, וכי הסיכוי לשינוי אפילו לאחר קבלת סיוע הינו נמוך ביותר. כלפי האב נטען כי הוא מפקיר את בנותיו ונמנע ממגע עימן ללא סיבה סבירה.
ביהמ"ש נעתר לבקשת היועמ"ש, וקבע כי הקטינות יימסרו לאימוץ במסגרת סגורה. זאת לאור עליונותו של עיקרון טובת המאומץ, ומפאת גילן והנזק שעלול להיגרם להן מקיום קשר עם הוריהן הביולוגיים.
האם ערערה על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי. לטענתה לא הוכח כי האימוץ הוא לטובת הקטינות, וביהמ"ש התעלם מהעובדה כי היא נגמלה מסמים בכוחות עצמה, וכי קיים סיכוי סביר לשינוי ממשי במצבה בעתיד הקרוב.
לדבריה, גורמי הרווחה הם אשר מונעים את ביסוס הקשר שלה עם בנותיה, ולדעתה תמיכה מתאימה תאפשר לה לגדל את בנותיה בכוחות עצמה. עוד הוסיפה כי גם אם ביהמ"ש ישאיר את ההחלטה בדבר האימוץ, עליו להורות על אימוץ "פתוח" - כזה שמאפשר לה לשמור על קשר עם בנותיה.
היועמ"ש הגיב לערעור כי מאחר שהאם אינה מסוגלת להיות הורה ראוי, יש לאמץ את קביעת ביהמ"ש לענייני משפחה ולדחות את התביעה.
קשה, מצער, אך הכרחי
נשיא המחוזי בנצרת, השופט יצחק כהן, קבע כי ההחלטה בערכאה הקודמת התקבלה לאחר שנשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים - ותוך רגישות והתחשבות במצבה המיוחד של האם.
"עמדת הפסיקה היא כי צמצום תוצאות האימוץ באופן שיישמר את הקשר בין הקטין שהוכרז בר אימוץ לבין הוריו הביולוגיים, אינה עלה בקנה אחד עם עקרון טובת המאומץ מאחר וצמצום כזה עלול לפגוע בתכלית האימוץ", כתב בפסק הדין, בו שם דגש על הקושי והצער שבהחלטה הקשה להפריד את הבנות מאמן.
לדברי השופט, הוא שוכנע בצורה חד-משמעית כי האם אינה מסוגלת להיות אם ולגדל את בנותיה. זאת, במיוחד לאור ניסיונותיה הכושלים להשתקם. הבנות יועברו על-כן לאומנה סגורה, ולא יראו עוד את אמן הביולוגית.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד יוגב חלפון
עוסק בתחום המעמד האישי והמשפט האזרחי
לפנייה לכתב/ת 
