מכר את הבית / פלג בחמישי
כשדייויד בלו עזב, הוא סיפר כמה קשה היה בארץ ושתמיד חלם על הבית באמריקה. עכשיו, כשהוא צריך כסף, "ישראל תמיד הייתה כמו בית" בשבילו
הציוני
בלו מתהפך ומשתפך
האווירה בנתב"ג בשישי שעבר הזכירה לי את ההתרגשות שהייתה באותו מקום בפברואר 1986, עם נחיתתו של אסיר ציון אנטולי שרנסקי. אחרי שנה וחצי בגלות אמריקה, דייויד בלו חזר ארצה, ואמר לסוללת המיקרופונים שהוצמדה לפיו: "התגעגעתי, ישראל תמיד הייתה כמו בית בשבילי. כרגע אני רוצה לנוח וליהנות מהשמש הישראלית". התחושה הייתה שעוד רגע הוא יורד על ברכיו ומנשק את אדמת הקודש.
עוד ב-ynet ספורט:
- אלוף בעקבות גורלו: האתגר של בראד גרינברג
- מתחיל מחדש: שחורציאניטיס משקם את הקריירה. ראיון
- שבע הערות לפני הג'אמפ הראשון / אריה מליניאק
- הופעה מאכזבת לגל מקל בניצחון דאלאס
אגב, כאשר שרנסקי הגיע ארצה, הוא התעקש שלא יקראו לו אנטולי, אלא רק בשמו העברי נתן, שבו הקפיד להשתמש בתשע שנותיו בכלא הסובייטי. בלות'נטל, יהודי יקר, הסביר פעם שהוא שינה את שם משפחתו לבלו, כדי שילדיו לא יצטרכו להתמודד עם הקנטות בגלל שמם היהודי.
וזה לא כל מה שהוא סיפר לפני שנה וחצי, כשהחליט לעזוב את מכבי ת"א. בראיון מקיף מביתו בלוס־אנג'לס שבוע אחרי הפרידה, אמר בלו בין השאר: "הבנתי שהגיע הזמן לשנות ושאני בעצם רוצה להיות באמריקה". הוא גם טען ש"שחקן אמריקאי שלא פותח בחמישייה זה לא הכבוד שאתה מצפה לו", והוסיף: "לא חשבתי שאני מקבל את היחס הראוי במכבי. ידעתי שזה הסוף".
"רציתי להרגיש חופשי ומאושר, וזאת הסיבה שלא הארכתי את החוזה במכבי", הסביר הכדורסלן באותו ראיון ביוני 2012, וסיכם במילים: "עכשיו אני מאושר. חייתי באירופה ובישראל, אבל הבית שלי הוא כאן. תמיד היו לי חלומות גדולים, והחלום הכי גדול הוא לחיות באמריקה. לוס־אנג'לס היא הבית שלי!"
והנה, חלפו בקושי 16 חודשים, ודייויד בעל החלומות מחליף ביתיות עם עצמו ומספר על געגועיו לישראל, ש"תמיד הייתה כמו בית" בשבילו. ככה זה כשהחלום האמיתי הוא הכסף. הכי חשוב להיות ציוני במאני טיים.
הקשקשן
עד מתי פדרמן מוכן לחכות
ואם כבר מדברים על אנשים עם עקרונות, מעניין מאוד להיזכר מה אמר בנושא דייויד פדרמן באפריל 2012, כאשר בלו עדיין התלבט באשר לעתידו.פדרמן, מבעלי הקבוצה, נשאל אז אם השחקן נמצא בתוכניות לעונה הבאה, וענה ביהירות אופיינית: "בלו לא יהיה במכבי בשנה הבאה. אנחנו בונים קבוצה במאי, לא ביולי־אוגוסט. לא נוכל לחכות". הבנתם? פדרמן בונה קבוצות בחודש מאי, כי הוא לא מוכן לחכות ליולי־אוגוסט. אבל לחכות עד אוקטובר, כמו שקרה השנה, אין לו שום בעיה.
ככה זה במכבי כדורסל. כשאתה לחוץ למכור לאוהדים מינויים, אתה כבר לא יכול למכור להם מעשיות.
