הרצח, הנקמה של אריק והשקר של בן-גוריון
"זרקו בומבה לבית, כולם הרוגים", סיפר לפני 60 שנה ילד בן 12. אמו, אחיו ואחותו נרצחו ביהוד בידי מחבלים - מה שהוביל לפעולה הקשה של יחידה 101 בקיביה. וגם: הטייס הסורי שערק ונחת בישראל הביך את חיל האוויר
רעש של מטוס קרב סורי החריד את שמי עמק יזרעאל ב-11 באוקטובר 1989. לא מדובר היה במשימת הפצצה, אלא בעריקה של הטייס הסורי, רב-סרן בסאל עאדל, עם המטוס המתקדם מדגם מיג 23. במשך שבע דקות הוא טס בגובה נמוך בשמי הארץ עם מכ"ם כבוי ונחת בשדה התעופה במגידו, המשמש בעיקר למטוסי ריסוס.
השבוע לפני - לכל הכתבות
באותו בוקר יצאו שני מטוסים לאימון ניווט מבסיס חיל האוויר הסורי, כ-30 ק"מ דרומית לדמשק. במהלך האימון סטה אחד המטוסים ופנה לשטח ישראל. במשך שבע דקות הוא טס בשמי המדינה בגובה נמוך ביותר.
מעט לאחר 11:00 בבוקר הבחינו התושבים בחבל תענך וליד צומת מגידו במטוס קרב, שהגיח בגובה צמרות העצים, חג מעליהם, נמוך מאוד, עומד לנחות בשדה התעופה הסמוך. התושבים ידעו שזהו מטוס קרב, אך סברו כי מדובר בעוד טיסת אימון מבסיס רמת דוד. אבל המטוס הנמיך ונחת לפתע על מסלול קטן ומרוחק קרוב למטוסי הריסוס. רק אז התברר כי מדובר במיג 23 סורי.
מהמטוס יצא רב סרן עדאל, רווק סורי בן 34, שנופף לשלום ואמר: "אני רוצה לערוק, פניי אינן למלחמה". לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", עדי ראייה סיפרו כי הוא ירד מהמטוס חיוור ונראה מפוחד. אנשי חברת "כימאוויר" נתנו לו בקבוק מים והרגיעו אותו. למקום הגיעו תוך דקות שתי ניידות משטרה והעניקו לטייס טיפול ראשוני, עד שבאו אנשי כוחות הביטחון.
בהמשך אותו יום הגיעו לשם גם שר הביטחון יצחק רבין, הרמטכ"ל דן שומרון וסגן הרמטכ"ל אהוד ברק. רק לאחר מכן נלקח הטייס לחקירה. במקביל, הגיעו לשדה התעופה הקטן במגידו צוותים של מומחי תעופה ישראלים כדי לבדוק את המטוס. בדובר צה"ל אמרו אז כי "אין ספק שהמטוס הזה יכול להיות נכס עבורנו ונחלוק את שנקבל כאן ממנו עם בעלות בריתנו".
בעקבות האירוע הוקם צוות בדיקה, כדי לבחון את כל הנסיבות, השיקולים וההחלטות הקשורות בעריקת החייל הסורי. אחת השאלות הייתה כיצד הצליח הטייס לחוג שבע דקות תמימות בתוך המרחב האוויר של ישראל - ללא הפרעה, ומבלי שיורט או הופל על-ידי מטוסי חיל האוויר. בדובר צה"ל ציינו כי המטוס היה במעקב לכל אורך מסלולו וכי בשלב מסוים אף נשקלה הזנקת מטוסים לעברו.
בדמשק אמרו כי המטוס נאלץ לנחות בישראל בגלל תקלה טכנית. גורם רשמי בסוריה אמר אז כי המטוס "נפל" במגידו עקב תקלה טכנית ובנפילתו עלו ממנו תמרות עשן. כעבור כמה ימים הודתה דמשק כי הטייס הסורי ערק לישראל. עוד נמסר כי מדובר במרגל שפעל לטובתה. "הוא מכר את עצמו ואת כלי הטיס שלו לאויב הציוני", הודיעה סוריה, "בסיומה של משימת ריגול שבוצעה בהדרכת המודיעין הישראלי. עדאל בגד באומה הסורית ומסר לידי האויב את הנשק המשמש להגנת האומה".
במקביל, נפגש הטייס הסורי עם כתבים ישראלים וסיפר על אודות העריקה. "לכל אורך הטיסה שלי לישראל הייתי במעקב של מערכות ההתראה של ישראל, אך הייתי בטוח שחיל האוויר הישראלי לא יירה בי, כי זו מדינה חזקה שלא צריכה לחשוש מטייס בודד החודר לתחומה", אמר.
בסופו של דבר ננזף קצין בדרגת אלוף משנה האחראי להגנה האווירית. הבקר האחראי, קצין בדרגת סגן אלוף, קיבל הערה מינהלית בשל דיווח לקוי שהעביר וגרם להחלטות שגויות, בין היתר הפסקת פעילות לגבי המטוס שזוהה במערכות הבקרה של חיל האוויר. ומה עם הטייס הסורי? לפי אתר חיל האוויר הוא קיבל זהות חדשה והועבר למדינה זרה.
המחבלים הגיעו ליהוד
"זרקו בומבה לבית, כולם הרוגים". אלו הדברים שאמר ילד בן 12, שרימון יד שהשליכו מחבלים לביתו ביהוד גרם למותם של אמו ואחיו התינוק בלילה שבין 12 ל-13 באוקטובר 1953. השוטרים בתחנת יהוד, שהיו עייפים מעמלם הרב בעצרת הנעילה של חגיגות יובל לפתח תקווה, ניעורו זמן קצר קודם לכן לשמע התפוצצות העזה שהחרידה את היישוב, נכתב ב"ידיעות אחרונות".
