זה אפשרי: כך תבנו יחסים טובים בין הילדים

"את זוכרת שרבנו פעם?", אני שואלת את אחותי הקטנה. "לא במיוחד", היא עונה; "את זוכרת שרבנו פעם?", אני שואלת את אחותי האמצעית, וזוכה לתשובה "מסכימה איתה". "בטוח שהיו דברים פה ושם, אבל אני לא זוכרת משהו ספציפי", הן עונות כל אחת בתורה.

כל המדריכים, המחקרים הכתבות והטורים האישיים בעמוד הפייסבוק החדש של ערוץ הורים. לא תעשו לנו לייק?

היום, כשאני אמא לשני בנים שרבים מדי פעם (לפחות פעם ביום ברמה כזו או אחרת), ושומעת על הורים אחרים שמלינים על מריבות תכופות בין ילדיהם, גם לי קצת קשה להאמין שאף פעם לא רבנו. אבל אנחנו מניחות שכן רבנו, העניין הוא שמה שזוכרים מהילדות זו האווירה הכללית בבית. והאווירה הכללית בבית שלנו הייתה (ועודנה) של אהבה, קבלה, שיתוף, פרגון ועידוד, כך שגם אם היו חילוקי דעות פה ושם, הם היו כטיפה בים.

הכתבות האחרונות של רוני בערוץ הורים :

"את תעשי מה שאני אומרת לך!"

הילדים לא מחונכים? הם פשוט מחקים אתכם

גם להורים מגיע לומר: "זה שלי!"

כדי להבין את חשיבות השמירה על יחסי אחים טובים בטווח הרחוק (ולא רק בטווח המיידי, להתמודדות היומיומית שלנו כהורים), תחשבו על הקשר ביניכם לבין האחים שלכם ועל הקשר בין ההורים שלכם לאחים שלהם. חברה סיפרה לי, למשל, שלהוריה היה חשוב מאוד שבין בנותיהם יהיו יחסים טובים כי הם עצמם סבלו מיחסים בעיתיים עם אחיהם, ולכן הם השקיעו בזה מחשבה וחינוך, מה שאכן השתלם.

למה זה כל כך חשוב?

מומחים רבים מסבירים לנו איך להתמודד עם מריבות בין אחים, וזה חשוב. אך כמו שאנחנו משקיעים בשמירה על אורח חיים בריא כדי למנוע מחלות - גם במשפחה אפשר לעשות זאת: להשקיע בבניית יחסים טובים בין האחים, ומניעת מריבות זו רק אחת המטרות שתושג בדרך.

מה החשיבות של יחסים טובים בין האחים? בשנות הילדות הילדים יכולים לשחק יחד בהיעדר חברים אחרים באותו רגע, להעביר בנעימים את הזמן המשותף, ללמד ולקדם אחד את השני, לעודד זה את זה ולעזור זה לזה, קל לכם לסמוך עליהם כשהם נשארים יחד לבד בבית (בגילים המתאימים כמובן).

בעתיד, היתרונות ברורים לא פחות: חברים באים והולכים, אך אחים זה לכל החיים - תומכים ומעודדים, ברגעים טובים וגם בזמנים קשים. היחסים הטובים עוזרים בשמירה על מסורות משפחתיות - ארוחות שבת וחג, ימי הולדת, טיולים, קשר בין בני הדודים וכו'.

אז מה סוד הקסם?

איך עושים את זה? איך בונים יחסים טובים בין אחים? לא מחכים למריבה הבאה. מכניסים קודי התנהגות מתאימים כבר מהרגע הזה:

להשקיע

יחסים, כמו בחיים, זו השקעה - צריך להחליט שהנושא חשוב לכם ושאתם ממקמים אותו גבוה בסדר העדיפויות החינוכי. לשים לב לצורת הדיבור וההתנהלות מול הילדים ולעדכן אותה במקרה הצורך.

לאחד

לעשות דברים יחד שיגבשו בין האחים: להחליט על פעילויות משותפות שכולם אוהבים (להקפיד שלא תמיד רק אחד הילדים קובע מה עושים, אלא שכל קול נשמע) - טיולים, ארוחות משפחתיות, סרטים, משחקים ועוד.

לינה משותפת

להלין את האחים יחד באותו חדר תורם לגיבוש ולאחדות ביניהם. אין כמו הפטפוטים והמשחקים הקטנים של לפני השינה וההתעוררות המשותפת בבוקר כדי לתרום לקשר. גם אם יש לכם בית גדול, אפשר לחלק את החדרים לפחות בגילים הצעירים לחדר שינה ולחדר משחקים.

לעודד

בכל רגע ביום, לפרגן לילדים איזה אחים טובים הם, ולספר על זה לכל מי שרוצה לשמוע: "איזה יופי אתם משחקים יחד", "איזה כיף לנו שאתם מסתדרים לבד בשבת בבוקר ואנחנו יכולים לישון עוד קצת", "אתם מדהימים איך שאתם עוזרים אחד לשני" ועוד ועוד. אנחנו אומרים לילדים שלנו משפטים כאלה עשרות פעמים ביום, ומספרים על כך לסבתא וסבא, לדודים ולחברים. מילים יוצרות מציאות.

לדבר ברבים

לשים את כולם בסירה אחת: "ילדים, בואו לאכול", "ילדים, הולכים להתקלח" וכו'. זה גורם לחלוקה ברורה בבית בין מחלקת ההורים למחלקת הילדים, ואוטומטית מביא אותם להתאגד במחלקה שלהם. גם אם הם מתאגדים נגדנו - הם ביחד זה עם זה, והמטרה הושגה.

