מרן הפייטן: קבע את נוסח השירה המזרחית
הוא העריץ את הזמר הערבי, ובראשם את עבד אל ווהאב, אום כולת'ום וסייד דרוויש, שלצלילי שירתם היה כותב פסקי הלכה ארוכים. את אל ווהאב כינה "גדול האחרונים" - והתיר בפסק הלכה מנומק את השאלת הלחנים הערביים לתפילה. ולא דיברנו עוד על כשרונו כמשורר, שכתב פיוטים מאז שהיה נער
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
בחג שמחת תורה ידעו כולם כי חכם יעקב הוא ראש וראשון הפייטנים והמשמחים. ובמיוחד חזקה הייתה לו בהקפות על הפיוט "גלה גלה זיו הודי וכבוד מלכותך גלה". חורז היה את השיר ופזמונו מעלה מטה, לצדדים, ישר והפוך, פנים ואחור, בתנועה מסחררת מלאת הומור, חן ושמחה, ומדביק בחדוותו את כל הסובבים שהחרו-החזיקו אחריו בזהירות שמא יתבלבלו. כך דבק בו הכינוי "חכם יעקב גלה". אמרו חכמי ירושלים, שבזכות שמחתו של חכם יעקב גלה בשמחתה של תורה, זכה לבן שהאיר וגילה את זיווה.
הבן, חכם עובדיה, היה דבוק לאביו וסומך על ידו בתפילות בבית הכנסת "שמש צדקה" שייסד חכם צדקה חוצ'ין לעדת הבבלים, בשכונת גאולה בירושלים. התפילות והמנגינות היו בנוסח יהודי בגדד, והנער הצעיר היה בקיא בהן היטב. בהיותו בן 17 פרש חכם עובדיה מהמניין הבגדדי, והחל להתפלל בנוסח הספרדי ירושלמי.
במנגינות של להיטים ערביים: פיוט שכתב בגיל 18
בשנת תרפ"ט (1929) בהיותו כבן 9 הגיע לירושלים הפייטן חיים שאול עבוד. עבוד החל ללמד פיוטים וחזנות חינם לילדי ירושלים, וביניהם לתלמידי "מדרש פורת יוסף". אחד ממחברותיו של הרב מאותה התקופה נושאת את הכותרת "מחברת שיר ושבחה שירים ופזמונים חדשים שלמדנו מפי ח' חיים שאול עבוד נר"ו".
הניגונים היו מלחני השירה הערבית-מצרית, ולקוחים מהסרטים של אום כולתום ומוחמד עבד אל ווהאב. יצירות אלו לקחו שבי את צעירי ירושלים. לימים יכתוב הרב תשובה הלכתית מפורטת ומנומקת כדרכו, להכשיר את הנוהג שבהשאלת לחני שירה ערבית "ולסדר עליהם קדיש וקדושה הפלא ופלא", בהמליצו את הפסוק: על "ערבים" בתוכה תלינו כינורותינו (שו"ת יביע אומר).
הרב כתב בנערותו מספר פיוטים. הנה אחד מפיוטיו שחיבר בהיותו בן 18 (הודפס על ידי החזן יוסף יחזקאל ז"ל, בספר "שירה ורינה", ירושלים תשכ"ו 1966).
רעיה אגאלך, שובי אהלך, סתרך ואורך למעוני, אוציאך לרוויה.
לך קיוויתי ה' רועי. חמול נא וחיש להרגיעי. מגיני וקרן ישעי.
גואלי שלח. וחובי סלח.
משגבי עיני צופיה
בך נגיל ונשמחה. ונסו יגון ואנחה. נשב בהשקט ובבטחה.
קרית מלך רב. אור הנערב.
משגבי שלח אליה
יה פדה נא לעם אביון. בנה המקדש והאפריון. נכון יהיה בהר ציון.
השב העטרה. כתר תפארה.
משגבי לעם עובד יה
נוסח "ספרדי ירושלמי", זה נוסח הרב עובדיה
השפעתו של הרב עובדיה על התפתחות עולם החזנות והפיוט הספרדי הייתה מכרעת לאין ערוך.
במקרים רבים הוא קבע את הנוסח והמנגינה. לדוגמה: לא רבים יודעים כי הנוסח הספרדי ירושלמי של הסליחות, קיבל את צורתו הנוכחית על פי המנגינות שבחר הרב עובדיה לבצע בעצרותיו הרבות בימי הסליחות. ומכיוון שהרב אהב לבצע את הנוסח המצרי לתפילת "כמו שהודעת לעניו מקדם", ואת הנוסח החלבי לבקשת "מַחֵי וּמַסֵּי" - נהפכו הם נחלת הכלל, והם קרויים היום "ספרדי ירושלמי". זכורני שבבית הורי בשנות השמונים, הקלטת היחידה של הסליחות מתחילה ועד סוף בהשתתפות חזן וקהל, הייתה בביצועו של מרן הרב עובדיה יוסף.
הרב זצ"ל התעניין כל ימיו במצב שירת הפיוטים המזרחית בארץ, והיה שומר על קשר עם גדולי הפייטנים שאף הם השיבו לו אהבה על אהבתו. הם ראו בהופעותיהם לפני הרב זכות גדולה, וחלקם אף חיברו פיוטים לכבודו.
