דור האשליות
לא מפסיקים לעבור דירות, לשנות עבודות ומערכות יחסים. ועדיין לא מאושרים. איך זה קרה לנו? הכול מתחיל בכם. חמש האשליות של "הדור האבוד"
אנחנו ילידי שנות ה-80 וה-90. עזבנו את בית ההורים בגיל מאוחר, אנחנו עוברים דירה כמעט כל שנה, מחליפים בממוצע שבעה (!) מקומות עבודה עד גיל 30, שני-שלישים מאיתנו חיים עם בן/בת הזוג מבלי להתחתן, ואלו שכן מתחתנים עושים זאת מאוחר מאי-פעם. אנחנו משנים מדי יום תחומי עניין, מעדכנים סטטוסים בפייסבוק, מחליפים חברויות ומערכות יחסים כמו גרביים, נהנים מאפשרויות בחירה ומהזדמנויות תעסוקה מדהימות - ובעיקר, עוסקים בעצמנו יותר מכל דור אחר שחי אי-פעם על כדור הארץ. ובכל זאת, אנחנו לא מאושרים. אנחנו דור ה-Y, ואלו האשליות שבהן אנו חיים. נעים להכיר.
הם מוכשרים ומשכילים, אך עדיין מחפשים את דרכם ורבים מהם חיים על חשבון ההורים.
האם גם אתם שייכים לדור האבוד? כתבו לנו באימייל opinions@y-i.co.il
1.
אשליית הזמן - צעירים חילונים ממוצעים מקימים משפחה רק בשנות ה-30 לחייהם, ואין פלא שהם נתונים באשליה שעד אז "יש להם זמן". אנחנו עושים צבא, טסים לחו"ל לכמה חודשים או שנים, יוצאים ומבלים, גוררים את התואר, מדלגים בין משרות סטודנט ועושים אולי עוד טיול. את השאלות והבעיות הרציניות באמת משאירים ל"אחר-כך". הזמן עובר ו"אחר-כך" מגיע. אלפי צעירים פוקחים את עיניהם לקראת שנות ה-30 לחייהם, ומגלים שהשאלות והבעיות לא נפתרו מעצמן. בניגוד למה שנדמה לכם, זמן הוא המשאב הכי מוגבל שיש לכם, נצלו אותו.
הטורים הקודמים בסדרה בערוץ הדעות
אבא, אמא, כסף / קרן חמישה
חייבת לרוץ, כי כולם רצים / אורנית בכר
חיים כמו עכברי מעבדה / סמדר הדס
לומדים שקר כלשהו ומתבכיינים / אורון ישראלי
החיים בסנדביץ' / מירב צובירי
אנחנו הילדים של עודף, שנת 83 / שלומית עצבה
אני מדור ה"וואי וואי" / שני גבאי
אל תלכו עם הלב / לב סולודקין
אמנות ההישרדות / מתן כהן
אני מוכשרת, ומכאן התסכול / מיכל מנין
2.
אשליית הכישרון - במאמר הנפלא "Why generation Y Yuppies Are Unhappy" מתוארים בני דורי ואני כ"היפים" עם שיגעון גדלות - ובצדק. אנחנו כנראה הדור הכי מוכשר, יצירתי ובעל נגישות לידע ויכולות מולטי-טסקינג בהיסטוריה האנושית. אך יותר מזה, אנחנו כנראה גם הדור היחיד בהיסטוריה שגדל על תקוות ה"תוכלו להיות כל מה שתרצו" ו"אל תוותרו על החלומות שלכם" ובטוחים שזה בדיוק, אבל בדיוק מה שמגיע לנו.
תפסיקו לחשוב שמגיע לכם. איש לא יאסוף בשבילכם את החלומות השבורים ויגשים בשבילכם שום דבר. הדברים לא מתנהלים כמו שקיוויתם? קבלו את האמת המרגיזה: אם אתם רוצים להתקדם ולהצליח, הדרך היחידה לעשות זאת היא לעבוד קשה יותר ולהיות טובים יותר מכל הסובבים אתכם. אתם תלויים רק בעצמכם.
3.
אשליית החיסכון - מאז שעזבתי את ההורים והתחלתי לפרנס את עצמי, תמיד השתדלתי לחסוך. תחסכו גם אתם: זה יאפשר לכם להיות תלויים רק בעצמכם בטווח הקצר, ויתרום ליכולת ההשתכרות ולהגשמת החלומות שלכם בטווח הארוך. וזה עוד לפני שכתבתי מילה אחת על מודל הפנסיה העדכני (ע"ע הרצאתו של שאול אמסטרדמסקי), שמצריך את הדור שלנו להתייחס לפנסיה שלו כמו לצ'ופר שרק אולי נקבל (ואולי לא).
4.
אשליית האחריות - כולנו בני-אדם, ולכולנו מותר לטעות או לקבל החלטות שלא מיטיבות עמנו - אך החוכמה היא ללמוד מכל אלה ולגלות מחויבות לשנות. לקחת אחריות.כולם צודקים: המדינה צריכה לעשות יותר, המציאות הישראלית לא קלה, הבטיחו לנו יונה, עלה של זית, שלום ושגשוג - וקיבלנו אי-שוויון כלכלי, אביב ערבי, ועל שלום אין מה לדבר. ובכל זאת, מי שבאמת רוצה לעשות, לא מחפש תירוצים - הוא עושה. כל אחד מאיתנו יכול וצריך לקחת אחריות על חייו האישיים, ולשאול את עצמו איך הוא מנווט אותם במו ידיו למקום טוב יותר. להאשים אחרים זה קל, אבל זה לא עוזר.
5.
אשליית אזור הנוחות ואזור הביטחון - בספרו הנפלא של סת' גודין The Icarus Deception, מסופר על ההבדל בין שני מושגים - "אזור הנוחות" ו"אזור הביטחון".אם פעם מה שהרגשנו שהוא נוח - לסיים תואר כמו כולם, למצוא ג'וב טוב ולדבוק בו - גם היה באמת בטוח - כיום זה לא כך. גודין מסביר ש"אזור הנוחות" שלנו נשאר באותו המקום, ואילו "אזור הביטחון" זז מקום, השתנה. זה אומר שכשאתם "הולכים על בטוח" - אתם בעצם מסכנים את עצמכם, בלי להתכוון.
זו המציאות שעמה צריך להתמודד דור ה-Y שלנו. מציאות שבה דור שלם צריך לצאת מאזור הנוחות שלו כדי להשיג את הביטחון שהוא מייחל לו. ובעיקר - להבין שאותה מציאות מורכבת ומשתנה ללא הרף, שהישגים והצלחות קוצרים דרך עבודה קשה, ושההבטחות שעליהן גדלנו לא מתגשמות מעצמן. האחריות להגשים אותן היא עלינו.
נשמע לא נוח? ברוכים הבאים לחיים האמיתיים.
גיא קצוביץ', תל אביבי בן 26, עיתונאי לשעבר, יזם חברתי, עובד כיום כמנהל הפיתוח העסקי של Veribo, חברת תדמית בינלאומית.
לפנייה לכתב/ת 
