הנהג שהיה שם כשאחי נהרג / פרק מספר

נהג הטנק יצא ללא פגע, די בהלם, ועלה על אחד הנגמ"שים. כשהמריא המסוק וכולם נכנסו לכלים והתחילו לנוע, הוא מצא את עצמו לבדו בשטח. מ"פ החרמ"ש הסתכל לאחור, ראה חייל בודד במדבר, חזר אליו עם הנגמ"ש ושאל, "מה אתה עושה כאן?" הנהג עלה על הנגמ"ש ויצא עם הגדוד לחניון לילה. רציתי לפגוש אותו, ואז התברר לי שלאף אחד מהקצינים והחיילים בגדוד אין בעצם מושג מיהו. סברתי שהמג"ד שובל יֵדע. "מי היה הנהג, אתה שואל? אני ממש לא זוכר", הייתה תגובתו.

פניתי באי-מייל אל קצינים בגדוד בשאלה מי היה הנהג, והראשון שהגיב היה המ"פ ירון רם: "הנהג לפי דעתי היה מפלוגה א' או 'זר'". פלוגה א' הייתה הפלוגה שירדה מסדר הכוחות כבר בלילה הראשון, אחרי שאיבדה את רוב הטנקים שלה. בשלב הזה הצטרף למאמץ לאיתור הנהג גם אריק זטורסקי, שהיה מ"מ בגדוד במלחמה. המייל הראשון שקיבלתי ממנו היה, "לצערי אינני יודע", אבל הוא הבטיח לעבור על רשימות שהוכנו יותר מעשר שנים קודם לכן לכנס שערך הגדוד בלטרון, ולרכז את שמות הנהגים על פי שיוך פלוגתי.

נזכרתי בשיחה שלי עם ניסנהאוז, המט"ק שנפל בשבי, שסיפר לי שבלילה הראשון קיבל הוראה להחליף טנק עם המג"ד, מאחר שטנק המג"ד התקלקל. "ירדתי, שובל הלך לטנק של המ"מ עמוס ארבל, ארבל לשלי, ואני קיבלתי את הטנק (המקולקל). עליתי לטנק, ולקחתי אותו עם הצוות של המג"ד, נהג, תותחן וטען-קשר. ארבל עלה על הטנק שלי עם אנשי הצוות שלי". המסקנה הייתה ששובל ואורי המשיכו את המלחמה עם הצוות של ארבל, ושנחמיה בן ציון – שנעשה לנהג של ניסנהאוז – היה הנהג המקורי בטנק המג"ד בשעות הראשונות של המלחמה.

ניסיתי לאתר את עמוס כדי לברר איתו מי היה הנהג שלו, אבל התברר שהוא לא בארץ כבר שנים רבות. זטורסקי שוב נחלץ לעזרתי: "עמוס ארבל חי וקיים בארצות הברית של אמריקה באזור סן פרנסיסקו זה זמן רב מאוד", אבל לדעתו, הצוות של ארבל לא המשיך עם שובל אלא עם ארבל, ושם הנהג שאני מחפש הוא אריה לוי - הוא גם מסר לי את מספר הטלפון שלו - ושהצוות של ארבל הורכב מהנהג אריה לוי, הטען-קשר ליאון כהן, שנהרג בלילה הראשון בטנק של ניסנהאוז, והתותחן חיים ששון. למחרת התקשרתי לאריה לוי. ענה לי איש נחמד, אבל לא הנהג של אורי. לדבריו, הוא לא היה עם ארבל או עם שובל, אלא התחיל את המלחמה כנהג הטנק של הסמ"פ שולמי, ובלילה הראשון, כשהטנק נפגע, הוא צוּות מחדש לטנק של המ"מ וגמן, שאיתו היה עד סוף המלחמה. גם הוא לא ידע מי היה הנהג בטנק המג"ד.

זטורסקי לא ויתר, ובשיטוטיו באינטרנט מצא אחד עמוס ארבל, בארצות הברית, שעוסק בהדרכת טיסה. האם הטנקיסט נעשה לטייס? הוא נזכר שלארבל היה אח, קברניט ותיק ומפורסם באל-על, ואולי זה הקשר לתחום הטיסה. באינטרנט גם מצאנו את מספרי הטלפון של אותו ארבל, ואחרי כמה ניסיונות שלחתי לו מייל בעברית תחת הכותרת "שאלה מתל אביב": "עמוס שלום. מקווה שהמייל שלי יגיע אליך ושאכן הגעתי לעמוס שאותו אני מחפש. שמי רון פונדק. אחי, אורי, היה קמב"ץ ב-46. האם היית מ"מ בגדוד? אם כן, אשמח לדבר איתך. כך או כך, שנה טובה". התשובה הייתה מהירה ולאקונית: "זה אני."