לתת דוגמה

כשאנחנו שומרים על יחסים טובים עם האחים שלנו, הילדים שלנו רואים - ומפנימים. גם אם כרגע הם תולשים זה לזה את השערות, בטווח הארוך הם יקלטו איך אחים בוגרים אמורים להתנהג ומהי הדרך לשמור על יחסים במשפחה.

ומה לא לעשות?

לא לנסות לתת לילדים שווה בשווה

זה אף פעם לא ייגמר, וגם אין לזה סיבה. מסבירים לילד "היום אחיך צריך נעליים חדשות ואתה לא. כשתצטרך - נקנה לך", וזהו. גם לא לתת למי שמנג'ס יותר, רק כדי לרצות אותו.

לא להשוות

אף פעם לא לומר "למה אתה לא כמו אחיך/למה את לא כמו אחותך". אף פעם. גם אם זה ממש עומד לנו על קצה הלשון. גם אם אנחנו ממש רוצים שהוא יהיה כמו אחיו.

לא להפלות

יש נטייה להפלות לטובה את הילד הצעיר ("תוותר לאחיך, הוא קטן" זה משפט שהתקבע ונשאר גם אם הקטן כבר לא כל כך קטן); לעתים יש נטייה להפלות לטובה ילד שהוא חלש יותר פיזית או בעל מוגבלות, גם אם החולשה הזו אינה רלוונטית לסיטואציה (כאשר לילד כזה דווקא צריך להראות במה הוא חזק כדי להוציא אותו מתדמית החלש ולתת לו כוחות להתמודד).

לא לתייג

"הוא עקשן כמו אבא שלו", "היא נודניקית כמו אמא שלה": תיוגים כאלה גורמים לילד להרגיש רע, ולאחיו להרגיש טוב שהוא לא כזה, ואפילו להשתמש בתיוג הזה נגדו; גם אם אומרים רק על ילד אחד הרבה "הוא חכם" - השני עלול לחשוב על עצמו את ההיפך: שבגלל שלא אומרים זאת עליו, הוא טיפש.

ומה עושים כשהם רבים?

לפני כמה שבועות היינו בפיקניק משפחות. בשלב שהם עוד לא מצאו את עצמם בין החברים החדשים, החליטו הילדים שלי לשלוף את האייפוד, למורת רוחי. כמה דקות אחר כך הם התגלגלו על הדשא, דוחפים ידיים, רגליים ומרפקים זה לזה, במריבה על התור לשחק. אחרי שתיים-שלוש דקות, כצפוי, הצעיר בכה, ואחת האמהות האחרות קפצה ותפסה אותו (מסכן!). עכשיו - כולם מסתכלים עלינו לראות איך נגיב. אז מה עושים?

לא לחפש אשמים

במיוחד לא להאשים תמיד את הגדול ולתת לקטן את התפקיד של המסכן. התפקידים האלה מתקבעים להמשך החיים.

להימנע ככל האפשר מלהתערב

לדעת את הנקודה שמצריכה התערבות, וכל הורה יודע מתי זה אצל הילדים שלו, ורק אז לעשות הפרדת כוחות. פשוט לשים פיזית כל אחד בצד אחר של הבית/ החדר/ הספה. אם צריך - לשבת ביניהם עד שהרוחות יירגעו.

להישאר רגועים

לא להיכנס אמוציונלית לסיטואציה. להבין שזה שהם רבים לא אומר שאנחנו הורים גרועים. אז מסתכלים עלינו מסביב, שיסתכלו.

להבין שזה חלק מההתפתחות שלהם

הם עושים התנסויות בשדה החברתי הכי בטוח - בחיק המשפחה. לתת להם לריב. הם הרי יחוו מריבות גם בחיים ויצטרכו לדעת איך להתמודד איתן.

לא לעשות מזה סיפור

אז הם רבו, אז מה? מדפדפים ועוברים הלאה. לא חופרים, לא מנפחים את העניין, לא מדברים על זה שעות, לא שואלים "למה אתם תמיד רבים?". להיפך, חוזרים לעידוד (זוכרים?), ואומרים בחיוך: "אנחנו מתפלאים עליכם, אתם אחים כל כך טובים ומסתדרים כל כך יפה יחד, שאתם תריבו?! לא מתאים לכם".

לפתוח את הדברים

אם יש בעיות חוזרות ונשנות, לשוחח על זה באופן פתוח ולנסות למצוא פתרון יחד. קודם כל לשאול את הילדים: "מה אתם חושבים שצריך לעשות בפעם הבאה שתריבו על האייפוד?"; הם יענו, למשל, "נעשה תור/ תור, משחק אני משחק הוא", וכדומה. נשיב להם שאנחנו סומכים עליהם, אך נזכיר שבמקרה שהם לא יעמדו בהבטחה הזו - אנחנו פשוט ניקח את הצעצוע.

לצחוק

בעלי היקר אלוף בלהחליק כמעט כל סיטואציה בהומור. למשל, באמצע מריבה טפשית על כפתור המעלית הוא יכול לומר להם משפט כמו: "על מה אתם רבים בכלל? אני הכי יפה, וזהו!" , ואז כולם כבר שוכחים על מה היתה המריבה ומתגלגלים מצחוק...