קריירה חדשה בגיל מבוגר? בהצלחה
מחפשי עבודה רבים שחצו את גיל 50 שומעים לא אחת כי הגיל שלהם בעוכריהם. ד"ר יעקב בן-שאול, חוקר זקנה, מזהיר כי אי ההיערכות למציאת פתרונות תעסוקה למבוגרים, תיצור בעתיד הלא רחוק עוני ואבטלה בממדים נרחבים. "כשתוחלת החיים תמשיך לטפס, ייווצרו פערים שהחברה לא תוכל להתמודד איתם"
ערן אפלבאום (54) עבד משך 30 שנה בחברה העוסקת במתן שירותי תיירות חינוכית. לפני שנה עזב את עבודתו בהליך של פרישה מרצון והחל לחפש אחר עבודה חדשה, אולם גם כשצלח את שלב הזימון לראיונות - נדחה בסופו של דבר, מבלי שהיססו לרמוז ואף להבהיר כי הגיל נמצא בעוכריו, על אף שהחוק אוסר לעשות זאת.
- סבא, בוא לעבוד: התנועה לביטול גיל הפרישה
- מבוגרים חסרי מנוח: בני 70 ולא רוצים לפרוש
- עתירה לבג"ץ: לאפשר לעבוד גם לאחר גיל 67
עברתם את גיל 67: מתי תוכלו להמשיך לעבוד?
אפלבאום לא לבד. מחפשי עבודה רבים מגלים בהגיעם לגיל 50, ולעתים אף הרבה קודם לכן, כי הסיכויים גבוה למצוא עבודה כשכירים ובשכר הולם אינם גבוהים. לדברי ד"ר יעקב בן-שאול, גרונטולוג (חוקר זקנה) ויועץ פרישה, הקשיים שחווים מבוגרים במציאת עבודה כיום, הם רק תחילתו של תהליך שעלול ליצור "עוני בממדי מגיפה של מבוגרים לא מועסקים".
בן שאול נמנה על משתתפי כנס שערכה היום (ג') האגודה הישראלית לביולוגיה של הזדקנות בתל אביב, לרגל יום הקשיש הבין-לאומי המצוין בעולם ושעסק בין היתר בסוגיות החברתיות הנובעות מהעלייה בתוחלת החיים. "כשאדם משתחרר מהצבא, הוא בוחן את הכישורים ואת הצרכים שלו במטרה להכין את עצמו ל-30 שנה של עבודה", מדגים בן שאול בראיון ל-ynet. "בקרוב מאוד זה יקרה גם בגיל 50 – אנשים יעמדו בפני מחזור שני של חיים ויסתכלו על חייהם באותה צורה כפי שבוחנים אותם יוצאי צבא".
שני מחזורי חיים
בן שאול מחלק את החיים כיום מחלק לשני מחזורים, הראשון בגילאי 50-20 והשני בגילאי 80-50. הסיכויים למצוא עבודה כשכיר בסבב השני, שלא לדבר על שכר ראוי, אפסיים לדבריו. "בישראל אין בכלל את המושג 'תעסוקת מבוגרים", הוא חורץ. "אנחנו חברת היי-טק שמתמקדת בצעירים, בניגוד למגמת העלייה בתוחלת החיים".
"בני 50 ומעלה מתקשים למצוא עבודה על אף שיש להם הרבה ידע וניסיון", הוא מוסיף. "המון מבוגרים הופכים להיות יועצים פרילנסרים בתחומים שונים מדי שנה. יש להם אמנם פרנסה, אבל מצד שני גם חוסר ביטחון תעסוקתי גדול. אבל הפגיעה האנושה היא בתחומים כמו עבודת כפיים כשהתפוקה יורדת ואין אפשרות להסבה".
המצב גרוע במיוחד לדבריו במגזר הפרטי, שם מנסים להפטר מהעובדים עוד לפני הגעתם לגיל פרישה. "שולחים אותם למדבר תעסוקתי של עשרות שנים", הוא מתריע. "זה ילך ויחמיר. חייבים לשנות גישה כי אנחנו הולכים לעולם אחר. תוחלת החיים תעלה עוד יותר וייווצרו פערים בין תתי אוכלוסיות שהחברה לא תוכל להתמודד איתם".
וזה לא שאי אפשר אחרת - בן שאול מדגים כי בקיבוצים יש מסורת של מתן תפקידים קלים יותר למבוגרים ואפילו לקשישים למשך שעתיים שלוש ביום. "זה מאפשר להם לשמור על היכולת הפרודוקטיבית והחברתית שלהם והם מרגישים שהם תורמים. אבל זו המסגרת היחידה שמאפשרת זאת".
