טום קלנסי של הוליווד: הפוליטיקה השתנתה, הקורקט נשאר
הצלחת ספרי המלחמה של טום קלנסי זימנו עיבודים קולנועיים הוליוודיים - אולם אלו התקשו לעמוד בקצב של השינויים הגיאופוליטיים, ודעיכת המלחמה הקרה. דמותו של הגיבור האמריקני השתנתה, וכך גם זו של ג'ק ראיין, שגולם על ידי אלק בולדווין, הריסון פורד, ובן אפלק. סקירה
טום קלנסי, סופר מותחני הריגול והמתח שהלך לעולמו אתמול (ד'), זכה להצלחה יוצאת דופן על מדפי חנויות הספרים. מתוך 28 הספרים שכתב מאז "המרדף אחר אוקטובר האדום" מ-1984 (הראשון שבהם), 17 הגיעו לראש טבלת רבי המכר של הניו יורק טיימס. סגנונו שהתאפיין בפירוט של מערכות וטכנולוגיות שתפעולם היה מהותי להתפתחותה המותחת של העלילה, נדמה כמזמין עיבוד לקולנוע.
עד מותו, קלנסי זכה לראות ארבעה מספריו הופכים לסרטי קולנוע מצליחים. "המרדף אחרי אוקטובר האדום" (1990) "משחקים פטריוטים" (1992), "סכנה ברורה ומיידית" (1994) ו"כל הפחדים כולם" (2002). סרט חמישי בשם "Jack Ryan: Shadow One" אמור לצאת בדצמבר הקרוב,
אך סרט זה כבר לא יוכל להיחשב כעיבוד של קלנסי. ג'ק ראיין, הגיבור המפורסם של קלנסי, אומנם יחזור (בגילומו של כריס פיין), אבל התסריט מקורי, ולא עיבוד לספר ספציפי של קלנסי.
כל ארבעת הסרטים זכו להצלחה, אך זו הלכה ופחתה מסרט לסרט. "המרדף אחר אוקטובר האדום" הכניס פי 7 מעלות הפקתו, "משחקים פטריוטים" פי 4.5, "סכנה ברורה ומיידית" קצת יותר מפי 3, ו"כל הפחדים כולם" קצת פחות מפי 3. למרות שקשה לטעון כי מי מהם היה כישלון מסחרי, המגמה רומזת שמשהו שם לא לגמרי הסתדר. כאילו הוליווד וספריו של קלנסי נעו בשני מסלולים שהלכו והתרחקו.
ב-1984 התפרסם כאמור ספר הבכורה של קלנסי - "המרדף אחרי אוקטובר האדום". עלילתו מתרחשת בתקופה שבה נדמה היה כי המלחמה הקרה עוד תמשך שנים רבות. מרקו רמיוס (שון קונרי), מפקדה של צוללת סובייטית, מתקרב לעבר ארצות הברית. מהצד האמריקאי לא ברור האם הוא יוזם מתקפה או אולי הוא עומד לערוק.
הטריילר של "המרדף אחר אוקטובר האדום"
אנליסט ה-CIA ג'ק ראיין (בגילומו של אלק בולדווין) הוא מי שמזהה את המטרה האמיתית (לערוק), ומשמש כדמות מפתח בתהליך הדרמטי של הבאת הצוללת לחוף המבטחים האמריקאי. הספר זכה להצלחה, והתפרסם בזכות קורא מרוצה במיוחד בשם רונלד רייגן. קלנסי, רפובליקן מושבע, נולד כסופר הנכון בעידן הנכון. העיבוד הקולנועי יצא שש שנים מאוחר יותר, לעולם שרגע קודם לכן השתנה. ימים ספורים קודם לעלייתו של הסרט (מרס 1990) המפלגה הקומוניסטית פורקה. הסרט הצליח, אך הוא היה הד לעידן שכבר הסתיים.
אותו גיבור, שחקנים שונים
הבעיה לא היתה רק של שינויים פוליטיים שפגעו ברלבנטיות של העיבוד. סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 הביאו עימם סוג חדש של גיבור פעולה אמריקאי. זה המתאפיין בערעור הנפשי של מרטין ריגס (מל גיבסון) בסדרת "נשק קטלני", והמודעות העצמית האירונית של ג'ון מקליין (ברוס וויליס) בסדרת "מת לחיות".
בעוד ג'ק ראיין ייצג גבריות מסורתית ושמרנית יותר, ריגס ומקליין ייצגו פגיעות פיזית ונפשית. הופעתם היא ביטוי תרבותי למעבר מהשמרנות הבוטחת של עידן רייגן לעידן ציני יותר. ראיין היה נציג הממסד הלוחם באיומים על ארצות הברית, ואילו ריגס ומקליין היו אינדיוודואליסטים מהסוג החותר תחת כל סוג של סמכות.
