שתף קטע נבחר

Wire בברלין: רוצים נוסטלגיה? קבלו אותה

להקת Wire נתנה בברלין הופעה קרה, חידתית ורועשת כמו פעם, במובן הכי הטוב של המילה. כל כך טוב, שהקהל החזיר אותם לחמישה הדרנים

תמיד יש תחושת סיכון מסויימת כשהולכים להופעה של להקה “מפעם”. למרות ש"Wire" שחררו אלבום חדש לאחרונה, שזכה לשבחים בעיתונות ברחבי העולם, עדיין קיימים ספקות כשהולכים להופעה של להקה שההייפ סביבה היה אי שם בשנות השבעים. ההרגשה הזאת שמה שעבד אז כבר לא עובד היום, שהם כבר לא יפים וצעירים ומלאי אנרגיה, ושאולי עדיף להישאר בבית ולהקשיב לאלבומים מפעם.

 

 (צילום: אמיר שרצר) (צילום: אמיר שרצר)
(צילום: אמיר שרצר)

 

עם המחשבה הזאת הגעתי בשבוע שעבר להופעה של Wire בפוסטבאהנהוף, בברלין - חלל נחשב מאוד באיזור, עם הרבה מועדונים כולל "ברגהאיין" האגדי. כמעט כל מי שהיה בקהל נראה כאילו הוא עצמו מנגן ב-Wire. רוצה לומר - היו הרבה מבוגרים, לבושים עור שחור, שנראו כמו גרמנים קשוחים שעדיין חיים את הדארק אייטיז.

 (צילום: אמיר שרצר) (צילום: אמיר שרצר)
(צילום: אמיר שרצר)

 

Wire עלו לבמה, ללא חימום, ללא המתנות ארוכות, לקול תרועת קהל רועמת, כשקולין ניומן הסולן מחזיק לצידו אייפד על סטנד עם מילות השירים. הם כבר לא צעירים, אך מלווים בגיטריסט צעיר - מאט סימס, שנראה קצת כמו נער קולג' אמריקני עם פנים יפות, שיער ארוך, ומבט מעורפל.

 (צילום: אמיר שרצר) (צילום: אמיר שרצר)
(צילום: אמיר שרצר)

 

כבר מהתו הראשון אפשר היה לומר שהמוזיקה שלהם התפתחה והתעדכנה ושהיא לא נוסטלגית או מיושנת. חשתי את המחשבות שבראשי, שהטרידו אותי כל כך קודם, נרגעות. Wire נשמעת כמו פעם: קרה, חידתית, רועשת, באותו הרכב שרואים בוידאו של הופעה מ-1979, רק שעכשיו השירים, הישנים והחדשים, בנויים ומבוצעים טוב יותר, חזק יותר, מלא יותר. השירים הישנים מרגשים והחדשים מסקרנים, סאונד הגיטרות מלא, מנסר, התופים מדויקים והבס ממלא את כל החלל שנותר בין לבין.

 (צילום: אורי טריאסט) (צילום: אורי טריאסט)
(צילום: אורי טריאסט)

 

Wire באו לנגן, לא לדבר, לא לקשקש יותר מדי. יש להם אלבום חדש וזה מה שהם רוצים לעשות. וחשוב מזה, הם לא התעלמו מהעובדה שרוב הקהל שהגיע מכיר אותם מפעם - ולכן ניגנו גם מאלבומיהם הראשונים, Pink Flag ו-154. יש משהו מתנשא ולא תקשורתי בלהקות שמתעלמות ממה שהמעריצים שלהן רוצים. Wire, לאורך כל הערב עשו את ההיפך, ונתנו לקהל מנה גדושה של פוסט פאנק אנגלי שהוא בו זמנית פשוט ומורכב, רועש ושקט, אלטרנטיבי ופופי. בסוף ההופעה הקהל קורא להם ללא פחות מחמישה הדרנים.

 (צילום: אמיר שרצר) (צילום: אמיר שרצר)
(צילום: אמיר שרצר)

 

מרגש לראות אותם אחרי ששומעים את האלבומים שלהם, ויודעים כמה הם השפיעו. מחמם את הלב לראות מוזיקאים מבוגרים ממשיכים לעשות סיבובי הופעות ולנגן את אותו הרעש שניגנו כשהיו צעירים. Wire לא להקת ענק מסחרית. הם להקה מוערכת מבחינה אמנותית, ויש להם קהל מעריצים נאמן בכל פינות העולם (אפילו על הרוק בישראל השפיעו כשקולין ניומן הפיק למינימל קומפקט אלבום).

 

כשאתה צופה בהם אתה פשוט יודע שהם מנגנים יחד כי הם אוהבים לנגן זה עם זה את המוזיקה שלהם. וגם בחלל הקטן והנחמד של הפוסטבאהנהוף, לא באולם ענק, 40 שנה אחרי אלבומיהם המשפיעים ביותר, הם עדיין עולים לבמה כדי לתת את המקסימום. ואת זה אי אפשר לומר על כל אחד.

 

להקת Wire תגיע לישראל להופעה אחת במועדון הבארבי בתל אביב ב-2 בנובמבר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורי טריאסט
Wire. בברלין
צילום: אורי טריאסט
לאתר ההטבות
מומלצים