טרנד: מצלמים את הילדים מתפלשים בעוגה

מיקה לא באמת אכלה

מיקה חזק (בת שנה וחודשיים) מראשון־לציון, בתם של חן (30),‬ מדריכת פילאטיס ומאמנת כושר, ורפי (31),‬ הנדסאי מכונות

(צילום: יהודית גמליאל מ"מאמא סטודיו")

-איך ילדת יום ההולדת הגיבה כשהושבתם אותה בסטודיו והנחתם לפניה עוגה?

"בהתחלה היא הייתה בהלם טוטאלי‭,"‬ משחזרת חן. "אחר כך היא התחילה לגעת בקצה האצבע, ביקשה אישור במבט ולאט-לאט האווירה התחממה. עוד דבר שעזר לחימום האווירה היה צילומי סטודיו משפחתיים רגילים שעשינו כולנו עוד לפני כן. זה עזר למיקה להתרגל לסביבה‭."‬

כל המדריכים, המחקרים הכתבות והטורים האישיים בעמוד הפייסבוק החדש של ערוץ הורים. לא תעשו לנו לייק?

-ומה אתם עשיתם במשך הצילומים?

"אני, שתמיד פעילה ומעודדת, די השתתקתי, אולי ממתח. הצלמת, יהודית גמליאל, עודדה והפעילה אותה, ורפי תפס הפעם את התפקיד הדומיננטי וגרם לה להתחיל להשתולל. היא דחפה ידיים ורגליים וחוותה את העוגה ואנחנו נשארנו נקיים‭."‬

-נישנשתם מהעוגה?

"טעמנו לפני ההרס. לא ניתן לבת שלנו לאכול משהו לפני שנטעם, והיא הייתה טעימה מאוד. אבל מיקה לא אכלה כלום, רק ליכלכה. זה היה סשן ארוך, אולי שעתיים, כי מאוד קשה לתפוס את הרגע - זה לא כמו לצלם ילד בוגר, ונדרשו עבודה סיזיפית והרבה מאמצים‭."‬

-אתם מוצאים ערך חינוכי בעניין הזה?

"ראיתי בזה חוויה נטו לילדה ומזכרת לעתיד. זה לא קרה ולא יקרה שוב בבית. לדעתי, היא שכחה מזה באותה שנייה. אנחנו מאתגרים את עצמנו בכל מיני דברים כמו טיולים, וגם זה סוג של אתגר שמתאים רק בנקודת הזמן הזו. כשהכנתי רשימת מתנות לבני המשפחה ששאלו מה לקנות למיקה לגיל שנה, היה ברור לי שצילומים כאלו יהיו ברשימה‭." ‬

ענאל הייתה עדינה

ענאל פפיאשבילי (בת שנה) מחולון, בתם של דיאנה (27), מעצבת עוגות ועוגיות אישיות, וגבריאל (32), העוסק בתחום המזון.

(צילום: נחמה חביב)

-מהיכן ההשראה?

"נתקלתי במקרה באינטרנט בתמונות של קייק סמאש ונדלקתי‭,"‬ מספרת דיאנה. "גם בהריון הצטלמתי צילומים מקצועיים בשבוע ‭.32‬ כשענאל נולדה צילמנו צילומי ניו־בורן, ובפורים תיעדנו בסטודיו את התחפושת הראשונה. זה היה מתבקש לעשות צילומי גיל שנה במקום חגיגה מיותרת, שבה היא לא מבינה מה רוצים ממנה. כשהיא תהיה בת 20 ותראה את זה, היא תודה לנו‭."‬

-איך היא הגיבה?

"בהתחלה, כשהגשתי לה את העוגה, אמרתי לה, 'בבקשה, תתפרעי'.‬ היא עדינה ולא הבינה אם זה בסדר או לא, אז עזרנו לה קצת, וכשהיא הבינה שזה בסדר, גם קצת דחפנו אצבעות בשביל לתת לזה לגיטימציה. אחר כך היא כבר זרמה לבד. בסך הכל היא אוהבת לאכול, אז בכל מצב היא הייתה משתפת פעולה. לרגע לא חששתי שהיא לא תתעניין בעוגה, והיא אכן הייתה בהיי‭."‬

-ממה היא הכי נהנתה?

