דור ה-y גם בכדורגל. חשבתם שתתחמקו?

לא תמיד היינו כאלה גרועים. מדגיש, כאלה גרועים, כי גרועים תמיד היינו. משחר ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי עשינו בושות. ככה זה שבמשחק הרשמי הראשון אי פעם של נבחרת ישראל בכדורגל, מוקדמות גביע העולם, מרץ 1934, קהיר, חטפנו שביעייה מול הנבחרת האלמותית של מצרים בראשות הקפטן המצרי מחמוד מוכתר (א-טיץ').

X על הדור:

• אל תלכו עם הלב / לב סולודקין
  
• אנחנו הילדים של עודף, שנת 83 / שלומית עצבה
  
• חייבת לרוץ, כי כולם רצים / אורנית בכר
  

למעשה גם ההישג הישראלי הגדול אי פעם, ההעפלה למקסיקו 70, הושג לאחר שצפון קוריאה פרשה מהסיבוב הראשון, וניו זילנד ואוסטרליה יריבותינו שכן התייצבו, עוד היו בשלב הגמילה מהתסביך האדיפלי של החזקת כדור אליפסה חום בידיים (להלן רוגבי).

האחים ברומר. כנראה שאין להם עוד אח בשם נג'ואן(צילום: דודו פריד)

אפילו במשחקי המחשב הראשונים, פיפ"א ומנג'ר, ויתר עורך המשחק הלועזי מלציין את שמות כל חברי סגל הנבחרת הישראלית ובאופן מזלזל הסתפק בהכלאות שמיות מביכות וחסרות טאקט, כמו נג'ואן ברומר והישאם דוידוביץ'. היסטוריה של כשלונות. אך מעולם, מעולם, לא היה מצבנו רע כל כך.

אנחנו רואים את דורנו, דור ה-Y בכל שבת במגרשים ונרדמים, מתאכזבים ממנו בנבחרת הבוגרת ובצעירה ובסתר, בביתנו מזפזפים בכל שבת לערוץ הגולד לשאוף קצת אוויר ממשחקי ימק"א, המתפרצות של מכנס, הראש של דריקס, החופשיות של טורק, כן בשחור לבן, נכון, אבל כמה צבע, כמה אווירה, כמה תשוקה.

אוהדי בית"ר. לאן נעלם הקסם של הדורות הקודמים?(צילום: אורן אהרוני)

נראה כאילו היה בדור הקודם, בדורות הקודמים, סוג של מקצוענות בלתי מתפשרת. התמדה ומחויבות לעבוד קשה גם בסכומי כסף נמוכים. צניעות הרחוקה שנות אור מאופי הכדורגלן הישראלי של היום. זה שחושב שהכל נברא למענו. כדורגלן ה-y.

מבין כל ההסברים שניתנו כאן לתחושת חוסר שביעות הרצון והבלבול של ה"בייבי לוזרס", "דור הבורמרג", "הדור האבוד" - וכל שם גנאי שהוזכר בסדרת הכתבות - הפינוק, האשליות, עודף האפשרויות, כל אלה לא פסחו על הכדורגלן הישראלי. מהסיבה הזאת, גם הם, למרות המשכורות המופרזות שלהם ואולי בגללן, מהווים כיום את הדור הגרוע ביותר שהיה לכדורגל הישראלי אי פעם.

אוהדי נבחרת מצרים. איפה אנחנו ואיפה הם?(צילום: AP)

תרבות הרייטינג, מדורי ספורט מוגזמים באורכם, עשרות תוכניות ספורט ברדיו ובטלויזיה, אתרי אינטנרט זולים המוקדשים לפאפארצ'י ועוד תמריצי נרקיסיזם תקשורתיים שפרחו בעשור האחרון גרמו להם לחשוב שהם כוכבים, שכל האפשרויות בידם, שהשמיים הם הגבול. הבטיחו להם שהם יעשו את זה ויהיו הגדולים מכולם, שכטר, ארבייטמן, זהבי, אבל איפה הם ואיפה נבחרת מצרים 2013.

עודף האפשרויות ועודף הכסף גרם לכדורגלני ה-y להיות אלופי העולם בתסרוקות, מי שמבקר במגרשים בעונות האחרונות זוכה לראות מחזות מחרידים כמו תספורות של מיסטר טי - מואהק (mohawk), "האחורה" של מקגייוור, חימצונים, הסרות שיער מהלחי, מה לא? רק שכדורגל אין. הם לא זזים, לא טובים, אבל בטוחים שהם הדבר הכישרוני ביותר שצמח פה מאז עדה יונת. בדור הקודם לא זכו התלתלים של ראובן עטר לטיפול קוסמטי צמוד, ודאי לא התלתלים בחזה של של עופר שטרית, אבל נהנינו מכדורגל ישראלי. לא כמו היום.

