גולי אחמדינג'אד שבים לאיראן של רוחאני
איראנים רבים, שהתנגדו למשטר אחמדינג'אד, עזבו את מולדתם במהלך ההפגנות האלימות שנערכו ב-2009 עם היבחרו בשנית. כעת, עם הרוח החדשה שהביא עמו הנשיא רוחאני, הם עומדים בפני דילמה: לשוב ולעמוד בפני ההגבלות על עבודתם, חופש התנועה שלהם, וייתכן גם אישומים פליליים ומאסרים, או להישאר בגלות, מבודדים ורחוקים ממשפחותיהם ומבתיהם
לראשונה מאז הרשויות באיראן נקטו צעדים קשים נגד מתנגדי המשטר לאחר הבחירות לנשיאות ב-2009, כמה ממבקריה החמורים של הרפובליקה האיסלאמית חוזרים מהגלות, ומעוררים סימנים של פתיחות לממשלתו החדשה של הנשיא חסן רוחאני. חלקם חזרו כבר ביום הכתרתו של הנשיא חדש חסן רוחאני, אחרים מתכננים את חזרתם בקרוב ולא מפחדים גם מהצעדים שייתכן שיינקטו נגדם. אך יש גם כמה שחשים כי לא יוכלו לנהוג בחופשיות בארץ מולדתם.
עוד על השינויים באיראן בערוץ החדשות של ynet:
"איראן: 80% בעד חידוש היחסים עם ארה"ב"
איראן ביטלה את הכנס האנטי-ציוני השנתי
בריטניה מחזרת: "שוקלים שגרירות באיראן"
אין חדש: "מוות לאמריקה" בתפילות בטהרן
סרג' מירדמדי, עיתונאי איראני שלא דרך במולדתו מאז 2009, הוא אחד מהם. לדבריו, הוא החליט לחזור אחרי ניצחונו הבלתי צפוי של רוחאני בבחירות לנשיאות ביוני האחרון. הסיבה לכך הייתה קצת יותר מ"תחושה" אך ללא כל ביטחון שהוא יתקבל בברכה. "נחתתי באיראן ביום הכתרתו של רוחאני ומאז אני רואה סימנים שרק איששו את הרגשתי המקורית", סיפר מירדמדי, בן 42, בשיחת טלפון מטהרן. התקוות והחששות שלו ושל איראנים אחרים שהיגרו מהמדינה חולקים את התקוות והחששות של גורמים רשמיים במערב בחיפושם אחר פריצת דרך בשיחות על תוכנית הגרעין של טהרן.
כעת, איראנים שרוצים לחזור צריכים לקבל החלטה קשה: לשוב ולעמוד בפני הגבלות על עבודתם וחופש התנועה שלהם, וייתכן גם אישומים פליליים, או להישאר בגלות, מבודדים ורחוקים מבתיהם וממשפחותיהם. בראיונות עמם, כמה מהמהגרים שחזרו או שמתכננים לעשות זאת, אומרים כי הם רואים אותות חיוביים לפתיחות באווירה הפוליטית באיראן וחוזים בסובלנות גדולה יותר לדעות השונות מהמשטר.
"הממשלה אומרת בעצמה - 'אנחנו רוצים לתקן דברים'", סבור אברהים נבאבי, סופר וסאטיריקן שמתכנן לחזור לאיראן בנובמבר אחרי עשר שנים שבהן היה בחו"ל. "התנאים השתנו לגמרי בהשוואה לאלה שהיו בתקופת אחמדינג'אד".
לוקחים סיכון וחוזרים
בשולי כינוס עצרת האו"ם בניו יורק לפני כחודש, נפגש חסן רוחאני עם קבוצת איראנים-אמריקנים. לקהל המרוגש הבטיח כי ממשלתו תקל עליהם לחזור לבקר במולדתם. "זוהי זכותו של כל איראני, לבקר את מולדתו", אמר רוחאני לקול תשואות ומחיאות כפיים.
רוחאני נהנה מתמיכתם של פוליטיקאים מתונים ורפורמיסטים במהלך קמפיין הבחירות שלו. הזמנת תומכיו למולדת האיסלאמית תרחיב את בסיס התמיכה שלו, בייחוד בזמן שבו הכלכלה נאבקת תחת הסנקציות שהוטלו על טהרן בשל תוכנית הגרעין שלה. מהלך כזה יגרום גם לאיראנים מבוססים היושבים בחו"ל להרגיש בטוחים מספיק להשקיע בארץ מוצאם.
