לומדים שקר כלשהו ומתבכיינים

כשסיימתי את לימודי הכלכלה שלי, ידעתי שבקצה הקשת בענן הזו לא יחכה לי סיר מלא זהב. ידעתי שאני הולך להרוויח 7,000-6,000 ברוטו בעבודה ראשונה וידעתי שאני רוצה לגור בלב תל-אביב וליהנות מהחיים במסעדות, פאבים והופעות. ידעתי שאני לא הולך לחסוך שקל. זה גם בדיוק מה שקרה - ואני מאוד מאושר שזה קרה. אני רק בן 28, לא יקרה שום דבר אם אתחיל לחסוך רק בגיל 30, יש לפניי עוד 40 שנות עבודה לפחות - ורוב הסיכויים שיותר כי גיל הפרישה צפוי לעלות מעבר ל-67 - ובכל מקרה, לפי כל הנתונים והסטטיסטיקות, הפנסיה והחסכונות לא באמת יספיקו גם אם אוסיף עוד שנתיים של הפקדות.

הם מוכשרים ומשכילים, אך עדיין מחפשים את דרכם ורבים מהם חיים על חשבון ההורים.

האם גם אתם שייכים לדור האבוד? כתבו לנו באימייל opinions@y-i.co.il

קראתי את הדעות בסדרת "הדור האבוד" והתקשיתי להבין את התעוזה והחוצפה של חלק מהכותבים. את היעדר המודעות העצמית והתפישה השגויה של העולם שסובב אותם. מאיפה הם הקריצו את זה שתואר הוא מדד כלשהו לכישרון בשוק העבודה או לכישרון בכלל? מאיפה הם הקריצו את זה שכל בוגר תואר צריך להרוויח 10,000 שקל בחודש מיד אחרי התואר ותוך שנתיים גם לקנות דירה במרכז?

הטורים הקודמים בסדרה בערוץ הדעות

החיים בסנדביץ' / מירב צובירי

אנחנו הילדים של עודף, שנת 83 / שלומית עצבה

אני מדור ה"וואי וואי" / שני גבאי

אל תלכו עם הלב / לב סולודקין

אמנות ההישרדות / מתן כהן

אני מוכשרת, ומכאן התסכול / מיכל מנין  

ומה שהכי הרגיז אותי זו החוצפה שיש לאנשים כאלה לזרוק לאוויר הערות כמו "ברוח המחאה החברתית", לדבר על דאגה לרווחה ובאותה הנשימה לא למצמץ כשהם טוענים שהציבור הוא זה שצריך לממן אותם בזמן שהם לומדים את אותם תארים לא-מועילים ולא-יצרניים כמו ספרות אנגלית או מחזאות יוונית מהמאה ה-17. נראה לי שהפעם האחרונה שהיה בארץ ביקוש לבוגר תואר בספרות אנגלית הייתה בתקופת המנדט הבריטי. והדובדבן שבקצפת - החוצפה שיש לאותם אנשים להאשים את כל העולם ואחותו במצבם ולא להסתכל על עצמם ולקבל אחריות על הבחירות (השגויות) שעשו. העיקר שהם עושים את זה בדרכם ושכל הציבור ישלם, רק לא הם.

אני לא אומר שלא צריך בוגרים במקצועות המדע והרוח, אני אפילו עשיתי תואר במקצוע כזה. עובדים סוציאליים ופסיכולוגים עושים עבודת קודש. החשיבות של ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה היא קריטית ויישומית גם בעולם ההיי-טק, ובוודאי בעולם מרושת חברתית. על חשיבותה של היסטוריה אין אפילו טעם להרחיב. בעולם מושלם, גם אני הייתי לומד היסטוריה ואנתרופולוגיה. אבל האם צריך כל כך הרבה בוגרי תואר בסוציולוגיה? כמה ארכיאולוגים שמתמחים בתקופת המקרא כבר צריך?

אם אתם רוצים להתקבל לשוק העבודה, תרקדו לפי החליל שהוא מנגן או לפחות תיצרו מנגינה משלכם. יש כיום אפשרויות בלתי מוגבלות ליזמות ולחדשנות. אפילו הדרך למימון פשוטה יותר עם אתרים כמו קיקסטארסטר. אבל נראה שלרוב בני דור ה-Y המפונק זה לא מספיק וכשההורים מממנים תואר ומחיה אז לא צריך באמת לחשוב. אותם אנשים בטוחים שהם כישרוניים כי זה מה שאמרו להם כל החיים, גם כאשר מימנו להם תואר "שקר כלשהו", זה שהעולם צריך להתאים את את עצמו אליהם. הגיע הזמן להפסיק לבכות ולהתחיל לקחת אחריות.

קצת אחריות אישית וענווה

תואר, ובטח תואר ראשון, הוא כבר לא מדד כמעט לכלום בשוק העבודה, אלא כרטיס כניסה בלבד - וגם זה לא תמיד, למשל במקצועות התקשורת והמחשבים. ברגע שלכולם יש תואר ראשון, הוא כבר לא מהווה ערך מוסף. עובדה זו מקבלת חיזוק במדינה כמו ישראל שבה השירות הצבאי הוא לעיתים חלון לרכישת ניסיון מקצועי בתחומים ספציפיים.

הגיע הזמן להפסיק לבכות. אז יש תחומים בישראל שבהם קשה יותר למצוא עבודה. מנגד, יש תחומים שבהם קל יותר. המצב של צעירים דומה במקומות רבים בעולם. יותר ממחצית מבוגרי התואר הראשון בארה"ב לא ימצאו עבודה ובאירופה המצב זהה, חוץ מגרמניה. דווקא ביחס לגוש האירו מצבה של ישראל טוב בכל הנוגע לשיעור התעסוקה של הצעירים.

אם אתם רוצים לחיות טוב, תלמדו משהו שיאפשר זאת ואל תבואו בטענות לאחרים. קצת אחריות אישית וענווה לא יזיקו לאף אחד, ואין לי מושג מי קבע שדירה בבעלות היא פריט חובה. זו לא בושה להכניס קצת פרטיקה והיגיון גם לשיקולי בחירת התואר, בטח כשיש כזה שפע של מידע זמין. אני ידעתי בדיוק למה אני נכנס כשבחרתי ללמוד כלכלה, לטוב ולרע. לשנות תמיד אפשר, זה מה שכיף בלהיות צעיר - אפשר לטעות לפעמים.

הכותב בן 28, בוגר תואר בכלכלה, חוקר במכון לרפורמות מבניות וגר בתל-אביב (לשמחתם של בעלי העסקים בעיר).