אלוף בעקבות גורלו
הם לקחו אליפות ממכבי ת"א, אבל עזבו את קבוצותיהם והתרסקו בפרויקט הבא שלהם. האם אחרי ההצלחה המסחררת בחיפה, יצליח בראד גרינברג לחמוק בירושלים מהתקדים של פיני גרשון, מיקי דורסמן ועודד קטש?
ישנו רק הישג אחד, יחיד ומיוחד בספורט הקבוצתי המקומי שלנו שיכול להיות גדול יותר מאליפות. קוראים לו "לקחת אליפות ממכבי ת"א בכדורסל". ההיסטוריה שלנו לא משופעת בכאלה, אבל השיטות המתחלפות והמשתנות בליגת העל בשנים האחרונות חילקו את עוגת הצלחות בצורה מעט אחרת.
עוד ב-ynet ספורט:
- מתחיל מחדש: שחורציאניטיס משקם את הקריירה. ראיון
- שבע הערות לפני הג'אמפ הראשון / אריה מליניאק
- הופעה מאכזבת לגל מקל בניצחון דאלאס
- ושחקני נבחרת ישראל במפגן תמיכה באלי גוטמן
בעשרים השנים האחרונות ראינו ארבע אלופות מלבד מכבי ת"א. החל מעונת הדובדבנים של 1993 עם גליל־עליון, דרך אליפות החומוס ב־2008 של הפועל חולון, אליפות העמק ב־2010 של גלבוע/גליל ועד לאליפות רוממה בעונה שעברה של מכבי חיפה.
אף קבוצה לא קרסה מקצועית בעונה שאחרי. גליל־עליון אמנם נכשלה בגביע האלופות, אבל נשארה קבוצת צמרת כל שנות ה־90. הפועל חולון זכתה בגביע בעונה שאחרי. גלבוע/גליל חזרה לגמר פיינל־פור שני ברציפות. אך לכל אותן אליפויות ישנו מכנה משותף אחד: אף מאמן מנצח לא נשאר במועדון שאיתו עשה היסטוריה. ובניגוד לקבוצות שנטשו, כולם נכשלו בפרויקט הבא שלהם.
כעת גם בראד גרינברג החליט לעזוב את הקן הירוק בכרמל ולעשות את הדרך להפועל ירושלים. כנראה שהוא עדיין לא מכיר את ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי.
הנפילה שאחרי ההצלחה
פיני גרשון עשה זאת ראשון, ועבר למכבי ראשל"צ מלאת השאיפות, עם שחקנים כמו קווין מגי ז"ל, סטיב בארט ודזי בארמור, אבל יכולת בינונית ואי עמידה בציפיות גרמו לו להתפטר כבר באמצע הדרך. רק בשנים שאחרי הוא הפך לאחד המאמנים הגדולים באירופה.
מיקי דורסמן, שהיה גם הבעלים של חולון, החליט שנמאס לו לממן קבוצת כדורסל. הצעצוע היפה שבנה עשה את שלו, מיצה את הפוטנציאל, וזהו. תחילה החליט לזוז הצידה גם מתפקיד המאמן, אבל אז, בהפתעה מוחלטת, נחת בראשל"צ במחזור החמישי במקומו של זיו ארז. מספר משחקים מצומצם, ריב מתוקשר עם גילי מוסינזון ("הוא לקח אליפות עם שחקנים שגם עציץ היה זוכה איתם בתואר", אמר עליו השחקן), ביקורות מהשחקנים ("לא מבינים מה הוא רוצה בפסק הזמן") ושורת הפסדים הספיקו לו להבין שטעה. אחרי חודש, הוא כבר לא היה שם.
עודד קטש הגיע בקול תרועה להפועל ירושלים, שבועיים בלבד לאחר האליפות בגלבוע/גליל. עם שמות כמו יוגב אוחיון, בראיין רנדל, יובל נעימי, וויל סולומון ודיון דאוול הוא היה אמור לספק אלטרנטיבה אמיתית למכבי ת"א, כמו שתמיד חלמו במלחה.