"היא אהבה להרוס, דחפה רגליים ואצבעות ולא היה יותר עם מי לדבר. צחקתי לעצמי - יומיים אני עמלה על העוגה הזו והנה, בשנייה אין עוגה. אבל זה לא חבל, כי רואים בתמונה שמישהו נהנה מההשקעה, אז למה לא‭"?‬.

-אין פה מסר לא חינוכי ומנקר עיניים?

"זה לא עניין של אקט חינוכי או לא חינוכי. הכנתי משהו לבת שלי, ובשבילי זו מזכרת לטווח הארוך. היא רק בת שנה, בשבילה זו עוגה וגם ביומיום קורה שנותנים לה משהו והיא מתלכלכת. לא עשינו משהו חריג ולא ניקרנו עיניים. אנשים שבאופן קבוע מלבישים ילדים במותגים יקרים - הם שמנקרים עיניים. את הבגד החמוד שענאל לבשה היא בחרה בעצמה, והוא כמובן עבר כביסה טובה אחרי הצילומים. כמובן שגם תפסנו סמרטוטים וניקינו את הסטודיו, למרות שנחמה חביב, הצלמת, התעקשה שזה באחריותה‭." ‬

איציק התחיל בסוכריות

איציק הירש (בן שנה ועשרה חודשים) מבני־ברק, בנם של רבקי (27),‬ עקרת בית, ובנימין (30),‬ העובד בתחום המאפים.

(צילום: מילכי אורטנר)

-מהיכן הרעיון?

"רוב המשפחה של אמי גרה באמריקה, ואני יודעת ששם הטרנד הזה רץ יפה‭,"‬ מספרת רבקי. "הצעתי לגיסתי הצלמת שנאמץ את זה, ולמעשה איציק היה שפן הניסיונות שלה. מאז היא עשתה את זה הרבה‭."‬

-מה אמרו המצקצקים?

"היו שניים-שלושה אנשים יותר שמרנים במשפחה, שמה שהפריע להם היה דווקא שאיציק הצטלם בלי חולצה, אבל באופן כללי אף אחד לא נבהל מהרעיון. אני לא ראיתי בזה משהו מקורי ונועז מדי - פשוט נראה לי מגניב לתת לילד להגשים חלום, וזה החלום של ילד בן שנה‭."‬

-למה דווקא גיל שנה?

"בגלל התמימות. בגיל שנתיים או שלוש הילד קולט שהוא עושה משהו חריג ולכן הוא לא יעיז להשתולל. זה כמו שאת צילומי הניו-בורן, כשהילד עירום, עושים רק בחודשים הראשונים, ובגיל שנה זה לא לעניין. יש לאיציק שלושה אחים, כולם בני פחות משבע, וכשהם היו בגילו, עוד לא הכרתי את הטרנד ולא עשינו את זה, אבל בעיניי כל ילד צריך תמונה שבה הוא התלכלך. יש ילדים שיש להם תמונות עם גרבר שנשפך, עם השוקולד למריחה, ואצלנו זה ממש רשמי‭." ‬

-ומה חתן השמחה חשב על זה?

"בהתחלה הוא היה בהלם והסתכל עליי במבטים שאומרים, 'את נותנת לי את זה? את הכל‭'?‬, הרי אני אף פעם לא מרשה לו לעשות את זה. ואז הוא החליט ללכת על כל הקופה ולכסח, ובאיזשהו שלב העמיס כל כך הרבה לתוך הפה, שהוא נכנס ללחץ והתחיל לבכות. גם זה מתועד‭."‬

-לא מבאס להרוס מאפה שעמלת עליו?

