אל תקראו לסיירוס זונה, תקשיבו לאלבום שלה
נכון, יש בו כמה שיתופי פעולה לא מבריקים (היי בריטני), אבל מיילי סיירוס הוציאה אלבום מצוין, בעיקר בקטעים שהיא לא מנסה להישמע כמו ריהאנה או ניקי מינאז'. פופאיי חושב שתרבות הפופ אולי השתנתה, אבל לא בהכרח לרעה. מצד שני, ג'סטין ביבר הוציא סינגל חדש
לא צריך להיות שחיין מצטיין בביצת הפופ כדי להבין שהעולם כולו נסחף בחודשים האחרונים אחר סערת מיילי סיירוס. כוכבת הילדים לשעבר שבחודש הבא תחגוג כולה יום הולדת 21, הצליחה לרסק את תדמיתה המתקתקה. תוך זמן קצרה הפכה מבת דמותה האנה מונטנה מערוץ דיסני (עליה הכריזה בעצמה לא מכבר כ"מתה") לאיט גירל הפרועה של אמריקה ושל העולם כולו.
כבר אי אפשר לומר בבטחה שכל זה היה חלק ממסע יחסי הציבור של האלבום החדש והרביעי שלה, "Bangerz", שהושמע בימים האחרונים במלואו ב-iTunes. בניגוד לדור הקודם של בנות הפופ, מבריטני וכריסטינה ועד גאגא וריהאנה, במקרה של סיירוס אי אפשר לקבוע חד משמעית שכל המשאבים מופנים ליחסי הציבור של השירים, אלא שלראשונה יש כאן מקרה שגם האלבום הוא חלק מהמכלול ואינו שיא הקריירה. זו תפיסה חדשה ושונה, שכנראה היא שמבדלת את סיירוס מקודמותיה.
ואחרי החפירה הקלה אודות שינויי תפיסת הפופ שעוד נראה כנראה לא מעט ב-2014, איך האלבום של סיירוס? מצוין. מי שלא הכיר אותה לפני תקופתה הנוכחית, אולי לא חווה דעתו מספיק על יכולותיה הווקאליות ועל הכישרון הרב שיש לה בביטוי ההפקות המוזיקליות והמילים המונחות בפיה על ידי טובי המפיקים בעולם. באלבום החדש, למשל, לקחו חלק פארל וויליאמס, ד"ר לוק, וויל.איי.אם ועוד כמה שמות של אלה שעושים את ה-פופ של התקופה.
הצד החזק יותר של סיירוס באלבום הוא לא זה בו היא מנסה להישמע כמו אחרות או להוציא מעצמה הפקות שיישמעו כמו הריהאנות או המינאז'יות שקדמו לה, אם נאמר את זה בצורה פוליטיקלי קורקטית. וכך, שיתופי הפעולה עם בריטני ב"SMS" או עם Big Sean בשיר "Love Money Party" יוצאים מקושקשים והזויים. שיתוף פעולה מוצלח במיוחד, עם זאת, הוא עם הראפר האמריקני-מרוקני French Montana, בשיר FU שפשוט מופק ומולחן בגאונות צרופה.
גם בלהיט הענק מהאלבום "Wrecking Ball", כמו גם בשירים "Adore You" ו"#GETITRIGHT", מיילי מביאה מעצמה את הדברים שהכי נכונים לה. גם אם היא לא מחדשת ולא מציגה סאונדים מהפכניים שלא היכרנו, סיירוס משחקת אותה מקצועית עד הסוף, ואפילו שומעים שהיא מתחברת יותר לדברים שהיא שרה, אלה שלא רק "אמורים להיות נכונים כי ככה נשמע הפופ של ימינו".
שני הסינגלים מתוך האלבום, "We Can't Stop" הקצבי ו"Wrecking Ball" שהזכרנו קודם, מייצגים את שני הצדדים שלו היטב. אבל אם צריך, והאמת שצריך, לבחור צד אחד של סיירוס אחרי האלבום הזה, יהיה זה בטוח הצד של ה"Bell", כלומר יותר המלודי והאמיתי, ופחות הראפרי המתחקה אחר הטרנדים.
וביקום מקביל, ג'סטין ביבר הוציא ביום שני השבוע את "Heartbreaker", סינגל חדש מתוך פרויקט מתיש בן עשרה שבועות (שיימשך עד אמצע דצמבר!), בו הוא אמור להוציא שיר בכל שבוע.
"השיר מוקדש לכל מי שחווה שברון לב", קשקש בטוויטר הילד בן ה-19 שחושב שהוא יודע משהו על אהבה. על ההפקה הופקד בין היתר מייג'ור עלי, שם גדול מאחורי הקלעים של עולם ההיפ הופ בן זמננו.
אבל נדמה שהמעריצים ובעיקר המעריצות לא נוהרים אחרי שברון הלב של ביבר. מי שבעבר השיג מיליוני צפיות בתכנים שהציג לעולם תוך ימים ספורים, זכה אחרי יומיים רק לעשרות אלפי האזנות לשיר החדש. האם זהו סימן ראשון לקץ עידן הבלון המנופח והמציק שמפריע לעולם המוזיקה להתנהל בחמש השנים האחרונות? נחכה ונראה.
