"הסקס של מאסטרס": שיעור חינוך מיני
סדרה שמספרת על זוג חוקרי מין יכולה בקלות להפוך למפגן רדוד של עירום ונשים גונחות, אבל "הסקס של מאסטרס" היא הרבה יותר משדיים חשופים. מדובר בדרמה שמצליחה לשלב דילמות כואבות ודיונים חכמים על מיניות
בדיוק בזמן, כשכבר נמאס לנו לשמוע אם העירום של מיילי סיירוס מקובל על שינייד אוקונר או לא, ולתהות אם היא ילדה מנוצלת או אישה משוחררת, מגיעה סדרה עלילתית שלוקחת את הדיון על מיניות האדם (ונשים בפרט), שמה אותו בשנות ה-50 המאוחרות, וגורמת לנו לתהות מה השתנה.
לצופים שמעוניינים להימנע מספוילרים יומלץ שלא לרוץ לקרוא את הערכים על שני החוקרים בוויקיפדיה, אבל ניתן לאשש שכן, היה גינקולוג נודע בשם ד"ר וויליאם מאסטרס, שנעזר באסיסטנטית חסרת השכלה רפואית, אבל מבריקה, בשם וירג'יניה ג'ונסון (כל קונוטציה בין השם שלה למושא המחקר מקרית בהחלט). השניים חקרו את מיניות האדם יחד החל משנות ה-50 המאוחרות, בתקופה שבה רק אמירת המילה "אוננות" בקול היתה בגדר שערוריה גמורה.
למרות המוניטין המכובד שלו כרופא נשים מהמעלה הראשונה לו ולאשתו עדיין לא נולדו ילדים, לא עניין של מה בכך בתקופה שמרנית שכזו. הוא גם מתקשה לקבל את הסכמת בית החולים שבו הוא עובד לממן את המחקר שלו. כל הרעיון של חיבור אלקטרודות לאנשים (ונשים בעיקר) בזמן שהם מענגים את עצמם נשמע לאחראי עליו (בו ברידג'ס) קצת בעייתי.
בעזרת קסם אישי וסקס אפיל שחוצה את המסך בכל דקה שהיא עליו, היא עוזרת לו להבין שבלעדיה הוא חוקר תמהוני, על גבול הפרוורטי. בזכותה הנחקרים מוכנים לשתף פעולה, להשתמש בוויברטור עצום עם מצלמה בקצה שלו, ולתת לשניהם להתבונן בהם ברגעים האינטימיים ביותר, למען המדע.
על כך מעיד ד"ר אית'ן האס (ניקולס ד'אגוסטו יפה הבלורית מ"גיבורים") – רופא צעיר שמתמחה אצל מאסטרס ונופל בקסמיה. הוא מחפש אהבה, והיא מצידה מבהירה שאנשים נוטים לבלבל אהבה עם סקס טוב, וחושבים בטעות שמדובר באותו הדבר. קיימות עוד מתיחויות ואינטריגות רבות נוספות בין הדמויות, שהולכות ומתעבות יפה מפרק לפרק.
ברגע שמתרוממת גבה ועולה התהייה למה רק נשים מתבקשות להתפשט ולהיבדק במחקר הזה, מצטרפים גם נבדקים גברים, והנושא הקווירי עולה לדיון. ויש גם קריצה פמיניסטית כשאחת הנשים מסתובבת עם כרך עצום מימדים של "המין השני" של סימון דה בובואר, ומצטטת ממנו לשני גברים משתאים, רופאים, שלא יודעים כלום על מה נשים רוצות.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"ריי דונובן": מסקרנת אבל מעצבנת
הדבר הראשון שמתחשק לעשות אחרי צפייה בפרק הראשון של "הסקס של מאסטרס", ששודר אתמול (שבת) בהוט וב-yes Oh, הוא לגגל את השמות של שני הגיבורים הראשיים ולבדוק אם אכן מדובר בסדרה שמבוססת על אנשים אמיתיים.
"הסקס של מאסטרס". יצירה חכמה
פועלו של הצמד-חמד עובד לפי ספר לסדרת דרמה חדשה של שואוטיים, ואם להתרשם משלושת הפרקים הראשונים – מדובר ביצירה חכמה ומושכת מאוד לצפייה. מייקל שין ("פרוסט ניקסון") שגם משתתף בהפקה, מגלם את ד"ר מאסטרס, רופא עצור ביחסיו האישיים עם אשתו ליבי (קייטלין פיצג'רלד), אך שאפתן בנוגע לרצון שלו לגלות איך אנחנו מגיבים פיזית כשאנחנו נהנים מסקס.