במקרה של קטש וירושלים זה אמנם לא נגמר כל כך מהר, אבל מקום שלישי בליגה, שתי הדחות מוקדמות מאירופה, תבוסה לגלבוע/גליל בחצי גמר הפיינל־פור, הפסדים מוקדמים בגביע, אינספור סכסוכים עם ההנהלה וארבעה הפסדי ליגה רצופים, כולל תבוסה מבישה למ.כ בקעה, הובילו לעזיבתו בדצמבר 2011, שנה וחצי מאכזבות למדי אחרי מינויו.
"כסף, זה כל הסיפור"
עמית גל, המנכ"ל רב הפעלים ורב השנים של גלבוע/גליל, כבר ננטש פעמיים אחרי זכייה באליפות. "לפיני גרשון הצעתי 90 אלף דולר, יצחק פרי ממכבי ראשל"צ הציע 110. כסך, זה כל הסיפור", הוא נזכר בקיץ שאחרי עונת הדובדבנים בכפר־בלום.
"היה לפיני טוב פה", מוסיף גל. "זו הייתה אמורה להיות פעם ראשונה שקבוצה נוספת מלבד מכבי משחקת בגביע אירופה לאלופות. בנינו קבוצה חזקה והייתה לנו אפשרות לקבל מיליון שקל מערוץ 1 אם נעלה לשלב הבתים. השארנו את כולם. ברד ליף, אמיר מוכתרי, כמעט כולם. אבל לפיני הייתה הצעה כספית גבוהה יותר וגם הסדר נוח באזור ת"א. חבל, היינו יכולים להילחם על מקומות 1־4 בליגה. גם פיני הצטער על זה אחר כך, כי לא היה לו טוב בראשון. גם קטש הסתדר פה ואהב מאוד את הקבוצה, אבל קיבל הצעה מטורפת מירושלים. עזוב שטויות, הכל בסופו של דבר זה כסף".
גל מצטער על לכתם של שני המאמנים שהביאו אליפות, אבל טוען שהמאמן הוא חלק אחד מתהליך שמעולם לא קרה כאן – בניית קבוצה לטווח ארוך. "העיקר זה הבסיס הרחב של הסגל, לשמר את השחקנים", הוא מסביר. "זה גם מה שחשוב לאוהדים. האוהד פחות מתחבר למאמן כזה או אחר, אלא לשחקן שנשאר למשך שנים. בכל ספורט מקצועני, קבוצה שמחזיקה אותו סגל שנתיים־שלוש יכולה להסתדר עם מאמן חדש שנכנס למסגרת קיימת ומתחיל לעבוד.
"אני לא יודע מה קרה עם בראד גרינברג וג'ף רוזן, אבל בחיפה זה נראה כאילו הם בנו בקיץ קבוצה מצוינת ומשופרת. מאמן שזוכה כאן באליפות כאילו כבש את הירח, עלה לפסגת האוורסט. הוא צריך אתגר חדש".
מכבי ראשל"צ של תחילת שנות ה־90, קבוצת צמרת לכל דבר, הייתה זו שחטפה את גרשון. אחרי שמיקי ברקוביץ' הצטרף, הגיעה הקבוצה לגמר הפלייאוף ב־1991. בקיץ 1993, כשקווין מגי הוחתם, היו"ר יצחק פרי רצה ללכת על כל הקופה.
"פיני גרשון היה כוכב, ואנחנו, מבחינה תקציבית ותדמיתית, נאבקנו במכבי ת"א", הוא מסביר. "זה היה טבעי שפיני, עם ההילה שלו והיכולות, יגיע לראשון. היה משא ומתן קצר. ולא, זה לא היה רק בגלל הכסף. לפיני היו את הסיבות שלו לעזוב את הגליל. אם זה היה רק כסף, הוא לא היה מגיע".