מאור בוזגלו. הכדורגלנים בדורנו - אלופי העולם בתסרוקות(צילום: אורן אהרוני)

הדור החדש של הכדורגלנים חולה. ובמקום ברלין, האקדמאים שלנו נוסעים לחפש את עצמם בבלגיה. תחושת הפספוס אוכלת אותם. הרי גידלו אותם בפסקול תקוות השווא של אירופה. על כל הקפצה במרגש השכונתי עשו מהם זידאן, על כל גליץ' גטוסו, ילדי שנות ה-80 וה-90 הפליגו בחלומותיהם וכשהגיעו לגיל 23-24 - כאשר הם שחקנים של קבוצת הפאר של סכנין או בני יהודה - חששו לפתע שמא ייצאו מאוחר מדי לאירופה, ואם לא עכשיו אז מתי?

עוד ב-ynet ספורט:

• אם אשכחך כדורגל תישכח ימיני. צפו בחתן המלהטט 
• ריאל: גארת' בייל עלול להיעדר תקופה ארוכה
• טאשקנט: דודי סלע עלה לגמר, וינטרוב הודח
  

אז במקום "למלצר אחרי התואר הראשון" עד שיהיו בשלים, הם בחרו לטוס לבלגיה וקפריסין, כי הם טובים מדי לישראל, מקומם עם גדולי היבשת, "בריחת מוחות" ממש, לליגות הבינוניות של אירופה, שם יהיו כוכבים.. אז שם הם היו על הספסל. וחזרו עם הזנב בין הרגליים.

ברק יצחקי. "בריחת המוחות", גרסת הכדורגל(צילום: ראובן שוורץ )

כי בדור הקודם, זה שיצא לאירופה האמיתית, ברקוביץ', רביבו, רוזנטל, בנין - שלושער נגד מנצ'סטר, גולים בליגת האלופות, אליפויות מקומיות, קפטן זר בקבוצה איטלקית - הפוזה לא הייתה המטרה. ברקוביץ' סחב חברה מהתיכון, גם רביבו ובניון (שריד אחרון לדור ההוא), אף אחד מהם לא נישא לדוגמנית. לא הכרנו את שמות בנות הזוג שלהם והן לא היו פוטוגניות מספיק כדי שהמצלמה תתמקד בהן באמצע שידור המשחק.

אז שלא כמו היום, המשחק גם היה מעניין כך שלא נזקקנו לתקריבים של דוגמניות בכל 5 דק'. הדור ההוא לא חיפש מותגים בקניון "אביב", לא שדד זקנות, ולא עשה קעקועים של חיות. מקסימום פרסומת לטוקסידו של אופנת סגל.

חיים רביבו. מקסימום פרסומת לאופנת סגל(צילום: תמיר בר גיג)

את העבודה הקשה ב"כפר גלים" החליפו היום המסיבות ב"גלינה", את הריצות בחוף הים בקדם העונה החליפו משחקי הפוצ'יבולי עם שלישית מה קשור ואושרי כהן. פתאום הם בהשקות, פרמיירות, ממש הוליווד. וכן כמו דור ה-Y הרגיל, גם הם מחליפים עבודות כמו גרביים, ממכבי להפועל, מהפועל לבית"ר, מבית"ר לסכנין! רחמנא לצלן. הם אף פעם לא מרוצים.

עוד 50 אלף דולר פה, 100 אלף שם. לא יודעים לשבת על הספסל ולחזור לכושר, מטנפים בתקשורת, מדליפים את נשמתם, המאמן הזה ככה, המאמן ההוא לא מרשה עגילים, לא מבינים אותם, את הנפש הפואטית שלהם. ואחר כך מתפלאים שאנחנו מתגעגעים להישאם זועבי??

הישאם זועבי. געגועינו(צילום: אלעד גרשגורן)

לסיכום. דור כדורגלנים מבולבל ועייף, שבע ומדושן עונג. לא פוגע בנבחרת ולא באירופה. אבל בטוח שהשמש זורחת לו מהסטופקעס כי אבא אמר שהילד "ענק". לא מגיעים להישגים - לא מתקדמים. הלכנו אחורה, אחורה אחורה בצורה כפולה ומכופלת כפי שאמר זוהר ארגוב למני פאר בראיון המפורסם (צפו בו שוב). אז בחייאט שימו לינק לישראל אוסטריה כדי שנתרפק קצת..