אלכסנדרפלאץ פינת רוטשילד
עושר תרבותי עם מזג אוויר קר. לברלין יש יתרונות וחסרונות, אבל יוקר המחיה לבדו אינו סיבה מספקת לעבור למדינה אחרת. דברים שרואים משם
בזמן האחרון אני קורא וצופה בלא מעט כתבות המתארות כמה משתלם לעבור לברלין. משווים בין מחירי המצרכים, הנדל"ן והתחבורה הציבורית. כאילו אין מניעים אחרים להגירה בין יבשות. אז נכון שזול יותר לחיות פה, אבל רוב השנה קר. שמעתי כבר עשרות טענות על ברלין ש"הרכבות נוחות אבל המקומיים אנטיפתיים", ובכלל, "מי רוצה שהילד שלו ידבר גרמנית?". אני פה לספר לכם שהכול נכון, בהנחה שאתה פה מהסיבות הלא-נכונות.
לטעמי ברלין היא אולי העיר היפה בעולם. יצא לי לטעום מאכלים מכל העולם, להכיר חברים חדשים מכל פינה בתבל, לשמוע נגני רחוב מנגנים על כלי נגינה אקזוטיים (וגם לנגן איתם), לבקר בדירות מגורים שהפכו לגלריות, או בגלריות שהפכו לדירות מגורים. אפילו לבקר בגלריה נטושה שנרכשה על ידי סטודנטים מרחבי העולם (וכלב) במטרה לגור בה ולהפוך כמה חדרים בחזרה לגלריה. יצא לי ללמוד סלנג אוסטרלי, דנית בסיסית ולראות שייקספיר בפארק. בישראל חיכיתי חודשים להופעה של ביורק לפני שהיא בוטלה, בברלין נכנסתי לאחת בטעות.
עוד טורים בנושא זה בערוץ הדעות של ynet:
פבל בקנדה, יורי באוסטרליה / איגור טלר
אדיו מילאנו, צ'או רעננה / ענת לוי
לבי בתל-אביב ואנוכי בניו ג'רזי / גיורא גריפל
גם אני ישראלי / אייל פילדסט
זו לא המדינה שבה גדלתי. דילמת המהגר / רועי סורק
כל זה לפני שהתחלנו עם התרבות הגרמנית העשירה: גיליתי מתי אוכלים אספרגוס ומתי אוכלים דלעת, או שאורז זה בכלל קינוח עם קינמון ומוס תפוחים! גיליתי את גתה, תומאס מאן ואת להקת טוקוטרוניק. למדתי שפה חדשה וצורת חשיבה חדשה, שבה למדעי הרוח יש מקום בחיים.
חברתי, לדוגמה, מסיימת בימים האלה תואר שני לספרות השוואתית. במקצועה היא תהיה דרמטורגית. הבעיה היא שבישראל זה לא מקצוע, זה משהו שמספרים לפקידה כשחותמים אבטלה. אפילו בערך ויקיפדיה בעברית של דרמטורגיה מסבירים בגלוי (מתוך החמש שורות שנכתבו על המקצוע) שלפעמים מעגלים פינות ומפילים את המקצוע הזה, שגרמנים עושים תואר שני ושלישי בשבילו, על התסריטאי. כל הכבוד.
קל ללכלך על ישראלים בחו"ל
חלק מהישראלים שגרים פה עם דרכון גרמני מקבלים דמי אבטלה מהממשלה ועוד מעזים להתלונן שהגרמנים "קרים" אליהם. אז הם מעבירים את ימיהם רק עם ישראלים אחרים, קונים חומוס "אחלה" ביוקר (כי איך אפשר לחיות בלי חומוס ישראלי? זה לא שמסעדות לבנוניות יודעות להכין חומוס), עושים כל מה שהם יכולים כדי לא ללמוד את השפה או להתערבב עם ה"גויים" ואחר כך מתפלאים שמתייחסים אליהם כמו מהגרים. כי כולנו יודעים באיזה חום ואהבה מזרח תיכונית מקבלים תושבי תל אביב את מהגרי העבודה בדרום העיר. במיוחד את אלה שלא דוברים את השפה.
חלק מהישראלים יטענו שהגרמנים לא חמים כמו בארץ. אולי הם לא יקראו אחד לשני "אחי" אחרי 20 דקות היכרות, אבל יש להם כבוד בסיסי לאחר. לצורך השוואה, בביקור האחרון שלי בישראל יצא לי לבקר בביטוח לאומי. בכניסתי לבניין החזקתי כוס קפה, השומר אסר עליי להכניס את הקפה איתי. הובהר לי שאסור להכניס משקאות חמים למוסד לביטוח לאומי בראשון לציון מתוך החשש שהציבור ישליך את הכוסות בפני הפקידות. שמעתם נכון. ממשלת ישראל לא סומכת על ציבור עם קפוצ'ינו. אכן, כל ישראל אחים.
לא הכול זה מחיר הקוטג'
שלא תתבלבלו לרגע, אני לא חי את החיים הנוחים שמספרים לכם עליהם בחדשות. אני עובד למחייתי כסטודנט ומתקיים מ-2,000 ש"ח בחודש (שעות עבודה מוגבלות בויזה). אני מוצא את עצמי יותר מערב אחד בשבוע הולך לישון אצל החברה, רק כי לה יש אוכל במקרר. אני לא פה כי זול. יכולתי לחיות בנוחות בארץ, אבל אני לא מודד את איכות החיים שלי ביורואים ובסנטים. אני משלם מחיר יקר מבחינת יציבות כלכלית בשביל להיות באירופה. אם אין לכם דרכון אירופי אתם תחיו על ויזות מזדמנות, אם אתם לא דוברים גרמנית שוטפת, אף אחד לא יעסיק אתכם. אבל במה זה שונה מבכל מדינה אחרת?
אתם תגלו שכל מה שאהבתם בתל אביב לא נמצא פה. אתם תגלו שנהגי האוטובוס לא חברים שלכם. והנורא מכל, אתם תגלו שהקיץ זה שבועיים בסוף יולי וחוף ים זה משהו שרואים רק בסרטים.
גם בלונדון יקר מבברלין, ואתם חושבים שיש צוותי צילום בריטיים בסופרמרקטים ברלינאים שמשווים מחירים? אנשים צריכים סיבה יותר חשובה ממחיר הקוטג' בשביל להגר. אם אתם מעדיפים את מה שיש לברלין להציע ומעוניינים להשתקע, אל תתפלאו כשהילדים שלכם ידברו גרמנית. אם אתם מצפים לחיות כמו בתל אביב רק יותר בזול, יהיה לכם קר, בודד ועצוב פה. ובעוד כמה שנים, גם יקר.
טל לוי, בן 24. לומד מדעי המחשב בברלין. יכול היה לחיות טוב יותר בישראל.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