( צילום: דובר צה"ל)

ארבל הגיב מיד: "שלום רון ושנה טובה. במקור, אני בן מחזור של אורי, זאת אומרת כל הקורסים ביחד מטירונות ועד קמ"ט. הפסדתי מחזור כי חליתי בצהבת וחזרתי לקורס הבא. גם ב-46 היינו מ"מים ביחד, לא באותה פלוגה, עד שאורי קודם להיות קמב"צ. בשיא הכנות אני לא זוכר מה היה לפני 40 שנה אבל... אני זוכר את עובדת ההחלפה, אבל כמעט משוכנע שחלק מהצוות עבר איתי. אתה כנראה צודק לגבי הנהג. אני כמעט משוכנע ששובל ואורי עברו בהחלפה. יעזור לי לזכור, אם תוכל להשיג רשימת ציוות של הפלוגה, אולי אוכל להיזכר. נראה לך? בכל מקרה אשמח לעזור".

התשובה הייתה מעודדת, ולכן ניסיתי קצת להרחיב את היריעה וכתבתי לו: "תודה עמוס. זה מסע מוזר אחרי הנהג. כשהטנק נפגע ב-19 ואורי נהרג, היו בטנק גם שובל שנפצע וחיים ימין שבכלל היה קצין שהגיע משום מקום. הוא נהרג גם כן. וכמובן הנהג שיצא חי והמשיך, אבל מבחינת כולם הוא מעין נוכח נפקד. קיים אבל אף אחד לא זוכר מי הוא ומה שמו, לא שובל, לא ירון, לא עירא, לא זילברברג, לא זטורסקי, ולא אף אחד שאיתו דיברתי. קצת מוזר. מעבר לזה, ובעקבות מה שכתבת עכשיו על המסלול עם אורי, אני תוהה אם יש לך מעט זיכרון RAM על אורי. איזה מין קצין הוא היה, איזה מין בן אדם הוא היה כחייל, גם משהו אישי. 39 שנים עברו ופתאום זה נעשה חשוב לי. אז אם בא לך שיחת טלפון או סקייפ קצרה, אם יש על מה, אשמח. תודה מראש".

התשובה שלו החזירה אותי לנקודת האפס, והבנתי ממנה שהוא לא באמת מעוניין לחפור בעבר: "מאוד הייתי רוצה לעזור אבל אני ממש לא זוכר". המייל הבא שלי ניסה להבהיר את התמונה: "האם אני מבין נכון שהתייחסות שלך שאתה לא ממש זוכר, היא לגבי השאלה שלי על אורי והמסלול יחד איתו?" הוא השיב לי: "גם וגם. הזיכרון שלי בנושא נמוג מזמן..." לא יכולתי לוותר ושלחתי שאלה נוספת: "OK, אני מבין. מהבדיקות שלי, האם יכול להיות שהצוות המקורי שלך כלל את הטען-קשר ליאון כהן ז"ל (שנהרג בטנק של ניסנהאוז) ואת התותחן חיים ששון? יש לך אולי איזה חלקיק זיכרון של עוד שמות שהיו אולי בטנק באיזשהו שלב?" התשובה שוב לא איחרה לבוא: "ליאון כהן ז"ל – בטוח. חיים ששון נשמע מוכר..." הוא גם הציע שאדבר עם גלעד שר, שהיה התותחן בטנק המ"פ, ולבדוק אם הוא זוכר, אבל כבר שוחחתי ארוכות עם גלעד וגם הוא לא ידע.

במקביל טלפנתי שוב לניסנהאוז וביקשתי שינסה לדלות מזיכרונו עוד שמות. ניסנהאוז נזכר ששם הנהג המקורי שלו היה נאווי. השם הזכיר לי משהו ששמעתי ממישהו לפני הרבה שנים. חשבתי שסוף-סוף הגעתי לנהג. שלחתי מייל לעמוס: "עוד שם שרציתי לבדוק. האם נהג בשם נאווי מזכיר לך משהו?" תגובתו הייתה מעודדת: "נאווי (מרדכי?) היה הנהג שלי (קשה להזיז מוח בן 60 באירוע שקרה לפני כ-40 שנה, מדהים, אפילו כשבשוטף אתה מטיס סילון במהירות הקול כמעט)..." עדכנתי את זטורסקי בהתפתחויות ובשם החדש שעלה. תגובתו הייתה שייתכן מאוד שזה האיש שאנחנו מחפשים, ושבמסגרת החיפושים והניסיונות לשחזר את השיבוץ המקורי, הוא נזכר בשמו הפרטי, מאיר, לא מרדכי, וכמובן גם מצא את פרטיו, כולל כתובת וטלפון.