הטריילר של "משחקים פטריוטים"
אינדיקציה נוספת לקושי של הוליווד למצות את הפוטנציאל המצוי בספריו הרבים של קלנסי נמצאת בשרשרת הגילומים של ג'ק ראיין. בארבעת הסרטים שנעשו גולמה דמותו של ראיין על ידי שלושה שחקנים שונים. אלק בולדווין ב"המרדף אחר אוקטובר האדום", הריסון פורד בשני הבאים ("משחקים פטריוטים" ו"סכנה ברורה ומיידית"), ובן אפלק באחרון ("כל הפחדים כולם"). שינויים אלו לא הפכו את הסרטים לכישלון כלכלי, אבל מנעו מהסרטים להתגבש כחטיבה סביב אותו גיבור (בסרט החמישי "Shadow One" יופיע כאמור שחקן חדש ורביעי כדמות זו - כריס פיין).
"משחקים פטריוטים", היה הסרט הראשון שבו הריסון פורד, אז בן 50, גילם את התפקיד של ראיין. האויבים שנגדם הוא נלחם היו אנשי המחתרת האירית שחודרים לארצות הברית כדי לנקום בגיבור שהרג את אחיו של מנהיגם. עם תום המלחמה הקרה, לא ניתן היה למחזר את הרעים הסובייטים, ונדרשה יצירתיות רבה יותר למציאת אויבים ראויים. ב"סכנה ברורה ומיידית", הסרט הבא בכיכובו של פורד, האויבים הם סוחרי הסמים בקרטל קולומביאני.
הטריילר של "סכנה ברורה ומיידית"
כשנדמה שהגיבור שייך לעידן אחר, והסכנות לארצות הברית אינן עמוקות או משכנעות באמת, העיבוד הבא של קלנסי התמהמה. נעשה ניסיון לחזור לעידן המלחמה הקרה עם עיבוד של "הקרדינל מהקרמלין" (1988), ספר שהוא המשך ל"המרדף אחרי אוקטובר האדום". הפיתוח של הפרויקט נזנח והחל, בעצלתיים, ניסיון לפתח את העיבוד של "כל הפחדים כולם". בדרך הריסון פורד פרש ובן אפלק תפס את מקומו.
אם לעבד את קלנסי, נראה שאין מתאים מ"כל הפחדים כולם" בעידן שלאחר מתקפת הטרור של ה-11.9, ב-1991 קלנסי כתב את הספר שעלילתו טרוריסטים פלסטינים, שלידיהם נופל נשק גרעיני ישראלי, חודרים לארצות הברית מפוצצים את הפצצה בזמן משחק פוטבול. בפעולה זו הם מנסים לזרוע חשדנות מסוכנת בין ארצות לרוסיה. אגב, כוחות הניבוי של קלנסי לא הסתכמו בתיאור מתקפת הטרור איסלאמית רחבת היקף, אלא גם בתיאור יוזמת השלום הישראלית-פלסטינית המצויה ברקע ומתקיימת בחסות ארצות הברית, רוסיה וסעודיה.
אמריקה תחת מתקפה. קטע מתוך "כל הפחדים כולם"
קשה לטעון שעיסוק בטרור מוסלמי אינו רלבנטי בשנת 2002, אך התסריט שינה פרטים מהותיים מעלילת הספר. מיהם הטרוריסטים המנסים להבריח ולפוצץ פצצה גרעינית בתוך ארצות הברית? לא פלסטינאים או המוסלמים, אלא דחליל אידיאולוגי: איש עסקים אוסטרי עשיר וניאו-נאצי שרוצה לנקום באמצעות סכסוך בין המעצמות שהביסו את הרייך השלישי.
הסצנה בה מושמד איצטדיון הפוטבול (אגב, ב-1998 קלנסי עמד בראש קבוצת רכישה של קבוצת הפוטבול המקצוענית מינסוטה וייקינגס - יוזמה שנפלה,רגע לפני החתימה) יחד עם חלקים מבולטימור מציגה דימוי חורבן שבהכרח מהדהד את אסון התאומים. הדימוי רלבנטי אך הניסיון לטשטש את הרלוונטיות של התוכן מבהירה עד כמה ה"פוליטיקלי קורקט" ההוליוודי הוא תירוץ לפחדנות. ניסיון ליצור בידור מסחרי טהור מחומרים שמציגים עמדה כלפי מציאות פוליטית ומדינית. פחד משתק מקבוצת לחץ כמו "האגודה ליחסים אמריקאיים-איסלאמים" שעלולה לבנות קמפיין כנגד הסרט והאולפן.
הגלגול האפלקי של ג'ק ראיין לא עלה יפה. הוליווד מעדיפה להשאיר את העמדה הפוליטית של קלנסי לקוראי הספרים. האם הסרט שיצא עוד חודשים ספורים, בבימויו של קנת' בראנה וללא התבססות על ספר של קלנסי, יעז לחרוג מדפוס מחשבה זה? מאוד לא סביר. מטענים פוליטיים ישבשו את הניסיון להפוך את הדמות לפס ייצור לסרטי המשך רבים.
