תופעה: כשחרדה הופכת להתמכרות

אתם מכירים את זה. המחשבה הטורדנית הזאת שהתיישבה לכם בראש, היא כבר בלתי נסבלת. רעש פנימי משגע אתכם, ואתם מוצאים את עצמכם טרודים יותר מדי זמן. ישנן מחשבות ותחושות התוקפות ללא כל אזהרה מוקדמת, וישנן כאלה הנבנות בצורה הדרגתית כתגובה למפגש עם טריגר או הדמיון.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

אם זכיתם ויש לכם מודעות – אתם מיד תבינו שאתם חרדתיים, אך גם אם אתם מכחישים, אתם בוודאי תחפשו פתרונות יצירתיים להרגיע  את אי השקט במקורות הרגעה מידיים. חלקם יעילים יותר, חלקם פחות. לתופעות האלה קוראים חרדה - בין 5% ל- 10% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה על כל סוגיה.

להתמודד עם החרדה

היום צומחת יותר ויותר ההבנה כי החרדה עצמה הופכת להתמכרות. מפתיע? לא ממש! רבים מדווחים כי הם מתעסקים ומתמכרים לבעיות, מתעצבנים עליהן, ומוציאים עליהן כספים בניסיון להעלימן.

הבעיה שבגינה צומחת החרדה הופכת למשנית ומתחיל מאבק חדש סביב החרדה: איפה הבן שלי מסתובב ועם מי? האם גם הפעם הבת שלי משקרת? אם אני רק אמצא עבודה אני אהיה מסודר, מה יהיה איתי? מתי אמצא את עצמי? 

האדם "ננעל" על בעיה אחת, וכמו בלופים אין סופיים מתחבט בבעיה בלי סוף, ללא פתרון מועיל. אם קרה שאתם מתעסקים סביב נושא מסוים אחד כל הזמן, זהו סימן למחשבות טורדניות המבטאות חרדה, שיכולה להיות סמויה ולא מודעת.

כך למשל, עיסוק אובססיבי במצב הכלכלי, באיך אני נראה, למה לא הולך לי עם בנות, דיאטה וכו'. לרוב מתברר כי מאחורי העיסוק האובססיבי בדבר מסוים עומד הפחד הגדול להיפגש עם כאב. הרבה פעמים החרדה עוזרת לנו להימנע ממפגש עם דברים לא נעימים ובעצם אנו מפתחים התמכרות לחרדה.

כך למעשה נוצר מעגל התמכרות

כאב ---- חרדה ממפגש עם הכאב ----- "מציאת בעיות" ---- עיסוק אובססיבי בבעיות --- חרדה סביב הבעיות --- מעגל ההתמכרות.

מהו אותו כאב מדובר?

כאב קשור הרבה פעמים לתחושת אכזבה קשה שהייתה לנו בעבר, ואנו מנסים להימנע ממנה בהווה. עם הזמן מתפתח מנגנון של "ביקורת עצמית" אשר נועד להצדיק את העיסוק סביב הנושא המסוים.

"אני חייב להרזות, כי אם אני ארזה אני אצליח, ואם אצליח בוודאי ש י א ה ב ו אותי". האובססיה שמצאתי (טריגר)– "אני שמן", האכזבה – "נכשלתי כי אני שמן", החרדה – "אם לא ארזה לא אצליח ולא יאהבו אותי".

אז איך יוצאים מהמעגל ?

כדי לטפל בחרדות סביב הבעיות, ההמלצה היא להיעזר לרוב בטיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול תרופתי. הטיפול הוא מאוד ממוקד, ועוזר לאדם לזהות את הבעיות שנוצרו, את האובססיה סביבם, ומלמד דרכי התמודדות מול החרדה.

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עובד בעיקר על החלקים המחשבתיים שלנו. בטיפול המטפל לוקח "מחשבה טורדנית" מלמד את המטופל לזהות אותה, לבחון אותה, אם צריך לעמת אותה, ואף למצוא נוסחה יותר הגיונית שתחליף את אותה מחשבה.

יש לזכור כי למרות ההצלחה היחסית של טיפול קוגניטיבי הכאב עדיין קיים הרבה פעמים בחלקים הלא מודעים שלנו וטיפול קוגניטיבי לא מגיע לאותם חלקים עמוקים אשר מלכתחילה הפעילו את החרדה.

אמנם פעמים רבות אין צורך לגעת בחלקים אלו, ואם הוא נשאר ב"לא מודע" יש סיבה שהוא נמצא שם, אך מי שרוצה להבין לעומק את נסיבות חרדותיו ולהשתמש באותו כאב כדי למנף את עצמו למקום טוב יותר בחייו – אמליץ לו על טיפול דינאמי.

בעבודתי הטיפולית עם בני נוער, אני מזהה הרבה פעמים שהסימפטום שעימם בני הנוער מגיעים לטיפול (סמים למשל), יושב על מרכיב חרדתי לא מודע אשר הגיע לרמה יחסית גבוהה אשר היה חייב לייצר סימפטום. הסימפטום (הסם) בא לבטא לסביבה שיש תוכן מסוים לא גלוי הדורש התייחסות.

החרדות מאותתות לנו פעמים רבות על אנרגיה רבה העצורה בתוכנו ומחכה להשתחרר בדמות העצמה בכל מישור בחיינו. היכולת שלנו להתמודד עם כאב, מפחיתה חרדות באופן משמעותי, וכאן טמון הכוח הגדול ביותר שהאדם יכול לבקש לעצמו – היכולת לצמוח, גדול ולהתפתח.

האנרגיה שיצרה את החרדה היא אותה אנרגיה אשר באפיק הנכון עוזרת לנו להתפתח לכל דבר שרק נרצה.

מיכאל אמיר – מטפל בבני נוער וצעירים ומנחה הורים