לאט אבל בטוח: השמרנות של הרב עובדיה
הרב עובדיה התיר את העגונות, אך ידע לכוף את ראשו מול גל שמרנות חרדי. הוא הקל בגיור, אך השתדל להצניע זאת. בתו הקימה את המכללה החרדית הראשונה, אלא שתמיכתו בה הייתה סולידית. הנטייה של מרן להלך בין הטיפות ולנהוג במתינות, שלא לומר בהססנות, היא סוד כוחו וחולשתו
ההמונים שליוו את הרב עובדיה יוסף למנוחות בלוויה הגדולה בתולדות המדינה, הזדהו לא רק עם פסיקותיו הנועזות, אלא גם עם שמרנותו החרדית. באישיותו, גילם הרב עובדיה צדדים שונים וסותרים, המבטאים את דרכה המפותלת של הדת במפגשה עם המודרניות.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
הרב עובדיה כיהן כרב הראשי לצדו של הרב שלמה גורן, ואולם ה"ראשון לציון" זכה להכרה ציבורית רבה לאין-שיעור מזו של הרב הראשי האשכנזי. מדוע הרב גורן, גאון תורני בכל קנה מידה שיצר את הבסיס ההלכתי להקמת צבא יהודי במדינת ישראל, שסיכן את נפשו בהתרת עגונות לאחר מלחמת השחרור ושהקים את מערך הגיור הממלכתי בשנות השבעים, לא זכה לאותה הכרה כמו עמיתו? מדוע כאשר הרב גורן התיר את הממזרים בפרשת "האח והאחות", הוא זכה לקיתונות של רותחין, בעוד פסיקות דומות של הרב עובדיה קצרו שבחים?
עקב בצד אגודל
ישראלים רבים לא הבינו את הרב עובדיה מכיוון שאינן מכירים מספיק את השפה ההלכתית.
כאן נעוץ סוד קסמו של הרב עובדיה והטרגדיה של עמיתו, הרב גורן. הרב גורן, שהזדהה בכל לבו עם המודרניות ועם המפעל הציוני, חתר לשינויים מהירים וחדים: הוא ייסד את "הלכות הצבא היהודי המודרני" עוד לפני שעמיתיו הרבנים עיכלו את עצם הקמתו של הצבא. הוא התיר את "האח והאחות" מממזרותם, בצעד פומבי שנתפס במידה רבה של צדק, כהתרסה מול מתנגדיו החרדים.
לעומתו, הרב עובדיה פעל במתינות. הוא ניסה לחבר בין הדת, המדינה והמודרניות, אך צעד בזהירות, עקב בצד אגודל. הוא התיר את העגונות, אך ידע גם לכוף את ראשו מול גל שמרנות חרדי. הוא הקל מאוד בגיור, אך השתדל להצניע זאת. בתו הקימה את המכללה החרדית הראשונה, אלא שתמיכתו בה הייתה סולידית, מחשש לעימות עם הקיצוניים.
סוד כוחו וחולשתו
רוב הרבנים אינם משנים את המציאות במחי יד. העגלה הדתית מלאה וכבדה וקצב ההתקדמות שלה איטי, ומותנה בתגובה לשינויים מלמטה. יש כאלו, כמו הרב גורן המנסים להוביל אותה במהירות. אולם עבור רבים מהנוסעים מדובר על קצב מהיר מדי. מנהיגים אחרים, כמו הרב עובדיה, מובילים את העגלה במתינות, שלא לומר בהססנות, גם במחיר שמכוניות אחרות, חדישות ומודרניות, יעקפו אותה בסיבוב.
ההכרה הרחבה שזכה לה הרב עובדיה מלמדת שחלק ניכר מהציבור הדתי והמסורתי תומך בשילוב שהוא ייצג. התנהלותו של הרב עובדיה מעידה כי מי שמצפה לשינויים רדיקליים מהמיינסטרים הרבני, סופו להתאכזב.
מאידך, אלו שרואים בדת מאובן חסר כל חיוניות שאינו מסוגל להתחדש, טועים גם הם. בכוחה של הדת לחולל מהפכות, כל עוד הן נתפסות כחלק מרצף המסורת. זה היה סוד כוחו וחולשתו של הרב עובדיה. וזוהי גם, אם תרצו, תמצית סיפור המפגש בין הדת היהודית לציונות ולמודרניות.
ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה
לפנייה לכתב/ת 
