נמאס מהמסך? כך תעברו אל מדף הספרים
קארי מתיסון מתישה, המחוברים חופרים, אתם בדאון כי "שובר שורות" הסתיימה, וראיתם את כל הפרקים של "איש משפחה"? אם אתם מרגישים שאתם שורפים את החיים מול המסך, הגיע הזמן לכבות את הקופסה ולמצוא את הספר שמתאים לטיפוס הטלוויזיוני שלכם - לפחות עד להתמכרות הבאה
מסיבת פיג'מות: נשים קטנות במקום "בנות"
למי זה מתאים? למי שאוהב סיפורים של נשים על נשים.
למה כדאי לוותר על הסדרה לטובת ספר קריאה? האחיות מארץ' מצליחות לעניין בלי להתפשט.
"בנות" של לינה דנהאם נחשבת פורצת דרך, מהפכנית אפילו, בזכות הפרובוקטיביות, הריאליזם, הייצוג של הדור ובלה, בלה בלה. בואו נודה על האמת - הבנות האלה מרגיזות וממש קשה להזדהות איתן. אם כבר לשקוע במעללים של ארבע בחורות מתוסבכות, עדיף לחזור כמה מאות שנים אחורה ולצלול לחיים של האחיות לבית משפחת מארץ', שמתוארים בספרה של לואיזה מיי אלקוט - "נשים קטנות".
מג, ג'ו, בת' ואיימי הן אולי פוריטניות (הן יחשפו כתף ותו לא) והספר אמנם מלא בהטפות מוסר, אבל הן מרגשות ונעימות הרבה יותר מהחבורה של דנהאם. הן נבונות יותר, מעשיות יותר, ובעיקר - קל לאהוב אותן. זהו ספר "נעורים" שנכון לכל גיל, כזה שתמיד נעים לחזור אליו, להתנחם בין הדפים שלו. וזה לא משהו שאפשר להגיד על האנה ומארני.
להתקרחן ללא עכבות: "פחד ותיעוב בלאס וגאס" במקום "שובר שורות"
למי זה מתאים? לכל מי שאוהב קרחנה, בכל רמה ובכל קנה מידה.
למה כדאי לוותר על הסדרה לטובת ספר קריאה? כי "שובר שורות" פשוט נגמרה, ואת הסרט כבר ראיתם.
סביב איכות הסדרה "שובר שורות" וכמותה, מתפתח דיון תרבותי די מרתק שטוען שסדרות הטלוויזיה המושקעות של תקופתנו, מהוות נקודות מפנה חשובות כחלופה ליצירות מופת ספרותיות. בין אם אתם מסכימים עם הטענה הזאת ובין אם אתם קודם כל אנשי ספרים, אתם עדיין עומדים מול אותה הבעיה: אחרי דם, יזע, הרבה קריסטל-מת' ודמעות, "שובר שורות" הסתיימה וצריך להתמודד עם החיים בלעדיה. מי שיעזור לכם היטב להתמודד עם הקריז, הוא האווורד תומפסון, שאחראי על יצירת הקאלט המופתית והכתובה: "פחד ותיעוב בלאס וגאס".
בספר הפולחן (שקדם לסרט הפולחן בכיכובו של ג'וני דפ), תומפסון מגולל את חוויותיו האמיתיות כעיתונאי ספורט שנשלח למסע תחקירי בנושא סמים ביחד עם ידידו, ד"ר גונזו בלאס, עורך דין קרחינסט. השניים לא מסתפקים רק בקריסטל-מת', וצורכים כמויות מופרכות של אתר, מסקלין, קוקאין, אל. אס. די, וכמובן, עישונים תוך כדי מסע לגמרי משוגע. מעבר לעלילה הקיצונית, המצחיקה והאבסורדית, שגם מעבירה ביקורת על תרבות הסמים של אמריקה וגם נותנת ביטוי ויזואלי למילה "הזיות", הנה לכם הזדמנות להכיר עוד צרכן סמים חד-פעמי, תחת נופים מוכרים של מדבר וקקטוסים.
מפנטזים על המקור: "שר הטבעות" במקום "משחקי הכס"
למי זה מתאים? לכל מי שאוהב פנטזיה - מלחמות, אבירים, דרקונים וכו'.
למה כדאי לוותר על הסדרה לטובת ספר קריאה? כי טולקין זה הדבר האמיתי.
"החורף מגיע" הפך לסיסמה, חאליסי הפכה לסמל סקס, ועוד לא סיימנו לבכות על נד ורוב סטארק. "משחקי הכס", שמבוססת על סדרת הספרים של ג'ורג' ר. ר. מרטין "שיר של אש ושל קרח", היא להיט טלוויזיוני ברמה קולנועית. ההמתנה הממושכת בין עונה לעונה ממש מכריחה אותנו לפנות לספרים ולספק את הסקרנות, אבל מצד שני - הגילויים המסעירים הופכים לספוילרים ויכולים לקלקל קצת את חוויית הצפייה בסדרה. אז מה עושים? חוזרים למקורות.