בתחושה של השלמת המשימה טלפנתי לביתו של נאווי, אך לשווא, איש לא ענה. הימים היו ימי ראש השנה והנחתי שאולי הוא בחופשה. בינתיים החלטתי ליצור קשר עם נחמיה בן ציון, שהיה כזכור נהג הטנק של ניסנהאוז, ויצא להזעיק עזרה אחרי שהטנק נפגע, ניסנהאוז נפצע ושני אנשי הצוות האחרים נהרגו. מנחמיה למדתי שהוא עצמו היה המט"ק בטנק המג"ד עד ששובל ואורי נכנסו אליו בתחילת יום הקרבות הראשון, שאז הוסט לתפקיד נהג טנק המג"ד, ושימש בתפקיד עד שעות הלילה המוקדמות, כשהטנק התקלקל. מסקנת הביניים הייתה ששובל ואורי המשיכו עם הצוות של ארבל, ושנחמיה, עם ליאון ונדיב, שנהרגו כאמור בטנק של ניסנהאוז, היו הצוות של שובל ואורי בשעות הראשונות של המלחמה.

ברוב תסכול שלחתי מייל נוסף לשני המ"פים, ירון ועירא, בתקווה שאולי בכל זאת ייזכרו. "זה מתחיל להיראות כמו משימה בלשית," כתבתי, "לאן נעלם הנהג של טנק המג"ד?" עדכנתי אותם בפרטי ההתכתבות עם ארבל ושאלתי אם ניתן לאתר את רשימת הציוות של פלוגה ג' ביום היציאה למלחמה – אולי כך נדע מי נהג בטנק של ארבל ומי בטנק של ניסנהאוז. ביקשתי גם שינסו לרענן את זיכרונם בשאלה לאיזה טנק הצטרף הנהג מיד אחרי הפגיעה ב-19 באוקטובר. לאף לא אחד משניהם לא היה מידע חדש, ועירא הפנה אותי לירון, אבל לירון לא הייתה רשימת השיבוצים המקורית. זטורסקי הוסיף עוד מידע שבלבל אותי אפילו יותר: "טנק המג"ד במקור הגיע לדעתי מפלוגה א', כך הגיע אליו התותחן נדיב מרדכי אשר הגיע אחר כך לטנק של ניסנהאוז. אין לי מושג איך הגיע לטנק הזה ליאון כהן, שמקורו בצוות 2 פלוגה ג' (עמוס ארבל). לדעתי היו חילופים לא 'מלאים' בין שלושת הצוותים (צוות מג"ד, צוות ארבל, וצוות ניסנהאוז)".

( צילום: דובר צה"ל)

הימים עברו, ונאווי לא ענה. בחיפושיי באינטרנט מצאתי שיש כתובת וטלפון נוספים של מאיר נאווי באותה עיר. התקשרתי. "שלום, האם זאת משפחת נאווי?" קול עייף ומבוגר מאוד ענה לי שכן. "האם אני מדבר עם מאיר נאווי?" שוב תשובה עייפה וחיובית. "מדבר רון פונדק, אני אחיו של אורי פונדק שאולי היה איתך בצבא". דממה מהצד השני של הקו. "הלו, האם אתה מאיר נאווי?" שוב תשובה חיובית. "סליחה שאני מפריע לך, אבל האם במקרה שירתָּ בשריון במלחמת יום כיפור?" עברו כמה שניות והאש אמר לי: "אני גולני. אף פעם לא שריון, תמיד גולני". אמרתי תודה והנחתי את האפרכסת, מאוכזב.

כעבור כמה ימים ענתה סוף-סוף מישהי בביתו של נאווי. קיבלתי ממנה את מספר הטלפון הנייד של מאיר וחייגתי. נאווי ענה ושמח לעזור, אבל שוב הגעתי לדרך ללא מוצא. הוא סיפר שהיה הנהג המקורי של ניסנהאוז, ואחרי החילופים המפורסמים בין שלושת הטנקים הוא הפך לנהג של ארבל, שלקח כזכור את הטנק של ניסנהאוז והמשיך בו עד סוף המלחמה. לא היה לו מושג מי נשאר הנהג בטנק המג"ד.