אלא שהרומן המלהיב נגמר מהר מצפוי. "מאמן תלוי בשחקנים שלו. אם הם קולעים, הוא מלך. אם לא, אתה מאמן לא מצליח", מנסה להסביר פרי את הכישלון, בפרספקטיבה של 20 שנה. "הכל לא הלך. השחקנים לא התחברו, לסטיב בארט היה אופי בעייתי וזה לא הסתדר עם פיני. מיקי עזב עונה לפני כן להפועל ירושלים והשאיר חור גדול. רצינו לקחת אליפות, אבל דברים פשוט לא הסתדרו עם פיני, לא הצלחנו לבנות משהו ארוך טווח".
"לאתגר את עצמך מחדש"
"אף מאמן שלוקח אליפות לא באמת רוצה לעזוב", מנסה לעשות סדר דן ולנסי, פסיכולוג ספורט ומאמן חוסן מנטלי. "מאמנים שזוכים בצלחת רוצים קודם כל להשתדרג מבחינת שכר ואופציות שעומדות לרשותם. אם גליל־עליון לוקחת אליפות, אז זו השנה שבה פיני גרשון אומר לעצמו: 'אני צריך לקבל פי 5 בשכר, אני המאמן הכי גדול בארץ'. הכל עניין של ניצול הזדמנויות בחיים הספורטיביים. אם בראד גרינברג הבין שיש בעלים עשירים וחדשים בירושלים, הוא קלט שיש לו את הדבר הנדיר הזה בקריירה, קלף מיקוח, והוא חייב לנצל אותו כשהוא הכי חם בארץ".
לדברי ולנסי, המניע העיקרי של מאמן, כמו כל ספורטאי, הוא המטרות והיעדים שהציב לעצמו. "זה קשור לסוג הבן אדם ומידת הרעב שלו", הוא מסביר. "קחו למשל את מוריניו. הוא יודע שהוא מוגבל נפשית להיות במקום אחד שלוש־ארבע שנים, אז ברגע שתגיע הזכייה הגדולה הוא יסגור את הפינה ויעבור לאתגר הבא. זה חלון ההזדמנויות שלו. מה עודד קטש יכול לעשות יותר מלקחת אליפות ממכבי? לעשות את זה שוב, אבל במקום אחר ועם שכר גדול יותר. לאתגר את עצמו מחדש".
ומההיסטוריה, הגענו להווה. בראד גרינברג הגיע ממנטליות אחרת, ללא המטען הכבד שנקרא "אי אפשר לנצח את מכבי" שרובץ על כל מי שעוסק כאן בענף. ועדיין, הוא הלך בדרך של גרשון, דורסמן וקטש.
"אני לא מכיר מספיק את ההיסטוריה, אבל אני יודע שהכל עניין של סיטואציה", הוא אומר. "הייתה לי חוויה נהדרת במכבי חיפה. אמנם כשקיבלתי את הפנייה מירושלים הייתי נאמן לחיפה, אבל הייתי מאמן חופשי. דיברתי עם הבעלים של ירושלים, ראיתי את התמונה הגדולה והייתי נרגש לקראת האתגר השונה והחדש".
לא רצית לבנות משהו ארוך טווח במכבי חיפה?
"רציתי, הייתי במשא ומתן איתם ויכולתי להישאר, אבל זה נתקע ולפתע הגיעה ההזדמנות מירושלים. ברגע שראיתי את זה, התרגשתי מחדש".
האליפות בחיפה גרמה לך לשובע?
"כן, אבל זאת הייתה חוויה יוצאת דופן ואדירה. אחת מחוויות הכדורסל הכי טובות שהיו לי בחיים".
אם תזכה באליפות, תישאר בירושלים או תרצה לעבור לאתגר הבא?
"אני לא חושב על הדברים האלה. אלך עם הקבוצה שלי, נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים, ואז כבר הכל יסתדר לבד".
בהכנת הכתבה השתתפה אפרת עמורבן.
לפנייה לכתב/ת 