רופא עצור ואישה משוחררת
הדוקטור, מוכשר ככל שיהיה, אבוד לבדו בבית הזונות שבו הוא מנהל חלק מהמחקר לאחר שבית החולים סירב לו. כקלישאה של גאון מדעי הוא לא מוצלח בתקשורת בין אישית, ולא יודע איך להביע רגשות או לדבר - לא עם אשתו ולא עם מי שהוא רוצה לחקור. מי שמגיעה לעזרתו גם בתחום זה וגם בהסקת מסקנות על נשים ומיניות היא וירג'יניה (ליזי קפלן, שגילמה בעונה הראשונה של "דם אמיתי" את חברתו המסוממת והמבדרת של ג'ייסון).
וירג'יניה. קסם אישי וסקס אפיל(צילום: Showtime)
וירג'יניה מייצגת אישה שנויה במחלוקת לתקופתה. היא ההפך הנשי המוחלט לגבריות המאופקת של מאסטרס. היא גרושה פעמיים, מקבלת הערות מכל אישה אחרת שהיא פוגשת על כך שהיא מקדישה יותר מדי זמן לעבודה ולקידום עצמה על חשבון בילוי זמן עם שני ילדיה הקטנים, היא בעלת רגישות ואמפתיה וחסרת שיפוטיות והגרוע מכל - היא נהנית מסקס, כולל מין אוראלי, הדדי, רק לשם הסקס, והיא ממש טובה בביצוע שלו.
ד"ר אית'ן האס. חשב שמצא אהבה(צילום: Showtime)
לא מידרדרת למציצנות
"הסקס של מאסטרס" לא מתמקדת בהתקדמות המדעית בלבד, אלא מרחיבה ועוסקת במעמד האישה בסוף שנות ה-50. הסדרה, שגרגורי פריינג' ("דוסון קריק") הוא בין מפיקיה הראשיים ושעל כתיבתה מנצחת מישל אשפורד ("21 ג'אמפ סטריט"), היתה יכולה להידרדר בקלות למציצנות קלילה, רדודה ומהנה אל חמוקיים של נשים שמאוננות וגונחות.
לא חסרים שדיים חשופים בסדרה, כל הנבדקות די רזות וחסר כאן קצת ייצוג יותר מגוון של הגוף הנשי. עם זאת, ההתייחסות לנושא של היחסים בין המינים רחבה הרבה יותר ומצליחה לא ליפול לפטישיזם פשטני. הסדרה מכניסה בין הסשנים המחקריים דילמות כואבות מהתקופה: האם על לסבית להישאר עם זוגתה, או לחיות בשקר ולהתחתן עם גבר כדי "להתקדם בחיים" כפי שהיא מתארת זאת? למה אישה נמדדת רק על ידי היכולת שלה להביא ילדים לעולם, וכיצד נתפסת על ידי גברים אישה שמבינה ונהנית מסקס, ברגע שהיא מעוניינת בקשר פיזי בלבד?
מתוך הסדרה. ניחוח מד מני
ההבדלים הם כמעט של שחור ולבן בין הדמויות הגבריות לנשיות. כמעט כל הגברים לא מבינים למה שאישה תזייף אורגזמה, או מתקרבים לנכות רגשית, או פשוט לא מסוגלים לתפוס נשים כבני אדם שלמים, כיאה לתקופה. הנשים לעומתם, לפחות הדמויות העיקריות שבהן, מבינות בארוטיקה, חושניות, יודעות מה הן רוצות וצריכות, והן לרוב מדוכאות על ידם. אין אמצע, והוא מעט חסר כאן.
מה שמעורר ספקות נוספות בסדרה בעלת הניחוח המד מני הוא מה שנראה כמו היעדר כריזמה של מייקל שין. השחקנית שלצדו מעיבה עליו, ונראה שהשחקן נכנס לדמות של הרופא-החוקר הפוץ חזק כל כך, עד שהצופה זקוק לזמן כדי ללמוד לחבב אותו. עם זאת, מפרק לפרק אנחנו מקבלים רקע נוסף עליו שמסייע לדמות להיפתח אל הצופים ולהיות אהודה יותר.
לכך תורם גם מונולוג שלו, שמציג את הסתירה בתוך דמותו שלו ואת ההבטחה של הסדרה כולה: מאסטרס, שלא מדבר באופן פיוטי בדרך כלל, פותח פה באחת הסצנות ומבהיר לנו שסקס הוא מהות החיים, הוא מהות הכול, וכותבים עליו שירים ומציירים לפיו ציורים – אבל רק המדענים, שבידיהם המפתח לפענח את החידה הזו – לא מעיזים ושותקים. אז אולי הסדרה הזו היא לא שיא העומק, אבל הדיון הישיר והפתוח של "הסקס של מאסטרס" מהווה גם דרמה מעניינת וגם שיעור מצוין בחינוך מיני ורגשי.
"הסקס של מאסטרס". מה השתנה?
מומלצים