שלחתי מייל לארבל וסיפרתי לו שנאווי היה במקור הנהג של ניסנהאוז ושאחרי הלילה הראשון המשיך איתו (עם ארבל) כל המלחמה, ואז נותרת השאלה מי היה הנהג שיצא איתו למלחמה, וזה יהיה האיש שהמשיך עם שובל. התשובה של ארבל הייתה: "אתה צודק, נאווי היה הנהג של ניסנהאוז. לא זוכר מי נהג אותי". אחרי השיחה עם נאווי שלחתי מייל נוסף לארבל: "שוחחתי עם נאווי (מאיר) שאכן היה איתך לאורך המלחמה מאז חילופי הטנקים. הוא לא זוכר מי היה הנהג המקורי שלך. אני בינתיים ניצב בדרך ללא מוצא. מחרתיים 6 באוקטובר, יום טוב להרהורים. אם תצליח להעלות אפילו קצה של שם, אבדוק עם האחרים. חשוב לי. תודה". כמה שעות אחר כך קיבלתי תשובה: "רון, מבטיח לנסות ולהיזכר. חג שמח בינתיים! עמוס". 6 באוקטובר חלף וארבל לא נזכר.

(צילום: טום היימן)

הפאזל לא נפתר, ולי עדיין לא היה נהג שיספר לי איך התנהלה המלחמה בטנק של אורי. עדכנתי את זטורסקי, שהתחיל לעשות סדר בעניינים: "אם ככה, זה מוכיח שההחלפות בוצעו כך: שובל לקח את הטנק של עמוס ארבל עם הנהג ואולי תותחן. ארבל לקח את הטנק של ניסנהאוז עם הנהג נאווי. האם נאווי זוכר מי היו איתו בצוות ארבל? הוא זוכר משהו בכלל? ניסנהאוז לקח את טנק המג"ד יחד עם נחמיה בן ציון כנהג, התותחן נדיב והטען של עמוס ארבל ליאון כהן". בסוף המייל הוא הוסיף: "עם מי שלא דיברת עדיין זה התותחן של ארבל בצמ"פ (לפני המלחמה) חיים ששון, ואם אכן הוא יצא למלחמה עם ארבל, אולי הוא יזכור מי הנהג אשר ייתכן שנשאר כנהג של שובל", וצירף את מספר הטלפון שלו.

למחרת עליתי לירושלים, ובבית קפה בשוק מחנה יהודה פגשתי את חיים ששון. הוא אישר שהיה התותחן בטנק של ארבל בתחילת המלחמה, ושאחרי חילופים בלילה הראשון נעשה לתותחן בטנק של שובל ואורי, ועבר איתם את המלחמה עד הלילה שלפני חציית התעלה, שאז פרס הטנק שלהם זחל, ושובל ואורי עברו לטנק אחר, שאין לו מושג מי היה בו ומאין הגיע. לדבריו, זה היה מזלו, כי אחרת היה כנראה נהרג לצד אורי בקרב ליד בסיס הטילים. גם הוא לא זכר מי היה הנהג בטנק שלהם, אבל מבחינתי כבר היה הנהג הספציפי פחות חשוב, מאחר שהוא לא היה הנהג בטנק שנפגע בקרב.

בעקבות השיחה שלחתי מייל לזטורסקי, לירון ולעירא תחת הכותרת "כוננות נהג": "שלום חברים יקרים. רציתי להוריד אתכם ממשימת חיפוש הנהג של טנק המג"ד. לא שהאבדה נמצאה, אבל היום הסתבר לי שהוא לא כל כך חשוב לסיפור. אחרי שהגענו למסקנה ששובל ואורי נכנסו בלילה הראשון לטנק של עמוס ארבל, זטורסקי (ביעילותו הרגילה) ניפק לי את השם ומספר הטלפון של התותחן של עמוס. שמו חיים ששון. אתמול דיברתי איתו. מסתבר שהוא והנהג (שאת שמו גם הוא וגם ארבל לא זוכרים) המשיכו את המלחמה עם שובל ואורי עד לחצייה או יום לפני, אז (שוב) התקלקל הטנק ואורי ושובל נכנסו לטנק אחר, שם היו חיים ימין ונהג (שיכול להיות שכמו חיים ימין, בכלל לא היה חלק אורגני מהגדוד), שכזכור יצא מהטנק בחיים".

עכשיו חסרו לי שני נהגים, אבל את מה שחיפשתי – איש צוות שהיה עם אורי בטנק רוב ימי המלחמה – מצאתי. אבל שוב, זטורסקי לא ויתר ושלח לי מייל: "רון, כיוון שאני לא יכול לחזור לשגרה בבת אחת, קבל עוד שם שמתרוצץ אצלי ברישומים ולא שייכתי אותו עד כה לשום צוות. ייתכן שהוא הוא הנהג של ארבל + חיים ששון. מדובר בנהג טנק מפלוגה ג' בשם ראובן עבדי. אני חושב שבכל מקרה כדאי שתדבר איתו". מיותר לומר שצירף מספר טלפון של האיש.