היעדר חשיבה מערכתית
בן שאול סבור, כי הבעיה מתחילה בהיעדר חשיבה ומדיניות מערכתית. "היחידים שמתייחסים לנושא הם אנשי האוצר, אך מזווית שלילית. המטרה שלהם היא לחסוך כסף למדינה והפתרונות שלהם, כמו העלאת גיל הפרישה ודחיית מתן קצבאות, לא יועילו בטווח הארוך.
"השוני צריך להיות בשינוי הגישה והשוק. אין מחלוקת שאם כל העובדים יעבדו עד גיל מאוחר יותר, הם ירוויחו יותר כסף ויקבלו יותר מאוחר את הקצבאות. אבל כשמחילים את זה על כולם, משאירים אבטלה מבנית ומתעלמים מכך שזקנה היא דבר אינדיבידואלי".
בן שאול סבור בין השאר, כי על המדינה לסייע הסבות מקצועיות למבוגרים. "כיום המדינה לא לוקחת אותם בחשבון", הוא מתרעם. בנוסף הוא ממליץ להכין את העובדים מוקדם ככל האפשר לסבב נוסף של חיפוש עבודה בחיים. "לא עושים את זה ערב היציאה לגמלאות, כי הבינו שזה מאוחר מדי".
בנוסף הוא קורא לבטל את חובת הפרישה. "כשבן אדם יוצא לגמלאות, הוא לא בהכרח זקן", הוא אומר. "כך למשל, במקום להכריח טייסים להפסיק לטוס בגיל 65 מסיבות של בטיחות, אפשר לקבוע קריטריונים לבדיקת כשירות. זו לא שאלה של גיל, זו שאלה של יכולת".
ללא צעדים אלה, בן שאול מזהיר כי בתוך 30 שנה נגלה אי שוויון כלכלי על בסיס של פערים בשנות חיים, בהתאם להכנסה הפנויה. "יש קבוצת אוכלוסייה חדשה שעתידה להיות הכי גדולה מספרית ושכל אחד מאתנו יהיה לבסוף חבר בה. המדינה צריכה להתחיל לטפל בזה, אחרת תיווצר בעיה חברתית לא רגילה".
הגיל מהווה מכשול
ערן אפלבאום, שבתפקידו האחרון שימש כסמנכ"ל ארגון ושיווק בחברה, החל את מסע חיפוש העבודה בלוחות הדרושים ובשליחת קורות חיים למשרות שהלמו את כישוריו. רק 10% מהמקומות זימנו אותו לראיון. "חלק מהראיונות היו מוצלחים והגעתי לשלבים גבוהים בתהליכי מיון ארוכים, אך בסוף אמרו לי שאני מספר שתיים או שלוש. לעתים ניסיתי לברר מדוע והשיבו לי שהגיל מהווה מכשול או שאני 'אובר קווליפייד'".
"זה לא מובן לי", הוא מוסיף. "אני מביא איתי ניסיון ורוגע ואני לא מתכוון להאפיל על מישהו או להתחרות בו. מה שהטריד אותי כאדם יותר צעיר כבר לא מטריד אותי ודווקא עכשיו אני מסוגל להביא ערך אמתי לכל ארגון ותפקיד שאמלא. לגיל יש יתרונות שהמעסיק לא בהכרח רואה וקצת חבל שסר חיננו. יש תפיסה שהגענו לגיל שאנו מקובעים אבל אני חושב שזה עניין אישי. יש אנשים בני 20 מקובעים ויש בני 80 שאינם".
עם זאת אפלבאום רחוק מלהתלונן או להיות מיואש. בימים אלה הוא רשום ללימודי הסבת אקדמאים להוראה וממשיך במקביל בהליך חיפושי העבודה. "אני אופטימי ולא מתבכיין. בסופו של דבר אנשים בגילי יכולים להסתדר ולמצוא לעצמם תפקיד".
בעמותת "ידיד" מציינים כי הקושי בשוק העבודה מתחיל כבר כגיל 45 ומנסים לקדם בימים אלה חוקים שיאפשרו לתמרץ מעסיקים. הפתרונות אותם מציעים בעמותה כוללים בין היתר אכיפה נמרצת של החקיקה האוסרת הפלייה על רקע גיל, קידום העדפה מתקנת בקליטה בעבודה בגופים עירוניים וציבוריים, ושילוב דורשי עבודה מבוגרים בפעילות התנדבותית-קהילתית תמורת תשלום דמי אבטלה או הבטחת הכנסה מוגדלים.