המאכערים
מחירי הכרטיסים לצפון אירלנד
ואם כבר מדברים על אנשים שלא זוכרים מה שהם אמרו, בעוד כמה ימים תסיים נבחרת הכדורגל את חלקה במוקדמות המונדיאל, ולפי מה שאבי לוזון אמר השבוע לשחקנים, הוא ממש מרוצה מהתוצאות. "מבחינתי עמדתם במטרות", אמר להם יו"ר ההתאחדות. "המקום השלישי הוא המקום הראוי לנבחרת ישראל. אף אחד, גם אני, לא ציפה שתעלו למונדיאל מבית שמשחקות בו פורטוגל ורוסיה". אה, באמת?אז הנה מה שאמר אדון לוזון ביולי 2011, מיד לאחר הגרלת מוקדמות המונדיאל: "ההגרלה הזו היא לא קשה ולא קלה. יכול היה להיות גרוע יותר ומנגד יכול היה להיות טוב יותר. אין ספק שפורטוגל בראשותו של רונאלדו היא הפייבוריטית ותהיה כאן בארץ חגיגה גדולה כשהם יבואו. את הנבחרת הרוסית אנחנו מכירים כבר. בקמפיין הקודם הצלחנו לנצח בבית ולעשות תיקו בחוץ. היום יש לנו למעלה מ־40 שחקנים שמשחקים בליגות השונות באירופה והם יבואו נחושים ומחוזקים לקראת המשימה, כך שהכל פתוח וצריך להאמין".
ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן שלפני הקמפיין הכל היה פתוח, ובסיומו אף אחד, כולל לוזון, לא ציפה שנעלה למונדיאל? האם כבודו סובל מזיכרון קצר או שמא אוזניו אינן שומעות מה שפיו מדבר? מבחינה רפואית, האופציה השנייה נראית סבירה יותר. ויש עוד סיבה למהפך: אחרי ההגרלות, היו"ר השחצן הוא גם יחצן. לך תמכור מינויים – כשהמטרה היא המקום השלישי בבית.
אבל כשהכל סגור, אין לו שום בעיה להנמיך ציפיות. להוריד מחירים קצת יותר קשה. הנה, לכבוד המשחק לפרוטוקול מול צפון אירלנד, ההתאחדות שעשקה את הציבור לפני המפגש עם פורטוגל החליטה שאפשר לסחוט ממנו עוד קצת כסף, וקבעה מחירון מחוצף.
במקום לפתוח את השערים לקהל הרחב והמאוכזב במחיר אחיד של 30 שקל, הם גובים 100 שקל לכרטיס ביציע המערבי ו־70 למזרחי. חיילים וילדים שרוצים לשבת במערבי יצטרכו לשלם מחיר מלא, כי כרטיסים מוזלים יש רק ליציע הפרימיטיבי שממול. לעומת זאת, כרטיסי אב ובנו מוצעים למכירה באתר ההתאחדות אך ורק ליציע החדיש יותר, במחיר של 150 שקל. למה? ככה.
העיקר שבמשחק מול רונאלדו, הלוזונים ובני ביתם הגיעו נחושים ומחוזקים לקראת המשימה, ותפסו שורה שלמה ביציע המוזמנים.
השוק
ירדן ג'רבי במבצע
בחודש שעבר החליטו באיגוד הג'ודו לצאת למסע שנור חדש, שנועד לגייס כספים למען דור העתיד של הענף. לפי היוזמה, מי שיתרום כסף לאיגוד יקבל תמורה מבנות הנבחרת, לפי גודל השקעתו. עבור עשרת אלפים שקל למשל, סכום התרומה המרבי, הבטיח האיגוד לנדבן הפוטנציאלי אימון אישי עם אלופת העולם ירדן ג'רבי, בעוד תרומה צנועה בסך 250 שקלים תזכה את בעליה ב"שיחת טלפון אישית מאחת מחברות הנבחרת". וואו־וואו־וואו־ווזארי.
