"על ניצול, עצב, עלבון, כעס ותסכול"
"היה לי חשוב לתת לכל אחד מהמצולמים והמצולמות את הבמה המלאה, לקחת יחד חלק בבנייה של הצילום ולהחשף באופן שיאפשר מפגש אינטימי בינם לבין הצופים. תוך מעבר מהשוליים למרכז התמונה". הצלם דן חיימוביץ' - עובד קבלן לשעבר, מציג תערוכת צילום חברתית המציבה את עובדי הקבלן במרכז
רק אחרי סיום הסשן השלישי בסדרה, בדרך מירושלים, הבנתי את הקשר האישי שלי לפרוייקט. קוראים לזה הדחקה. שנות השמונים בירושלים אני סטודנט במכללת הדסה. ככזה אני פונה ומוצא משרה דרך חברה של אגודת הסטודנטים. עבודת ניקיון בוקר בסופרמרקט באחת משכונות העיר. דופקים שעון.
בסוף החודש הראשון גיליתי שהורידו לי כמה שעות עבודה. הסיבה: שעון הנוכחות רשם התחלת עבודה באיחור של שתיים או שלוש דקות מתחילת המשמרת. שאלתי: "למה?". אמרו לי: "ככה זה, תגיע בזמן", "אבל הגעתי" השבתי ... הסניף היה סגור ועד שפתחו ..... אמרו שיבדקו.
חודש שני הסיפור חזר על עצמו. הפעם היה לי ברור שמישהו פה מרוויח על חשבוני והתחלתי במאבק. זה היה המאבק החברתי הראשון שלי במהלכו גיליתי שהאינסטינקטים שלי היו נכונים - לא רק שמרוויחים על חשבוני ועל חשבון שאר העובדים שכמותי אלא שהסתבר שהחברה גם לא משלמת ביטוח לאומי כנדרש.. באותו מקרה לפני מליון שנה נזרעו זרעי ההכרה בניצול וחוסר הצדק החברתי, אבל היום-יום של מאבק ההשרדות ותחושת הניצול דחקו את החוויה עמוק אל ארכיון העבר הסגור.
שנים רבות אחר כך בדרך מירושלים הבנתי שבעצם הייתי עובד קבלן.
בעשרים שנים האחרונה התרחבה ההעסקה של עובדים במגזרים שונים באמצעות חברות קבלן. תופעה זו יצרה שני מעמדות של עובדים, שממלאים, במקרים רבים, תפקידים זהים לחלוטין: עובדי המערכת, ששכרם נקבע על פי הסכם קיבוצי, שזכאים לזכויות סוציאליות ובטחון תעסוקתי; ועובדי קבלן: אלה שניתן להפסיק את עבודתם בכל רגע, שבמקרים רבים שכרם הוא שכר מינימום, שזכויותיהם הסוציאליות נפגעות.
כשפנתה אלי אורנה עמוס מהקואליציה הארצית להעסקה ישירה עם רעיון כללי לפרוייקט צילומי לא התלבטתי לרגע. היה לי ברור שאני שם. אני צלם חברתי ורואה בצילום כלי לשינוי חברתי ונרתמתי למשימה.
הצילום בסדרה כמו זו הוא אמצעי ולכן היה לי חשוב לתת לכל אחד מהמצולמים והמצולמות את הבמה המלאה, לקחת יחד חלק בבנייה של הצילום ולהחשף באופן שיאפשר מפגש אינטימי בינם לבין הצופים. תוך מעבר מהשוליים למרכז התמונה.
עליזה ידעי - מטפלת משפחתון. צילום: דן חיימוביץ'
עליזה ידעי היתה המצולמת הראשונה בפרוייקט. בבניין שיכון צנוע שבשכונת פרדס כץ מנהלת עליזה משפחתון קטן של 5 ילדים בסלון ביתה. בכל בוקר משנה ביתה את פניו ובסופו נארז אל פינותיו. כך למעלה מעשרים שנה. בעלה מסייע בידה ומשמש יד ימינה. ב"שעות הפנאי" הוא נוהג אותה בדרכה בכל הארץ לסייע בארגון המטפלות ובמאבקן הצודק להסדרת מעמדן והטבת תנאיהן. המפגש איתה חידד את המשמעות של חלקי בפרויקט זה. סיפור החיים והמאבק של עליזה היה סימן לבאות ובהמשך פגשתי בעוד 11 אנשים אמיצים, ויוצאי דופן שעובדים קשה לפרנסתם ובחרו להפסיק לשתוק גם אם יאלצו לשלם מחיר אישי כבד בעצם החשיפה שלהם. חלקם אף שילם.
שירה כהן - עובדת מזנון הכנסת. צילום: דן חיימוביץ'
את שירה כהן פגשתי בגן הורדים מול משכן הכנסת. תסכול מהול בכעס, עצב בעיניים. כ- 13 שנים של עבודה הסתיימו ביום בהיר אחד שבו התחלף הקבלן של מזנון הכנסת. שירה לא מוותרת. בישיבות של הוועדות השונות בזמן שהביאה תקרובת למדה והתבגרה. שמעה וראתה כבר הכל. ראתה ושמעה איך חברי הכנסת יודעים להיאבק בכל כוחם בנושאים שקרובים לליבם. עכשיו היא נאבקת על הישרדותה.
החששות היו רבים ומשותפים לכולם וחידדו את הבעיה. מספר מצולמים שפגשנו התחרטו במהלך הדרך. הסיפורים של 12 המצולמים הם מסמך חברתי עכשווי על ניצול, על מוסר לקוי, על עצב, עלבון, כעס,תסכול ויחד ובצד כל אלו גם שביב של אופטימיות על אנשים שאינם מוכנים לקבל את המציאות כפי שהיא ויוצאים לשנותה.
אני מצדיע לכולם. לעליזה ידעי - מטפלת משפחתון, מיקי פישר-מורה, מיה חסקל-עו"ס, רבקה ויטנברג- עובדת ניקיון, רניין שבטי - עובדת חקלאות, אשר קליין - מאבטח, שרון קפלן - מתכנתת מחשבים, ברק פניני - עובד סיעוד, שירה כהן - עובדת מזנון הכנסת , גלית הושיאר – מורה , יואב כהן – עובד מיחשוב בשדה התעופה , דניאל יהל – אמן ומורה לפרפורמנס.
תודה מיוחדת להנהלת הדיזינגוף סנטר, לאורנה עמוס ולילי בן עמי, לכל המתנדבים הרבים שסייעו בפרויקט וממשיכים יום יום במאבק החשוב להפסקת התופעה של ההעסקה הקבלנית ומקווה שנצליח בחשיפה זו של הפנים והעיניים של עובדי ועובדות קבלן בישראל לשנות את המציאות.
- התערוכה תוצג בארוע חגיגי ב- 8 באוקטובר בבוטיק המעצבים בדיזנגוף סנטר בליווי טקסטים של כותבים חברתיים שונים. הנהלת דיזנגוף סנטר שהחליטה להעביר את עובדי המקום להעסקה ישירה, תומכת בפרויקט ואף הפיקה אותו. הכניסה חופשית.
לפנייה לכתב/ת 
