שירה: "בחודשים העגומים התנוצצו חיי"

שרבוטי אש

בֶּחֳדָשִׁים הָעֲגוּמִים הִתְנוֹצְצוּ חַיַּי

רַק כְּשֶׁאָהַבְנוּ.

כְּגַחְלִילִית נִצֶּתֶת וְכָבָה, נִצֶּתֶת וְכָבָה,

שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ בְּהֶבְזֵקִים

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת.

וְחַסְרַת חַיִּים

אַךְ הַגּוּף הֵישִׁיר אֵלַיִךְ.

שְׁמֵי הַלַּיְלָה גָּעוּ.

חָלַבְנוּ אֶת הַיְקוּם בִּגְנֵבָה וְשָׂרַדְנוּ.

חדרים פתוחים וסגורים

אִישׁ מְמַשֵּׁשׁ אֶת הָעוֹלָם וּמִקְצוֹעוֹ לוֹ כְּפָפָה.

הוּא נָח קִמְעָה בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, אֶת הַכְּפָפוֹת הִנִּיחַ עַל הַמַּדָּף.

שָׁם הֵן צוֹמְחוֹת פִּתְאֹם, מִתְרַחֲבוֹת

וּמַאֲפִילוֹת אֶת כָּל הַבַּיִת מִבִּפְנִים.

"חֲנִינָה" עוֹבֵר הַלַּחַשׁ בָּעֲשָׂבִים: "חֲנִינָה".

יֶלֶד רָץ וְאוֹחֵז בְּחוּט לֹא נִרְאֶה הַנִּמְתָּח בַּאֲלַכְסוֹן אֶל הָרָקִיעַ

שָׁם מִתְעוֹפֵף חֲלוֹמוֹ הַפִּרְאִי עַל הֶעָתִיד כְּמוֹ עֲפִיפוֹן שֶׁהוּא גָּדוֹל מִן הַפַּרְוָר.

הֵיכָן שֶׁצֵּל עֲנָנִים

נֶעְצָר.

לֹא, מִתְקַדֵּם בְּטִיסָה.

כמו ילד

כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁעֶלְבּוֹן צוֹרֵב לְלֹא גְּבוּל

מֻשְׁחָל עַל רֹאשׁוֹ כְּמוֹ שַׂק

וְהַשֶּׁמֶשׁ מְצִיצָה מִבַּעַד לַשְּׁתִי וָעֵרֶב

וְשִׁירַת עֲצֵי הַדֻּבְדְּבָן חֲרִישִׁית.

מְכַסֶּה אֶת הָרֹאשׁ, הַגּוּף, הַבִּרְכַּיִם

וּמִתְנוֹעֲעִים לִפְעָמִים

אַךְ בְּלִי שִׂמְחַת הָאָבִיב.

וּבְהֵה מִבַּעַד לַשְּׁתִי וָעֵרֶב.

בְּאֵין קוֹל מִצְטוֹפְפִים מַעְגְּלֵי הַמַּיִם עַל פְּנֵי הַמִּפְרָץ.

עָלִים יְרֻקִּים מַאֲפִילִים אֶת הָעוֹלָם.

שתי ערים

בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַמַּיִם, שְׁתֵּי עָרִים

הָאַחַת מָאֳפֶלֶת, כְּבוּשָׁה בִּידֵי אוֹיֵב.

בַּשְּׁנִיָּה דּוֹלְקוֹת הַנּוּרוֹת.

הַגָּדָה הַמּוּאֶרֶת מְהַפְּנֶטֶת אֶת זוֹ הָאֲפֵלָה.

בַּמַּיִם הָאֲפֵלִים הַנּוֹצְצִים.

תְּרוּעַת טוּבָּה עֲמוּמָה חוֹדֶרֶת פְּנִימָה.

קוֹלוֹ שֶׁל יָדִיד הוּא, קַח אֶת קִבְרְךָ וְלֵךְ.