משרד החינוך יפצה מורה שהביע דעה נגד רבין
מורה תבע את משרד החינוך בטענה שסירב להעסיקו, ובכך גרם לו לנזקים כספיים ניכרים. לטענתו, שורש הטינה כלפיו נעוץ במכתב ציבורי שפרסם בשנת 2000, ובו הביע את דעתו השלילית על מורשת רבין. משרד החינוך הכחיש את הטענות, אבל נאלץ לשלם פיצויים גבוהים
מורה שנוי במחלוקת עומד במרכזה של אי-הבנה ארוכת שנים, בין הורי התלמידים בבית הספר מוריה-ברקאי בחיפה לבין משרד החינוך. בית הספר הוקם על-ידי ההורים, על מנת לחנכם ברוח שיטת ברקאי, שהיא שיטה ללימודים תורניים שפותחה על-ידי הרב דן בארי. השיטה מופעלת בבית הספר לצד תוכנית הלימודים הרגילה, והיא ממומנת על-ידי ההורים, בכפוף לאישור משרד החינוך.
בשנת 1999 החל ללמד בבית הספר מורה נערץ על ההורים, מטעמם ובמימונם. כשנה לאחר מכן, המורה כתב מסמך בו הביע את דעתו לגבי הוראת משרד החינוך בעניין קיום עצרת הזיכרון לזכר יצחק רבין. במכתב הוקיע את מעשה הרצח ואת הרוצח, אלא שלשיטתו מורשת רבין היא מורשת של כניעה והתרפסות.
המכתב הגיע לאמצעי התקשורת ועורר תהודה ציבורית שלילית, בעקבותיה משרד החינוך השעה את המורה מעבודתו. זה עתר לבג"צ שיורה על ביטול ההשעיה, והמשרד השיב אותו לעבודתו בבית הספר - אולם בשנת הלימודים העוקבת הוא עבר ללמד בבית ספר אחר. תביעה שהגיש נגד משרד החינוך בעקבות העוול שנגרם לו, התקבלה בחלקה -ונפסק לו פיצוי של 40 אלף שקל.
שש שנים לאחר מכן, הורי תלמידים ביקשו מהמורה לשוב ללמד בבית הספר. הוא הסכים, אך משרד החינוך הודיע שאינו מאשר את העסקתו, הפעם בטענה שהמורה אינו עומד בדרישות ההשכלה הנדרשות.
בעקבות זאת, המורה וההורים הגישו עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים. השופט דוד חשין קבע כי קשה להימנע מהמסקנה שהסיבה האמיתית לסירוב העסקת המורה, קשורה לפרשת רבין. לכן ביטל את החלטת משרד החינוך.
לאור זאת, ההורים העסיקו מחדש את המורה. במשרד הודיעו הפעם כי אינם מתנגדים, אלא שהמורה יוכל לשמש רק בתפקיד מדריך, בהיקף שעות מצומצם. המורה התחיל ללמד בבית הספר תחת מגבלה זו, אולם מסגרת עבודתו הורחבה ללא ידיעת משרד החינוך.
חריגה זו מתחומי סמכותו ומשעות ההוראה שהוקצו לו, עוררה כעס אצל מנהל בית הספר. האווירה העכורה שנוצרה הביאה את ההורים להודיע למורה על הפסקת ההתקשרות עמו.
המורה הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נגד משרד החינוך. לטענתו, התנהלות המשרד נבעה משיקולים פסולים, בתחילה בעקבות פרשת המכתב ולאחר מכן כהתחשבנות על ההליכים נגדו. הוא עתר לפיצוי בסך 1.7 מיליון שקל ובנוסף לפיצוי על עוגמת נפש.
משרד החינוך הכחיש כי התנהלותו מונעת משיקולים זרים. לטענתו, היקף ההעסקה של המורה נתון לשיקולים של צורך ונסיבות, ובבית הספר לא היה צורך במורה לשיטת ברקאי במשרה רחבת היקף.
המשרד אף צירף תצהיר של מנהל בית הספר כעדות להתנהלות המורה, אשר התערב בעניינים ניהוליים ללא אישור והציג עמדה נחרצת כי אינו כפוף לו. לסיכום משרד החינוך ציין כי הפרשה מעוררת שאלה עקרונית: מיהו הגורם העומד בראש הפרמידה? האם משרד החינוך או שמא ההורים והמורים החיצוניים שנשכרו על ידם?
שני הצדדים אחראים למצב
השופט אריה רומנוב קיבל את טענות הצדדים חלקית. לשיטתו, משרד החינוך אכן לא מחויב להעסיק את התובע במתכונת רחבה. אולם ההורים והמורה כשלו בכך שהליך ההעסקה המחודש החל ללא ידיעת משרד החינוך, וייתכן שלו היו מתריעים על כך מבעוד מועד, הצדדים היו מגיעים לעמק השווה. התנהלות זו, כך נקבע, מעידה על כך שההורים רצו שהמורה ינהל את בית הספר.
עם זאת, השופט בע כי למרות השנים שחלפו מאז אותה התבטאות לגיטימית, ברור כי השיקול העיקרי לסירוב המשרד להעסיקו קשור אליה ולטינה אישית כלפיו. לצד זאת, ציין גם את אחריות המורה למצב, ובכלל זה את האווירה העכורה שנוצרה בעקבות התנהלותו.
על כן השופט פסק כי האחריות מוטלת על שני הצדדים ופסק כי משרד החינוך יפצה את המורה בכ-330 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.
פרשנות: הרשות טועה, אנחנו משלמים
פסק הדין מאפשר לקורא להציץ אל הבעייתיות שבניהול מוסד חינוכי המשלב (או מנסה לשלב) חינוך ממלכתי ופרטי. בין הצדדים התגלעה מחלוקת פרשנית לכאורה, באשר להיקף משרתו של המורה. אך בפועל זו מחלוקת אישית לחלוטין, שכן מתגלגלים בה עדיין הדי פרשה משנת 2000.
לבסוף, ההורים והתובע שילמו בעצמם את המחיר על התנהלותם. כספם ירד לטמיון, וילדיהם לא קיבלו את החינוך אותו רצו. ולמרבה הצער - את המחיר על התנהלות משרד החינוך, כלומר את ההוצאות שנפסקו לטובת התובע, נשלם אנחנו.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד רמי קסל
עוסק בדיני עבודה
לפנייה לכתב/ת 