הם זינקו ורצו בעקבות הנער הבוכה אל בית קטן בקצה היישוב, שם התגוררה משפחת קניאס שעלתה מטורקיה. אם המשפחה, סוזן, בת 32, נהרגה במקום יחד עם בנה בנימין, בן 18 חודשים במותו. בפינת החדר שכבה הפעוטה שושנה בת ה-4 ללא רוח חיים. פרט לילד נשארה בחיים הסבתא בת ה-70.
הבן אשר בן ה-12 סיפר אז כי הוא ישן שנת ישרים על הרצפה יחד עם אמו ושני אחיו, ואילו הסבתא ישנה במיטה היחידה שבדירה, כשהתעוררו על ידי הנפץ. "קמתי וראיתי שכולם מתים וברחתי", סיפר הילד. תוך זמן קצר הגיעו למקום עשרות שוטרים שפתחו בסריקה. עד מהרה הם גילו את עקבותיה של כנופיית הרוצחים שבאה מהשטח הירדני. חבריה התקרבו בשקט לקצה יהוד והטילו את הפצצה מבעד החלון המסורג של המשפחה.
מבצע שושנה
בעקבות הפיגוע המזעזע התכנסה הממשלה ודוד בן גוריון הטיל על צה"ל לבצע פעולת תגמול. הפעולה, שכונתה "מבצע שושנה" על שם הילדה שנרצחה, הוטלה על יחידת הצנחנים שבראשה עמד אריאל שרון, מפקד יחידה 101.
רדיו ביירות דיווח אז כי כוחות צה"ל תקפו בין היתר את הכפר קיביה שבשומרון וכי 69 מתושבי הכפרים באזור נהרגו, חלקם בבתיהם. בירדן דרשו כינוס דחוף של מדינות ערב. בלבנון פורסם כי כפריים שהתגוררו לאורך הגבול עם ישראל פינו את בתיהם והרחיקו לעבר הירדן, מחשש לפעולות תגמול ישראליות נוספות. הלגיון הערבי נאלץ להתערב וניתנו פקודות לתושבים הערבים שלא יעזבו את בתיהם. בנוסף דווח אז כי מאות מחיילי הליגיון ברחו ממחנותיהם ויצאו לחלק המערבי של הירדן. בעקבות הפעולה גינו מדינות רבות את ישראל על הפעולה, שגבתה את חייהם של עשרות מתושבי הכפרים, אז בשליטת ירדן.
באוקטובר 1992, 39 שנים לאחר הפעולה, שיחזר שרון את שאירע. הוא סיפר כי הכפר היה נטוש, פרט לכמה ילדים שהושארו מאחור, והם הועברו על-ידי הצנחנים לכפרים סמוכים כדי שלא ייפגעו. החיילים פוצצו 42 בתים בכפר, אמר. כשהגיע שרון לגבול ישראל הוא מסר לקצין האג"ם של הפיקוד, דוד אלעזר, כי יש לאויב בין 10 ל-12 הרוגים. "בבוקר תחקיר בבסיס היחידה. אנחנו עייפים עד מוות. מגיע פתק ממשה דיין: 'אין כמוכם'. שכבנו לישון".
בצהריים, שיחזר שרון, הוא פתח את רדיו ירדן ונדהם לגלות כי 69 בני אדם נהרגו בפעולה. "אינני מאמין למשמע אוזניי", הוא שחזר. "היו אלה אזרחים, שהיו מורגלים כנראה לפעולות צה"ל בעבר, שבהן היו מסתפקים ברוב המקרים בפיצוץ בית בפאתי הכפר. הם הסתתרו בבתיהם מבלי שהבחנו בהם ונהרגו בעת שפוצצו הבניינים". ב-19 באוקטובר 1953 טען בן-גוריון בכנסת שצה"ל לא ביצע את הפעולה. הוא אמר כי כנראה מדובר בפעולה של פליטים יהודים מארצות ערב או של שארית הפליטה ממחנות הריכוז של הנאצים.
35 שנים לפני - נובל לחוקר במכון ויצמן
השבוע התבשרו פרופ' אריה ורשל ופרופ' מייק לויט על זכייתם בפרס נובל לכימיה. השניים עבדו בעבר במכון ויצמן למדע ברחובות. מי שעוד עבד במכון וזכה בנובל הוא ד"ר דניאל נתנס, שזכה בפרס בתחום הרפואה. הפרס ניתן לחוקר היהודי על גילוי "אנזימים מגבילים" שתוארו כ"סכינים כימיים החותכים גנים לרסיסים מוגדרים".
ד"ר נתנס, יהודי שומר מצוות המתגורר בארצות הברית, ביצע את ראשית מחקרו ברחובות. תשע שנים לפני שזכה בנובל קיבל מלגה במכון ויצמן. הוא סיפר כי בזמן עבדותו בישראל קיבל מכתב משותפו לפרס בנוגע לנושא המחקר שבזכותו זכה בפרס הנכסף.
לאחר הגל הראשון של ההתרגשות הוא אמר: "אני מאושר מאוד". אשתו, שהייתה פעילה בקהילה היהודית בבולטימור, תיארה אותו לפי הכתבה ב"ידיעות אחרונות" כאדם נעים הליכות, מסור לעבודתו, השוהה במעבדה בין 10 ל-12 שעות ביממה. "הוא אדם מסודר ביותר. הוא היפוכו של הטיפוס של 'המדען המפוזר'", אמרה.
לפנייה לכתב/ת 