אך אין שום ערבות לביטחונם של מבקרי הממשלה אם יחזרו לאיראן. הסמכות השיפוטית, הנשלטת על ידי שמרנים ומצייתת למרותו של המנהיג הרוחני, אייתוללה עלי חמינאי, יותר מאשר לנשיא רוחאני, עלולה לחקור את החוזרים ואף להעמידם למשפט. דובר הרשות השופטת, חוסיין מוסני-אג'י, אמר ביולי האחרון שהאיראנים שעזבו את המדינה מוזמנים לחזור, אך עלולים לעמוד בפני אישומים.
מירדמדי עדיין עומד בפני אישומים הקשורים בביקורת שהעביר על בכירים ובראיונות שערך עם תקשורת בינלאומית. מאז חזרתו באוגוסט האחרון, נאסר עליו לעזוב והוא נקרא פעמיים לחקירה. נאסר עליו גם לעבוד בתחומי הרפובליקה האיסלאמית. אך בשבילו המחיר היה שווה את זה. "ידעתי שלא אורשה לעזוב את איראן שוב אם אחזור אליה. כמישהו שמדבר על המדינה בחוצות ומבקר את הממשלה, עליי לחיות בתוכה", אמר.
נבאבי, בן 55, עזב את איראן ב-2003, לאחר שנכלא פעמיים בשל פרסומים שכתב. הוא עבר להתגורר בבריסל ואמר כי הוא נחוש לחזור כי זה חיוני עבור עבודתו - לתקשר באופן יומיומי עם האיראנים ובשפה הפרסית. "אני לא רוצה להיות כמו אישים מהאופוזיציה שנשארים מחוץ לאיראן במשך עשורים וחושבים על הרפובליקה הישנה שאינה קיימת יותר", אמר. "איראן היא מה שהיא עכשיו. אני רוצה לחזור". נבאבי צופה כי הוא יעמוד בפני הגבלות מסוימות עם חזרתו. הוא סבור כי דרכונו עלול להיות מוחרם וייתכן שיצטרך לרצות מאסר כלשהו. "ייתכן שאיאסר לתקופה של שנה או 18 חודשים. אם לא אוכל לומר 100% ממה שאני רוצה לומר, אומר 80%".
גולה אחרת, נזאק אפשאר, עובדת לשעבר בשגרירות הצרפתית בטהרן, נעצרה לאחר שלקחה חלק בהפגנות ב-2009 והואשמה בריגול ובפעולות נגד הביטחון הלאומי של המדינה. היא לא הורשעה ובהתערבות הממשלה בפריז שוחררה ועזבה את איראן באותה השנה. כעת אפשאר, בת 52, ששוהה בצרפת, מתכננת לחזור לאיראן בנובמבר. לדבריה, מינויי דמויות רפורמיסטיות לקבינט על ידי הנשיא רוחאני עודדו אותה. "אני בטוחה ב-100% כי זו תחילתו של שינוי. אני מאוד אופטימית", אמרה. עם זאת היא הוסיפה כי היא מודעת לסיכון שבכך. "אני הולכת בידיעה שייתכן שאעוכב בשדה התעופה".
השינוי החל, אך הדרך עוד ארוכה
אחרים חוששים יותר מהחזרה. מסי אלינג'אד, בת 37, עיתונאית לשעבר באיראן, עזבה את המדינה שבוע לפני הבחירות ב-2009. הסיבה לעזיבתה הייתה לימודים בחו"ל, אך בעיקר רצתה להישאר מחוץ למדינה, לאחר שכוחות המשטר פשטו על כלי תקשורת רפורמיסטיים. במהלך ההפגנות, היא ראיינה משפחות של מפגינים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון. עבודתה בארבע השנים האחרונות התמקדה בסיפורי משפחות של אסירים פוליטיים.
"אני מתלבטת אם להישאר בבריטניה או לחזור לאיראן", שיתפה אלינג'אד. "הלב שלי אומר
לחזור, אך מבחינה מקצועית, אני יודעת שאם אחזור לא אוכל לכתוב יותר בחופשיות. בכל מקרה, אם אחזור או לא, מדובר בהחלטה שתכריע בין חיי האישיים לחיי המקצועיים".
אך למגורים מחוץ לאיראן יש גם מחיר נפשי. "לאט לאט, אני מתחילה לשכוח את פניה של אמי. כל חיי אני מדברת, מראיינת, כותבת וקוראת בפרסית. רק גופי באנגליה. רוחי ומחשבותיי באיראן". אלינג'אד סיפרה כי היא יצרה קשר עם גורם משפטי וחבר פרלמנט באיראן. שניהם אמרו לה כי ייתכן שהיא תעמוד לדין אם היא תחזור.
מנגד, מכיר מירדמדי בכך שהממשלה יכולה ליצור אווירה פוליטית פתוחה יותר באיראן. "אנחנו צריכים לראות עוד סימנים, אבל נראה שהתהליך החל. כדי להגיע לתנאים המתאימים לנו, יש עוד דרך ארוכה ללכת בה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