לפני כחמש-עשרה שנה לקחני בן דודתי, החזן משה חבושה, להופעה בפני הרב. נדהמתי מעוצמת ההקשבה וההתמסרות של הרב בכל חושיו לניגון. מדי פעם היה קורא כלפי משה, ואומר: "משה ידבר והא-להים יעננו בקול".
יותר מאוחר, כרב קהילה, הייתי נכנס כפעם בפעם לשאול אותו בענייני הלכה, ברוב הפעמים אחר שהיה עונה לי על שאלתי, היה דן עימי בעניין מוזיקלי פיוטי. מדי פעם בשיעוריו היה מפציר בתלמידיו שומעי לקחו, ומבקש מהם שישכימו עם בניהם לשירת הבקשות. והיה מספר שבצעירותו היה הולך לשירת הבקשות בכל ערב שבת, כארבע שעות. ולחוששים מפני ביטול הזמן היה פוסק שההשתתפות בשירת הבקשות איננה נחשבת לביטול תורה, אדרבה: זהו קיומה של תורה מתוך שמחה של מצווה.
אלפי בחורי ישיבות שבקיאים בשירה הערבית מזרחית
באחת השבתות בשנת תשל"ג, השנה שבה התמנה לראשון לציון, הגיע הרב לבית הכנסת עדס שבשכונת נחלאות, וביצע את הפיוט "אלי בא זמן נשמח ונגיל" תוך אלתור, בהדגשה חוזרת ונשנית על המילים "בכתר תורה הכתירני". כל פעולותיו אלו חברו יחדיו לתופעה מדהימה שאנו חווים כיום: אלפי בחורי ישיבה חרדים ספרדים, שמגלים בקיאות רבה בשירה הערבית והמזרחית.
הרב היה מאזין למוחמד עבד אל ווהאב ולאום כולת'ום, ליוסל'ה רוזנבלט ולסייד דרוויש. ערב אחד בחודש אדר התכנסנו מספר חזנים בביתו, לערב מחווה לחזן הישיש חיים הכהן. בתוך דרשתו אמר הרב בהלצה: "חכמי הקבלה מונים ארבע עולמות – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. עולם האצילות זו השירה של עבד אל ווהאב, למטה ממנו עולם הבריאה של אום כולת'ום. עולם היצירה כנגד יצירותיו של עבד אלחלים חאפז, ועולם העשייה של פריד אל אטראש".
בראיון ל"אל ג'זירה" גילה הרב את העדפותיו המוזיקליות, ופסק: "עבד אל ווהאב עולה על כולם". פעם אמר לי מרן זצ"ל בגילוי לב, בביטוי שמשתמשים בו לתיאור גדול בתורה: "עבד אל ווהאב הוא גדול האחרונים". לא פעם, כשהיה הרב מעמיק בכתיבת פסק הלכה ארוך ומפולפל, היה מפעיל את הטייפ, המנגינה מתנגנת, והפסק נכתב במשך השעות. תורה שהיא נגינה.
"החזרת את הרב לנעוריו"
גם את בני ביתו חינך הרב על אהבת הפיוט. זכורני ששרנו לו בסוכתו כמה פיוטים ישנים, וראיתי את בניו
ובנותיו משתתפים ועונים בפזמונים. לתמיהתי, השיבה לי בתו הגדולה, הגברת עדינה בר שלום: "אלו מנגינות שאבא שר איתנו כל שבת עוד מלפני ששים שנה".
בכל ערב שירה שהתקיים בביתו, היה הרב מחליט בעצמו אלו שירים יבוצעו. והכל לפי סדר מוזיקלי הפותח, בדרך כלל, במקאם ראשט. כאמור, בצעירותו נטש הרב את הסגנון הבבלי של משפחתו, ונמשך לסגנון המצרי והחלבי.
סגירת מעגל מרגשת הייתה לי לפני חצי שנה. בהופעה האחרונה בה שרתי לו בביתו. בראש חודש ניסן התשע"ג, פניתי אל הרב בתחילת הערב והתקבלתי בחמימות רבה. שאלתיו: מה כבודו רוצה לשמוע? במה נתחיל? ענה לי: בפיוט "אמת אתה חתננו". אמרתי לו בפליאה: זה פיוט בבלי? אמר לי: גם אני בבלי. וכך, ערב שלם על פי בקשתו, שרתי פיוטים מהמסורת הבבלית, ונוכחתי לראות את כוח זכרונו העצום.
חרזתי מפיוטיו של רבי ישראל נג'ארה ורבי יהודה הלוי, עם פיוטי הבן איש חי ומשוררים בבליים, ואת כל הבתים הרב שר עימי בעל-פה, אף שלא שמעם כשישים שנה.
ההתרגשות הייתה גדולה. הרב החווה בידיו ובעיניו פרשנות לטקסטים בהבעות תחנונים ובקשה. הסובבים אמרו לי: החזרת את הרב לנעוריו.
זכרו יתנגן בליבנו לעד.
- הרב דוד מנחם. רב קהילת משכן יוסף ושכונת רסקו בירושלים. פייטן מוסיקאי ומלחין. מהפייטנים שהופיעו לפני מרן.
לפנייה לכתב/ת 
