המוחות בורחים בגלל האקדמיה

כאשר מדברים על בריחת מוחות עולות שאלות בנוגע להליך בחירת המדענים והחוקרים. להליך הסלקציה של החוקרים יש קשר הדוק למספר המוגבל של משרות ותקנים באקדמיה בארץ. כלומר, יש קשר בין האופן שבו מוסדות ומחלקות בוחרים את החוקרים לבין צמצום התקנים במוסדות אלו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

לא נעבור לברלין בגלל השואה? / ליש לי אבנר

ווינסטון נתניהו / יחיעם ויץ

מיעוט המשרות והתקנים גורם לכך שבעת בחירת החוקרים, מחמיצים את החוקרים והמדענים הישראלים בעלי יכולת המחקר יוצאת הדופן. הנטייה היא לכן לקבל חוקרים שהם מוסכמים על המחלקה ו"אזרחים טובים" במחלקה. כלומר, נוטים לקבל מדענים שהם מסורים לערכי הקבוצה והחוג ומאמינים בנורמות של המוסד. אולם חוקרים אלה הם לא תמיד החוקרים המהפכנים שיובילו לתגלית ולפריצת הדרך. לפעמים הם כן מובילים למחקרים פורצי דרך, אולם פעמים רבות הם טובים בניהול, בהשתתפות בוועדות וביצירת קשרים עם קולגות במחלקה.

מספר רב של תקנים ומשרות באקדמיה היה מאפשר לחוקרים לא קונבנציונליים, מוכשרים ובעלי דמיון להתקבל למוסדות האקדמיים. חוקרים אלה אמנם לא תמיד מוסכמים על הקבוצה, הם אולי חסרי יכולת שכנוע, והם לא תמיד פרו-חברתיים, אבל הם מסוגלים להזניק את המחקר והמדע בישראל. בהיעדר משרות הם נבלעים ונופלים בהליך הסלקציה משום שהם לא משתלבים בנורמות החברתיות של המחלקה. כאשר הם נוסעים לארה"ב - שם יש מספר רב של תקנים - הם משתלבים שם ומגיעים לפריצת הדרך.

הליך הסלקציה של החוקרים בארץ מושפע במידה רבה מהאווירה במדינה: בישראל מעדיפים אנשים פרו-חברתיים ומומחים בנורמות של הקבוצה שאליה הם רוצים להשתייך. הידע והמומחיות פחות חשובים. שר האוצר יאיר לפיד התחיל את הנאום שלו בכנס החינוך בחולון במלים אלה: "שמי יאיר לפיד, אני שר האוצר, ואין לי תעודת בגרות".

במדע, חוות הדעת של העמיתים היא החשובה ביותר וכאשר בוחרים חוקר או מדען - העמיתים בארץ מושפעים מהאווירה הזו בארץ ושמים דגש על תכונות חברתיות. כך מדכאים את היצירתיות וההשראה, את המחשבה המרדנית והדעתנית. הגענו למצב אבסורדי למדי, שבו ישנה נטייה להרחיק אנשים יצירתיים ובעלי דמיון ולהעדיף אנשים בעלי ידע פרקטי.

נסיים בסיפור קטן. אלברט איינשטיין התקשה למצוא משרה אקדמית לפני וגם אחרי שפרסם את מאמר תורת היחסות ב-1905. יום אחד ב-1908 הוא ישב במשרד הפטנטים ובייאושו כתב לחברו הקרוב מרסל גרוסמן: "אסתכן בכך שתחשוב שאני מגוחך, אבל עליי לבקש את עצתך בעניין פרקטי כלשהו. הייתי מאוד רוצה להסתער על משרת הוראה (פיסיקה ומתמטיקה) בבית ספר תיכון טכני. חבר שהוא מורה שם אמר לי בביטחון מלא שהמשרה כנראה תתפנה בקרוב... הגעתי לרעיון זה רק בגלל רצוני העז להמשיך את עבודתי המדעית הפרטית בתנאים יותר סבירים, כפי שאתה בוודאי תבין. אני פעם לימדתי שם במשך מספר חודשים כמורה מחליף. אשאל אותך: כיצד מתקדמים בקשר לכך? האם עליי לבקר שם מישהו כדי להציג בפניו פנים-אל-פנים את הערך הגבוה שלי כמורה וכאזרח? איזה אדם עליי לפגוש? מה יקרה אם אעשה רושם לא טוב עליו (אינני דובר גרמנית שוויצרית וכו')? בנוסף, האם כדאי בראיון לפאר את המאמרים המדעיים שלי?".

איינשטיין תכנן להגיע לראיון עם מנהל בית הספר ואולי הוא כבר שם בתיק את מאמר תורת היחסות שלו, אבל מנהל בית הספר כתב לאיינשטיין חזרה: "למרבה הצער, הסיכויים שהמשרה תיפתח כאן בזמן הקרוב כרגע קלושים". לו איינשטיין היה בא לראיון עם ראש מחלקה בישראל או שולח אליו את מאמריו המהפכניים, ספק אם היה מתקבל למשרה אקדמית.

גלי וינשטיין, ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים, מומחית למורשת אלברט אינשטיין

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il