להזיז דברים עם המוח
הפעלת מכשיר באמצעות חיוך, הדפסת הפרשנות של גלי המוח בשירה, או ייצוג תלת מימדי של גלי המוח הם לא מדע בדיוני עתידני, אלא טכנולוגיה ישימה בהווה
זה אמנם עניין של הזמן, אבל תנועת החלקת האצבע על מסך המגע של הסמארטפון או הטאבלט כנראה תעלם, ובעוד עשרות שנים נביט בה כטכנולוגיה מיושנת ומצחיקה. מה יהיה במקומה? אפשרות סבירה מאוד היא שהסמארטפון שוודאי לא יכונה כך, יוכל ככל הנראה לקרוא את רצונותינו היישר מהמוח. זה בכל אופן אחד הכיוונים שנבחנים בטכנולוגיה של ממשק אדם מול מכונה - קריאה וניתוח של גלי המוח.
הטכנולוגיה הזו עמדה במרכזו של האקת'ון, מרתון פיתוח ותכנות של עמותת IBT (טכנולוגיית מוח ישראל). התחרות נערכה בסוף השבוע האחרון והתקבצו בה מאות אמנים, מהנדסים, מדענים ומתכנתים, והיא חלק מאירועי כנס Israel BrainTech 2013 שיתקיים ב-14-15 באוקטובר בהאנגר 11 בתל אביב.
אחד הכלים הפופולרים בהאקת'ון הייתה הקסדה של חברת ניורוסקיי, שעולה כמאה דולר בלבד. היא מתחברת לנקודה במצח, ותופסת את האוזן באטב. היא לא ממש קוראת מחשבות ולא מסוגלת להפוך אותנו לטלקינטיים, אבל הקסדה הזו, וקסדות אחרות מתוחכמות ויקרות יותר, יודעות לנתח את האותות החשמליים שהמוח שלנו מפיק, ולבצע פעולות ופקודות שונות, לפי רמת הריכוז שלנו.
כמה זה מעניין?
הקסדה הזו איפשרה למשל, לחלק מהקבוצות לנתח את מידת הריכוז והעניין שלנו בסרטונים שאנחנו צופים בהם. אפשר להשתמש בזה בשביל עצמנו - כדי לדעת מה מעניין אותנו, ואפשר לתת את זה ככלי למפרסמים או מנהלי ערוצי טלוויזיה, שידעו בכל שניה שבהם אתם צופים בסרט, תוכנית או פרסומת, מתי אתם מרוכזים ומתי אתם מאבדים עניין. תמורת תשלום סמלי, סביר להניח שיימצאו הצופים שיסכימו לשמש שפני נסיונות. אתיקה? מילה גסה למפרסמים, אם תשאלו את המפתחים.
שימוש נוסף - ליצור רשימת השמעה מהמוזיקה שלנו על פי מצב רוח - לדלג על שיר שנמאס לנו לשמוע, או להציע לנו שיר חדש כשאנחנו בהלך הרוח הנכון. פיתוח אחר שהוצג בכנס הוא מנסה לטפל בתופעה מוכרת - לומר לנו מתי איבדנו את הריכוז באמצע קריאה של טקסט. כאשר באופן עצמאי אנחנו לפעמים מגלים את זה שלושה עמודים מאוחר מדי.
פרויקט Miyagi Learning Enhancer (על שמו של מיסטר מיאגי, המורה של ילד הקראטה), אמור לעזור לנו לא לאבד קשב בזמן הלימודים ולהציע לנו הפסקה או תוכן שירענן אותנו. רק תיזהרו לא לגלוש ליוטיוב "רק לרגע", בשביל לקחת הפסקה.
אמנת ומשחקים
צוות אחר לקח את הפיתוח לכיוון המשחקים. הוא ניסה בזמן הקצר לפתח כלי בשם "תפסוני", שיעזור לנו לנצח במשחק ילדים שבו מניחים את כפות הידיים של שחקן אחד על השני, כאשר השחקן הראשון צריך לחמוק ממכה שהשני נותן לו על כף היד. הפיתוח שלהם אמור ליצור התראה קולית במחשב או רטט של הטלפון כאשר היריב מתכוון להזיז את ידיו ולהכות. עדיין אי אפשר לשים את זה על חברכם ולגלות אם הוא מבלף בפוקר, אבל אנחנו בהחלט בדרך לשם.
כלי אחר הולך לכיוון האומנותי. Mind Your Poem קורא את מידת הרגיעה של חובש הקסדה ומפיק ממנו שירה באנגלית. המילים די אקראיות: השאלות "מדוע המדרכה רצה?" ו"איפה המשאית?" יצאו בשיר שלי. אך החוקרים מסבירים כי מידת הרגיעה והריכוז שלנו קובעים איזה סט של מילים ירכיב את השיר שהמוח שלנו כתב.