"ממש לא. יש לי ביד תמונות, זה מה שחשוב. עוגה נגמרת, תמונה נשארת. זה היה תענוג צרוף לראות אותו מתמוגג מהסיטואציה: בוחר להסיר קודם את העדשים, אחר כך מתחיל לחפור בפנים וכל שנייה מסתכל עליי לראות שזה בסדר. חבל שלא צילמתי בווידיאו, לא דמיינתי שזה יהיה כזה מצחיק‭."‬

-הספקתם לטעום?

"הצלמת, מילכי אורטנר, תפסה את עצמה בשלבים הראשונים של ההרס והגיעה למסקנה שבעוד רגע הכל יושחת, אז היא מהר לקחה חתיכה ואמרה שזו אחלה עוגה‭."‬

-ומה עם החינוך לכבוד לאוכל?

"אני הרי אף פעם לא נותנת לו לעשות את זה. זה היה בתנאים מסוימים של סטודיו ולא בשגרה של הבית. כל הקאץ' זה שפתאום מרשים לו, וזהו, יותר לא‭." ‬

וכמה זה עולה?

תלוי. תיעוד ילד מחריב עוגה עולה בין 400 ל-1,000 שקלים.

הכל כלול? לפעמים המחיר כולל את העוגה, ולפעמים צריך להביא אותה בנפרד - להכין לבד או לקנות עוגה מצועצעת, שמחירה יכול להגיע גם ל-500 שקלים. חוי פרידמן, מעצבת עוגות יוקרה, מספרת שלצורך העניין היא מכינה עוגות יפות, "אבל לא כאלה שדורשות שעות או ימים של עבודה כמו עוגות לאירועים. זו חייבת להיות עוגה בחושה, כדי שתהיה יציבה מספיק לשאת את בצק הסוכר, שאותו אני קונה מוכן וצובעת בצבעי מאכל".

עדי גלבר מועכת עוגה של חוי פרידמן(צילום: רינה קליין)

ואם מכינים לבד עוגה? "תרגישו חופשי להתפרע ואל תשקיעו בה יותר מדי", אומרת פרידמן. ואילו הצלמת ענת גבע-שרון טוענת שהעוגה בכלל לא הכרחית פה. "זו יכולה להיות כל התנסות במאכל חדש, למשל פלח אבטיח, גבינה או מעדן", היא אומרת.

מה עם הלכלוך? לא רק שגבע-שרון לא רואה בעייתיות במשחק באוכל, להיפך: לדעתה יש כאן גם ערך התפתחותי. "לכלוך הוא חלק משמעותי בהתנסות ובלמידה של התינוק. לכן, כשבאים אליי לצילומי קייק סמאש, אני מקפידה לא להטיל מגבלות ובודאי שלא לנגב את הסנטר כל רגע. להיפך, אנחנו נותנים לתינוקות לחקור ולהיות הם עצמם, וזה פשוט מרתק להיות צופה מהצד, כי כל תינוק מגיב אחרת למה שאני מניחה מולו".

מאיפה זה בא? גבע-שרון אומרת שהרעיון נולד בארצות הברית לפני חמש-שש שנים, ולארץ הגיע לפני כשנה וחצי, וכי מדובר בעצם בחידוש של מנהג ישן. "אמריקאים בני 30 ו-40 מספרים שזו הייתה מסורת רבת שנים במשפחה שלהם - הם עצמם זכו לעוגה כזאת ביום הולדתם הראשון ויש להם תמונות ביתיות שמתעדות את המעמד המרגש. כבר אז היה נהוג להושיב את התינוק בכיסא האוכל שלו או על הרצפה, כשרק חיתול לגופו, ולהציב לפניו עוגה אישית מקושטת. הרעיון היה ליצור מעין טקס חניכה, שבו הילד נפגש בפעם הראשונה עם עולם העוגות. מאותו רגע הבמה הייתה שלו: לחקור, לגעת, לבדוק, לטעום, למעוך, למרוח וכמובן להתלכלך".