"שר הטבעות" של טולקין הוא ספר שיש בו הכל (חוץ מסקס). למי שבמקרה לא ראה את הטרילוגיה המפורסמת ההיא של פיטר ג'קסון, העולם של "שר הטבעות" מלא באבירים, אלפים, קוסמים וכן - גם אנשים נמוכים עם הרבה שכל. האפלה ששוכנת במורדור מאיימת הרבה יותר מהמתים המהלכים מעבר לחומה, ואראגורן יכול היה להביס את ג'יימי לאניסטר עוד כשהיו לו שתי ידיים. ואם בדרקונים חשקתם, אפשר לקרוא גם את "ההוביט".
להתפקע באלגנטיות: "שלושה בסירה אחת" במקום "איש משפחה"
למי זה מתאים? לאנשים עילאיים ומתנשאים, אבל במובן הטוב של ההגדרה.
למה כדאי לוותר על הסדרה לטובת ספר קריאה? כי הומור אנגלי זה מצחיק.
פיטר גריפין עושה יותר מדי גרפסים? סטואי ובריאן כבר משעממים אתכם ביחסים המגדריים הלא-ברורים שלהם? מג שוב עשתה איזה מנובר ילדותי כדי לקבל תשומת לב ממשפחתה הלא מתפקדת, וכל מה שיש לקוויגמאייר בראש זה רק סקס, סקס ועוד סקס? אם נמאס לכם מהומור טלוויזיוני גאוני, אך נמוך, פנו בלי להסס לספרו של ג'רום ק. ג'רום, "שלושה בסירה אחת". המחזאי והסופר האנגלי פרסם את יצירתו המפורסמת ביותר ב-1889, שמיד הפכה לרב-מכר עולמי שמייצג עד היום את ההומור האנגלי היבש, אך הקלאסי.
הספר עוסק בשלושה חברים שיוצאים עם הכלב מומורנסי לשוט על פני נהר אנגלי, ובדרך עוברים חוויות שונות ומשעשעות - שרבות מהן יגרמו לכם לצחוק בקול רם, במיוחד כשהשלושה מדברים על אוכל, מזג אוויר ומקיימים מנהגים אנגליים מסורתיים בדרכם המיוחדת. הספר עשוי מאפיזודות הומוריסטיות ומדיאלוגים שנונים במיוחד, ומצורפים לו גם איורים חביבים ומעלי חיוכים.
ישראלי זה הכי, אחי: ספריו של אשכול נבו במקום "מחוברים"
למי זה מתאים? למי שאוהב ישראליות וסיפורים מציאותיים - אבל מלאים בדרמה.
למה כדאי לוותר על הסדרה לטובת ספר קריאה? בשלב מסוים המחוברים, איך לומר, חופרים.
"מחוברים" היא מעין דוקו-ריאליטי, תיעוד עצמי שהופך לסיפור. יש בסדרה הרבה דרמה, אבל היא מציאותית כמובן, קל להזדהות עם הדמויות, ולחשוב מה אנחנו, הצופים, היינו עושים במקומן. זו גם סדרה ישראלית מאוד - המציאות שלנו נמצאת ברקע כל הזמן, אם זה המצב הביטחוני, הכלכלי או סתם מזג האוויר.
מי שמתחבר למחוברים בוודאי יאהב גם את ספריו של אשכול נבו, המשלבים דמויות ישראליות מאוד שמספרות סיפור טוב. למשל ארבעת החברים ב"משאלה אחת ימינה", או דורי וענבר ב"נוילנד", שאמנם מסתובבים להם חלק ניכר מהזמן בדרום אמריקה, אבל חושבים ומדברים בישראלית שוטפת. העלילה תמיד ריאליסטית ומרתקת, הדמויות תמיד קצת דומות למישהו שאנחנו מכירים, או לפחות רוצים להכיר. וקל להתחבר אליהן.
אקשן של גברים בלבד: המותחנים של טום קלנסי במקום "הומלנד"
למי זה מתאים? לכל מי שאוהב מרדפים, פיגועים, יריות ורציחות - אבל רק בדמיון.
הסופר האמריקני טום קלנסי, שהלך לעולמו לאחרונה, הותיר אחריו - מעבר למותג שהפך להיות,
משחקי וידאו ומחשב, ועוד כמה גאד'טים מסחריים - גם ערימה של מותחנים מהוקצעים למדי, שהגדירו מחדש את המונח ספרי טיסה. קלנסי, שפיצח את ז'אנר ספר המתח בשנות ה-90, ונודע בעיקר בזכות סדרת הספרים בכיכובו של ג'ק ראיין, ששימש בספריו כחייל, סוכן ביון, דוקטור, בלש, וידע תמיד איך להציל את אמריקה ואת העולם כולו מצרות, מאויבים ומטרור.
המותחנים של קלנסי כתובים בעט עמוסת טסטוסטרון, אך פענוח התעלומה שלהם מתבצע כמו פתירת משוואת סודוקו מסובכת ומהנה במיוחד - שמתאימה לכל מגדר.
יצירותיו הפכו גם לשוברי קופות מצליחים בכיכובו של הריסון פורד, שהשפיעו על ז'אנר המותחן הקולנועי, וחלחלו אפילו לאופיין של סדרות האקשן בטלוויזיה, אז תמיד שווה לכסוס ציפורניים ולהיות מרותקים לעלילות אקשניות מקוריות במיוחד.
