"טוטו": קומיקס שובב, אבל לא כובש

אט אט, ובאיחור לא אופנתי כלל, הקומיקס הופך לסוגה פופולרית בקרב בתי ההוצאה לאור המקומיים. בעוד בארצות הברית ובאירופה ישנה מסורת של פרסום רצועות קומיקס וספרות קומיקס - בישראל הקומיקס עדיין נמצא במקום נמוך מבחינת ההיררכיה של הסוגות הספרותיות. הצלחת סדרות הקומיקס לילדים כמו "קפטן תחתונים", "בון", "נייט הגדול" ו"הקמע", מסמנת שינוי בתפיסה זו - לפחות מבחינת הנכונות של בתי ההוצאה לאור להשקיע סכום נכבד בפרסום יצירות קומיקס מתורגמות.

• הקומיקס של קישקה: מחק, עיפרון ומכונת זמן
• "סנדמן" בעברית: קם לתחייה כמו עוף החול
• קפטן מארוול בגרסת 2013
  

"טוטו - בלגן בבית הספר", שכתב ואייר תיירי קופה (תרגום: אודי אילת, הוצאת דני ספרים), רואה אור בימים אלו, ומבקש להיות תוספת מהנה לקומיקס המתורגם לילדים הקוראים עברית. בשונה למשל מ"בון", שהוא קומיקס עלילתי, "טוטו" מורכב מרצועות קומיקס: בכל עמוד מופיע סיפור קצר שבו מספר בודד של ריבועים, ולכל סיפור שורת מחץ. רצועות הקומיקס התפרסמו ועודן מתפרסמות בעיתונים ומגזינים יומיים ושבועיים בבלגיה, הארץ בה נולדו. מטרתן העיקרית היא לשעשע באמצעות התמקדות במספר דמויות קטן ובאפיזודה קריקטורית ומבדרת. טוטו, הגיבור, הוא ילד קצת שובב, קצת דעתן, קצת חוצפן וקצת שנון.

"טוטו". ילד קצת שובב, קצת דעתן

הוא מעמיד את הוריו ואת שאר הסובבים אותו במבוכה הן בשל התנהגותו השובבה וחוסר הצלחתו בלימודים, והן בשל משפטי המחץ שהוא יורה לכל עבר. זהו הספר הראשון בסדרת ספרי קומיקס מצליחה של קופה, אמן בלגי שהיה בעברו מורה בבית ספר יסודי, שראה אור לראשונה ב-2004. מאז התפרסמו שבעה ספרים נוספים, והופקה בעקבותיהם גם תוכנית טלוויזיה מונפשת, שעתידה להגיע בקרוב למסכים בישראל.

הכל התחיל בבלגיה

הקומיקס הבלגי, לצד זה הצרפתי, הוא בעל מסורת ארוכת שנים ואימפריה של ממש. די להזכיר את "אסטריקס", "טינטין", "הדרדסים" ו"לאקי לוק" בכדי להבין את מידת ההשפעה של סוגה זו. למרות הצטרפותו למסורת,התקשיתי למצוא ב"טוטו" ממד מקורי של ממש, גם מבחינת הביצוע הוויזואלי וגם מבחינת התכנים. דרך סיפורי הקומיקס, אנו למדים על דמותו של טוטו, על דמויות המשנה ועל יחסן אליו.

אבטיפוס של עלילות ילד ממוצע(איור: תיירי קופה)

קופה אמנם עושה שימוש מדויק בפורמט, והאפיזודות שהוא כותב ומאייר מתאימות לממדיו: הן קולעות, מדויקות מבחינת העיצוב של הסצנה, ובכולן יש שורת מחץ בעלת פוטנציאל מסוים לבידור וצחוק. אולם פרט לכך, "טוטו" אינו מצליח להביא עמו את חותמו האישי אל היצירה.

סיטואציות מוכרות מול עולם המבוגרים

ייתכן והבעיה העיקרית היא בדמותו של טוטו, שנדמית כניסיון ליצור מעין הכלאה של דני שובבני, שיצר האמריקני האנק קטצ'אם, וניקולא הקטן, שיצרו רנה גוסיני וז'אן ז'אק סמפה. אולם בעוד דני וניקולא הם דמויות בעלות ייחודיות ברורה, סימני התנהגות ספציפיים וקול ומבע אישיים - טוטו הוא במידה רבה אבטיפוס של ילד ממוצע (לאו דווקא צרפתי או בלגי), שלא הוענקה לו עומק של דמות חד-פעמית. אמנם ניתן להזדהות עם דעתנותו ושנינותו ועם המצבים בהם הוא נתקל, אבל כיוון שגם ההתנהגות שלו וגם הסיטואציות אליהן הוא נקלע אינם ייחודים או מקוריים, הם אינם מוסיפים דבר, ורק משחזרים דפוסים קיימים.

כוח (שורת) המחץ

המדיה החברתית הביאה לשיאה את תיעוד השיח של ההורים עם ילדיהם הקטנים. כולנו מכירים את הפנינים הלשוניות או ההגותיות שילדים אומרים משום תמימותם, תפיסת עולמם המתפתחת וישירותם. במידה רבה "טוטו" מגלם את השיח הזה, כאשר שורת המחץ שלו תהיה כמעט תמיד תוצאה של הפער הבין-דורי: התפיסות הילדיות אל מול הבוגרות, והיעדר המגבלות שהתודעה הבוגרת בונה על מנת להימנע ממבוכה ורוגז.

ניסיון לכתוב שנינות

הדבר מוביל לסצנות מהנות ומבדרות לעתים, אך במקרים רבים ניכרים חוסר

המקוריות (בולטת במיוחד הרצועה "משאלות לומדים - חלק ראשון", הזהה לחלוטין לסיפור עממי ערבי), והניסיון המאולץ לכתוב שנינה, כשבפועל מדובר באנקדוטה סתמית למדי שמתעקשת להציג את הסצנות הקצרות כבדיחות, יותר מאשר כסיפורים.

הדבר בולט בעיקר נוכח מספר רצועות מוצלחות למדי, כמו "חשבתי עליך", "הכלב" ו"אלוף הפאזלים", שמציגות סיפור קצר ושנון. אך במידה רבה "טוטו" נכשל במבחן הכתיבה, שכן לא מוצגת בו כתיבה מעולה. האיורים מוצלחים למדי (מצחיקה במיוחד דמותו של האב, שתמיד זעופה) והילדים בוודאי יזהו את עצמם בסיטואציות המתוארות. אולם הזדהות היא רק פן אחד של יצירה ספרותית טובה, ובהיעדר הצגה של הומור מקורי, חדשנות ותפיסה ייחודית שניתן בעזרתה להתחבר לגיבור כדמות ספרותית, אני מתקשה לראות את "טוטו" כובש את לבבות הקוראים הצעירים. כולי תקווה שהספרים הבאים שעתידים להתפרסם בסדרה, ירחיבו את המבע של "טוטו" ויציגו דמויות וסיפורים בעלי ערך של ממש.

"טוטו", כתב ואייר: תיירי קופה. תרגום: אודי אילת, הוצאת דני ספרים.