אפשר לקבל גם תמונה או פסל של המחשבות שלנו. בערך. אחד הפיתוחים שהוצג בכנס תרגם את גלי המוח שלנו לתנודות חשמליות מגנטיות. אלה השפיעו על נוזל מגנטי שזז בהתאם - וככה אפשר ליצור פס תלת מימדי של המחשבות.
פנקס חייך ודחף כסא הגלגלים
הפיתוח שמשך הכי הרבה תשומת לב מתקרב מאוד למדע הבדיוני של טלקינזיס, אבל מבוסס על מדע אמיתי מאוד, והוא הזזת כסא הגלגלים. הרעיון נולד מרצון לעזור לאנשים מוגבלים ומשותקים להזיז את כסא הגלגלים באמצעים שאינם האצבע שלהם או קשית מיוחדת.
באמצעות רובט קטן עם שני גלגלים ממונעים, הדגימו החוקרים את ההיתכנות של הפרויקט שלהם. קסדה שמתחברת לכמה מקומות במוח (יותר מתקדמת מהניורו סקיי הבסיסית), לא קוראת את המחשבה על המילים "ימינה", "שמאלה" ו"סע", אלא מנתחת את האותות החשמליים של הבעות הפנים. כך, הרמת הגבות מסיעה את הכסא ישר (כלומר מניעה את שני גלגליו קדימה), הסטת החיוך ימינה או שמאלה מסובבת את הכסא (על ידי סיבוב הגלגלים בכיוונים מנוגדים), וחיוך רחב חושף שיניים עוצר את הכסא.
היישום הממשי עדיין רחוק, אם כי הכיוון בהחלט מבטיח, בין השאר כי גם אם הטכנולוגיה קיימת ועובדת - ישנו תהליך רגלוציה שצריך לאשר שהיא בשלה, מוכנה ובטיחותית. בשלב הזה החוקרים מסבירים כי הם צריכים להוסיף אמצעי אבטחה כמו חיישנים או מצלמות, בשביל למנוע מחיוך אקראי לזרוק את היושב על הכסא לכביש. קריאה וניתוח של תנועת הפנים עדיין לא מידית ויש דיליי ביניהם. קושי נוסף הוא הממשק. אנשים בעלי מוגבלויות שהחוקרים פנו אליהם אמרו שהם ירצו לדבר בזמן שהם מתניידים בכסא, וכי יהיה קשה לעשות זאת כשצריך להזיז את שרירי הפנים כדי לבצע תנועה.
העתיד נחשב מבטיח?
בתחרות, שהסתיימה במוצאי שבת, הגיעו למקום הראשון מפתחי Miyagi Learning Enhancer, למקום השני הגיע פרויקט Mind Your Poem, ולמקום השלישי הגיע פרויקט תפסוני. הניצחון הוא כמובן אינו הדבר החשוב, אלא כיווני החשיבה והרעיונות שעולים בכנס שכזה. הם מסמנים עתיד מעניין, אבל עדיין רחוק. כל הקסדות נראות, אין מילה אחרת לתאר את זה, מצחיקות, והרבה מהנוכחים בהאקת'ון נראו כאילו נלקחו מיצירת מדע בדיוני דיסטופית, שבה מישהו שולט במחשבותיהם ומעשיהם מרחוק. לא נראה שמישהו מתכוון ללכת ככה או לשבת בבית איתן בשלב הזה.
וגם העניין הטכני עדיין לא פתור לגמרי. אמנם המתכנתים באירוע קיבלו יומיים בלבד לעבוד על היצירה שלהם - זמן דחוק וקשה בכל תחום - ולא נראה שפ מוצר סופי. אבל גם בקריאה בסיסית של נתונים מהקסדה עדיין יש בעיות, ואי דיוקים והיא צריכה להיות מונחת בדיוק בנקודות מסוימות על הראש, כאשר לפעמים צריך לעזור עם תמיסת מלח עבור המוליכות החשמלית. זה עדיין לא לחבוש ולשדר מחשבות בשניה.
כך או כך, חמוטל מרידור מעמותת IBT, ומארגנת האירוע חושבת שהעתיד בדרך ושטכנולוגית המוח תחליף את מה שאנחנו מכירים היום, "אני מחכה ליום, ואולי זה יקרה בעוד 20 שנה, 30 שנה או 50 שנה, שבו אני אוכל לבדוק דברים ישירות מהמוח בגוגל או בענן ולשמור זכרונות", היא אומרת.
לפנייה לכתב/ת 
