מחקר באיכילוב: חולה בתרדמת מביע רגשות
ניסוי חדשני של חוקרים מהמרכז לחקר המוח בבית החולים "איכילוב" מצא כי לחולים בתרדמת יש מודעות רגשית לסביבה והם מסוגלים אפילו להביע רגשות. החוקרים מקווים כי הגילוי יסלול את הדרך למציאת טיפול מתאים יותר עבור אותם חולים
בני משפחה של חולים בתרדמת שואלים את עצמם רבות האם הם מזהים אותם או לפחות חשים שהם שם. מחקר חדש שנעשה בבית החולים "איכילוב" מצא שהתשובה לכך חיובית. החוקרים מהמרכז לחקר המוח בבית החולים מצאו כי חולים בתרדמת מגיבים רגשית לסביבה. ממצא זה, לדברי החוקרים, מהווה עדות ראשונה לכך שלחולים בתרדמת יש מודעות רגשית לסביבתם. תוצאות המחקר הוצגו בכנס הבינלאומי לחקר ההכרה ביפן ובאנגליה ופורסמו בכתב העת המדעי PLOS ONE.
עוד על תרדמת:
התרדמת הארוכה בעולם: מתה אחרי 42 שנה בקומה
בריטניה: צעירה בתרדמת מאלרגיה לצבע לשיער
אולגה ילדה שלישייה ונפלה לתרדמת. "מחכה שתקום"
הפרעת הכרה וגטטיבית (המכונה תרדמת או צמח) נגרמת בשל פגיעה מוחית נרחבת בחולים, המביאה אותם לחוסר הכרה. הם שוכבים במיטתם, מוזנים על ידי הזנה מלאכותית אך נושמים לבדם ואף מראים מחזורי ערות ושינה. אולם למרות סימני חיות אלה, החולים אינם מגיבים כלל לגירויים חיצוניים (כמו דיבור או כאב), ובעיקר לא מתקשרים ואינם מראים כל סימן של מודעות לסביבה או לעצמם.
ד"ר חגי שרון ויותם פסטרנק מהמרכז הרפואי תל-אביב ביצעו את המחקר תחת
בזמן הצפייה החולים עברו בדיקת fMRI, מכשיר המאפשר לעקוב אחר תפקודי המוח בזמן אמת, להראות את האזורים הפעילים ולהשוות תגובות אלו לתגובות הנצפות אצל נבדקים בריאים.
"הסריקה הדגימה שבזמן צפייה בפנים ישנה הפעלה של האזור המוחי האחראי לעיבוד ראייתי של פנים", מסביר ד"ר חגי שרון, מנהל המחקר. "המוח של החולים יודע להבחין בין פנים לבין עצמים אחרים בעולם החיצוני". לדברי ד"ר שרון מדובר בחידוש כיוון שעד כה לא היה ידוע האם הכישורים הקוגניטיביים של חולים אלו מאפשרים להם לקלוט גירויים מורכבים בסביבה ולהבחין בין סוג גירויים, כמו פנים למול עצמים דוממים.
עוד נמצא שצפייה בפנים מוכרות של קרוב משפחה גרמה להפעלה של מרכזי מוח האחראים על עיבוד ערך רגשי ושל זיכרונות אוטוביוגרפיים. "מדובר בתהליך מורכב מאוד שכדי לבצע אותו על אזורים במוח להגיב ולחלוק מידע זה עם זה בכדי לקלוט את הגירוי הראייתי, לפענח את תוכנו וליצור אסוציאציות לזיכרונות ספציפיים של האדם הצופה", מסביר ד"ר שרון. "ואכן, מדידה של הקישוריות בין אזורים אלו הראתה כי הם באמת עובדים בצורה רשתית מתואמת, בדומה לתהליך המתרחש אצל נבדקים בריאים".
למרות הפעילות המוחית המורכבת, נותרה השאלה האם מדובר בעיבוד מוחי אוטומטי בעיקרו או שמא יש לחולים אלו מודעות לסביבתם. בכדי לענות על שאלה זו החולים התבקשו בחלק השני והייחודי של הניסוי לבצע פעילות מנטלית אקטיבית: לנסות ולדמיין את פני ההורים שלהם. דמיון פנים מפיק תבנית פעילות מוחית אופיינית אשר ניתן לזהות באמצעות fMRI. דמיון של פנים מוכרות מפיק את אותה התבנית בשילוב הפעלה של מרכזי רגש אשר מתעוררים אף הם בשל הערך הרגשי של הגירוי המדומיין. כלומר, ניתן לראות אם הנבדק אכן מבצע את משימת הדמיון שהוא מתבקש לבצע ואם היא מפיקה עיבוד משולב של תוכן הדמיון יחד עם הרגש המתלווה אליו בדומה לנבדקים בריאים.
"באופן מפתיע, חולה אחת הדגימה פעילות מוחית מורכבת זהה לזו של נבדקים בריאים אשר מבצעים את אותה מטלת דמיון ואילו חולה נוספת הדגימה תגובה חלקית", מציין ד"ר שרון.
"ניסוי זה, שנערך לראשונה בעולם על חולים כאלו, מדגים כי לא רק שלפחות לחלק מהחולים ישנה מודעות רגשית לסביבתם, אלא שהם גם מסוגלים לייצר הפעלה רגשית על ידי תהליכים פנימיים ולא רק חיצוניים", אומרת פרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז. "מעבר לחשיבות העצומה שיש לעובדה זו בהבנת מצבם של חולים אלו, אנו מקווים שגילוי זה יסלול דרך לגישות חדשות בטיפול ושיקום של חולים קשים אלו".