זה היה ערב חג שמחת תורה. התקשרתי ואיש לא ענה. החג נכנס, והחלטתי לחכות. טלפנתי במוצאי החג. ראובן ענה לי. אכן, הוא היה הנהג בטנק המג"ד במשך שבועיים בערך, מחילופי הטנקים בלילה הראשון עד לפני חציית התעלה. הוא לא זכר הרבה ממה שקרה במלחמה, עמדת הנהג מנתקת ומנותקת, ובכל מקרה, כמו חיים ששון, גם הוא לא היה בטנק של אורי כשנפגע. בתום השיחה הבטתי בטלפון. התאריך הראה כ"ג בתשרי, יום למחרת שמחת תורה, בדיוק היום שבו נפגע הטנק של אורי. השעה הייתה שבע בערב, השעה שבה פינה המסוק את שובל, את ימין ואת אורי מאזור הקרב אל בית החולים ברפידים.

אבל זטורסקי שוב לא ויתר, ובלילה המשיך לחפש קצוות באינטרנט ומצא בדף היזכור של חיים ימין – גל-עד וירטואלי שהפיק משרד הביטחון – פרטים על הקרב שבו נהרגו הוא ואורי, וציטוט מפי הנהג האלמוני שהיה איתם בקרב: "נורתה עלינו אש מן המארב. פגיעה ישירה. אנשי הצוות נחלצו בכוחות עצמם".

הבנתי מזה שהנהג חי וקיים, וכי למשפחת ימין היה או עדיין יש קשר איתו. אבל זה לא הספיק לזטורסקי, שלמחרת המשיך לשוטט באינטרנט ומצא ביוטיוב סרטון שאיש מאיתנו לא ראה עד אז. מדובר בפרויקט צנוע של משפחת ימין לזכר שני בניה, חיים וגבריאל, ובו החברים והמשפחה מספרים על שני האחים שנהרגו, האחד בקרב והאחר בתאונת דרכים. באמצע הסרט מופיעה תמונתו של מישהו, ולידה כיתובית עם שמו,

 והוא מספר על הקרב האחרון של חיים ימין. זה היה הנהג החסר, משה קרויניק, איש צוות בגדוד 184 של חטיבה 14, שנפצע, החלים, חזר לסיני וצוות לטנק עם חיים ימין – הטנק שאליו נכנסו שובל ואורי לפני הצליחה. זטורסקי מצא כמובן גם מספר טלפון וכתובת, וציין כי אפשר שמדובר במשרד תיווך.

למחרת התקשרתי שוב ושוב למספר, אבל התברר שמדובר במכשיר פקס. החלטתי לנסוע למקום. הגעתי לבניין משרדים ברמת גן ולא מצאתי שם זכר למשרד תיווך. בבניין הסמוך שכן משרד תיווך, אבל שם מעולם לא שמעו על אחד משה קרויניק. חזרתי אל הבניין הראשון, ושומר רוסי שישב בעמדת המודיעין בכניסה הפנה אותי אל אחד המשרדים בקומה הראשונה. השם קרויניק לא היה מוּכּר להם. חזרתי אל השומר וביקשתי שיעשה מאמץ נוסף. הוא חייג למישהו ונתן לי את הטלפון. שוב שאלתי על קרויניק, והאיש מעברו האחר של הקו הציע לי לחפש במרתף. ירדתי למרתף ומצאתי שני משרדים, ובשניהם לא היה זכר לקרויניק.

חשתי באינסטינקט שאני קרוב, החלטתי לנדנד, ניגשתי לכל אדם שהיה שם ושאלתי: "אתה יודע איפה יושב משה קרויניק?" האחרון שפגשתי אמר לי שנדמה לו שבסוף המסדרון, אחרי המשרד השני, יש שם עוד משרד קטן ושאבדוק שם. הלכתי עד קצה המסדרון ודפקתי בדלת. מולי ניצב איש נחמד, עגול פנים ובעל זקן צרפתי. שאלתי, "אתה משה קרויניק?" והוא ענה, "זה אני". שאלתי, "אתה היית עם חיים ימין בטנק במלחמת יום כיפור, וסליחה שאני ככה מתנפל עליך באמצע היום". הוא, במבט מופתע, ענה, "כן, זה אני". אמרתי, "קוראים לי רון פונדק ואח שלי אורי היה איתך בטנק". הוא הביט בי, השתהה רגע ואמר: "אני מחכה לך כבר 39 שנה".

ציר סקרנות צומת ודאות, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 238 עמ'