מדינת ישראל תבעה לא לצורך - ותשלם ביוקר
תביעה פלילית שהוגשה שלא לצורך נגד נאשם, הובילה לכך שהמדינה תידרש לשלם לו פיצוי בסך 32 אלף שקל. איך זה קרה?
באפריל 2000 הגישה המדינה שני כתבי אישום נפרדים נגד שני אחים. בכל אחד מכתבי האישום, נטען כי הנאשם גידל בגינתו מריחואנה ללא רישיון. בכתב האישום לא אוזכר כי העבירה בוצעה על-ידי האחים יחדיו. אחד האחים הודה במיוחס לו והורשע, ואילו השני - שטען כי הוא חף מפשע - הורשע בתום הליך מלא.
כחודש לאחר הרשעת האח השני ולפני שנגזר דינו, הוא עתר לביטול ההרשעה. זאת לאחר שהתגלה לו שאחיו הורשע על אותה עבירה בדיוק, כאשר ביהמ"ש כלל לא היה ער לכך שאותו הליך נוהל כנגד שני נאשמים שונים. ביהמ"ש קיבל את טענתו, ביטל את ההרשעה וזיכה אותו מחמת הספק. נקבע כי היעדר האזכור בכתבי האישום של השניים כי ביצעו את העבירה ביחד, שלל את היכולת להגיע לאמת.
הליך פלילי - קיצוני ורב משמעות(צילום: shutterstock)
בתביעה שהגיש האח שזוכה לבית משפט השלום בטבריה נגד המדינה, הוא תבע פיצוי של 100 אלף שקל. לטענתו, התביעה פעלה בזדון ורמסה את זכויותיו. לחילופין טען כי התרשלה כשלא דאגה לבטל את כתב האישום נגדו, למרות שידעה שאחיו הואשם והורשע באותה עבירה. ניהול ההליך פגע בשמו הטוב, בזכותו לחירות, ורמס את כבודו.
המדינה השיבה שלא נגרם לתובע עיוות דין, וממילא זיכויו הינו טעות. לחילופין טענה כי השמטת המילה "בצוותא" מכתבי האישום היא בסך הכל פגם טכני. לדבריה, הפרידה את כתבי האישום כי סברה שניתן להרשיע כל אחד מהאחים בנפרד. לבסוף טענה כי התובע כלל לא הוכיח את נזקיו, ולחילופין התנהגותו היא שהביאה להרשעתו.
המדינה פגעה בחקר האמת
השופטת רים נדאף, קבעה כי טענות המדינה כנגד זיכוי התובע אינן ראויות - ומקומן בערעור. עוד פסקה כי המדינה הפרה את חובתה לכלול בכתב האישום את מלוא העובדות, ולפרוש בפני ביהמ"ש את התמונה המלאה.
אי-צירוף המילה "בצוותא" אינה סתם פגם טכני. ניסוח כתבי האישום היה קלוקל באופן מהותי, בפרט כשמדובר בהליך שיכול היה לשלול את חירותו של התובע - קבעה השופטת.
עם זאת, היא החליטה כי המדינה לא פעלה בזדון, אלא התרשלה - ולא נהגה בזהירות המרבית שעליה לנקוט כגוף שמוסמך לשלול חירותו של אדם. אם המדינה האמינה ששני האחים ביצעו את העבירה, היה עליה לציין זאת בכתבי האישום.
יתרה מכך, התביעה חייבת לסייע לביהמ"ש בגילוי האמת. במקרה זה היא לא עשתה זאת, ופגעה ביכולת להגיע לחקר האמת, כמו גם בזכויות התובע להליך הוגן וראוי.
גם התובע לא נקי
השופטת הוסיפה כי גם התובע לא טמן ידו בצלחת - משום שהתנהגותו תרמה להרשעתו הראשונית. בין היתר הצהרתו בחקירת המשטרה, כי הוא "מוכן לקחת את התיק על עצמו". במהלך המשפט לעומת זאת, הכחיש כל מעורבות ולא הסביר את דבריו.באשר לפיצוי, השופטת ציינה כי התובע הפריז בסכום שדרש ולא הוכיח אותו בראיות. עם זאת, אין ספק שכבודו ושמו הטוב נפגעו. "מותר להניח כי מאז הגשת כתב האישום נגדו היה נתון בחרדה ואימת חרב העונש ושלילת חירותו הייתה מונחת על צווארו", כתבה.
לאחר ששקלה את כל הנתונים, החליטה כי התובע זכאי לפיצוי של 40 אלף שקל, שיצומצם בשל אשמו התורם לסכום של 32 אלף שקל. לא נפסקו הוצאות.
פרשנות: על טעויות משלמים
להליכים פליליים נגד אדם יש השלכות מרחיקות לכת, מעבר לפגיעה בשמו הטוב ובאורח חייו התקין. זהו גם הליך הכרוך בעלויות כספיות ניכרות.
לאזרח שזוכה בהליך פלילי, יש מספר אפשרויות לתבוע את נזקיו: הגשת תביעה אזרחית (כפי שנעשה במקרה זה), או על פי חוק העונשין - הערכאה השיפוטית שזיכתה את הנאשם, מוסמכת לפסוק לו פיצוי לבקשתו.
בנסיבות מסוימות, המדינה תידרש לפצות על הוצאות ההגנה ואף על ימי המעצר. לעיתים ביהמ"ש יכול לחייב את המתלונן בתשלום הוצאות אלה.
לסיכום, נראה כי לעמידתו של נאשם שזוכה על זכותו לפיצוי חשיבות עליונה, הן מבחינת עקרונות הצדק והן מבחינה אישית.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד חי הבר
עוסק בתחום הפלילי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