אתמול, שלושה שבועות לאחר השקת המבצע, החלטתי לבדוק את מצב ההיענות של הציבור והרמתי טלפון לג'רבי. היא לא ענתה, כנראה בגלל שלא שילמתי עשרת אלפים שקל, אבל בכל זאת השארתי הודעה. הסוכן שלה, רפי עגיב, דווקא חזר אליי וביקש שאדבר עם יוזם הרעיון, מאמן הנבחרת שני הרשקו.
שלום שני, מישהו כבר תרם עשרת אלפים שקל תמורת אימון עם ירדן?
"האמת שלא. הדבר היחיד שהיה זה שמישהו תרם 3,000 שקל, ואולי הוא גם יבוא לאימון הנבחרת".
כלומר הוא תרם בלי קשר ליוזמה החדשה.
"ככה זה נראה".
ספורטאי צריך להתעסק בספורט ולא באימוני ראווה לגיוס תרומות.
"עקרונית אתה צודק, אבל כדי להגשים מטרות מסוימות, ירדן נרתמה כתרומה לקהילה".
ומכיוון שבינתיים אין קופצים, בואו נקווה שאיגוד הג'ודו לא יעברו לשלב הבא בתוכנית: תמורת 1,000 שקל לשעה אלופת העולם תעשה עבורכם בייביסיטר, עבור 2,000 היא תשטוף לכם את המכונית, ו־5,000 אם זאת משאית.
השערורייה
הוועד האולימפי למען הורסקי
מי שפתח לאחרונה את עמוד הפייסבוק הרשמי של הוועד האולימפי, גילה שם דבר מוזר: מודעת פרסומת ל"קורס כתבי ושדרי ספורט" שפתח השדר הממלכתי עמית הורסקי, בתוספת ברכות חמות ואיחולי הצלחה. חוצפה גדולה מצידם, חוסר אתיקה מצדו.
מה פתאום עיתונאי נעזר בשירותיו של מוסד שאותו הוא גם אמור לבקר? ומה אם הורסקי יצטרך לדווח עכשיו על אי־סדרים בוועד האולימפי? איך ייתכן שהוועד, שמטרתו לקדם ספורטאים אולימפיים, עושה פרסומת לקורס מסחרי? והאם ההחלטה של דוברת הוועד, ברוריה ביגמן, לעשות פרסומת לקורס פרטי, קשורה לעובדה שהיא הציעה את עצמה כמרצה בקורס?
תגובת הורסקי: "לא אני יזמתי את הפרסום. השאלה אם ראוי שפרסום של קורס פרטי יופיע בעמוד ציבורי כמו זה של הוועד האולימפי אינה צריכה להיות מופנית אליי. הזוי לחשוב שזה אמור להשפיע על אופי הסיקור שלי. לא מצאתי שום סיבה להסיר את הפוסט, כנראה בגלל שאני לא מייחס לכך חשיבות".
תגובת ביגמן: "אני, שחיה את עולם תקשורת הספורט למעלה מ־35 שנים, התחנכתי על ערכי הפרגון. אין לי ספק שמבין אלפי המשוטטים בפייסבוק של הוועד האולימפי בישראל יש כאלה השואפים להיות עיתונאי ספורט. חשוב מאוד לתפיסתי להרחיב את מאגר עתונאי הספורט בארץ. במשך שנים רבות אני משתתפת בהרצאות אורח בקורסים לתקשורת ושיווק ספורט. אני רואה בהשתתפותי בהרצאות כאלה שליחות ותרומה לקידום הספורט בישראל".
אז אלה התגובות. הקורס ייפתח בקרוב, אבל יש לי תחושה שהחניכים המיועדים כבר קיבלו מהורסקי ובעיקר מביגמן, שיעור מאלף בנושאים חשובים כמו "מותה של האתיקה בספורט", ו"עיתונאות החצר – קווים לדמותה".
פינת הליקוק
08.10.13 - "אלי גוטמן מכין נבחרת הכי טוב שיש. הוא ראוי להמשיך".
עדן בן בסט מסיים קמפיין אחד, ופוצח בקמפיין חדש.
לפנייה לכתב/ת 
