זהירות: מרוב שמדברים על פיטורים - זה יקרה

האזהרות מפני גל פיטורים המוני במשק  בעקבות גלי הפיטורים הצפויים בחברות טבע ובתי זיקוק חיפה - הן בדיוק הדבר שאסור בשום אופן לעשות. המצב בקרב חברות היצוא הישראליות נפיץ ממילא עקב שערו הנמוך של הדולר ודיוני התקציב לקראת שנת 2014. מתן לגיטימציה על ידי חברות ענק במשק לפיטורים המוניים, עלולה לייצר את מה שאף אחד לא רוצה במקרה זה: ציפיות שמתממשות לפיטורים המוניים.

פיטורים במשק - כתבות נוספות:

• עיני ל-ynet: "אופטימי שנגיע להסכם עם טבע"
• גל פיטורים במשק? בז"ן תפטר 240 עובדים
• עוד פיטורים: עשרות יפוטרו במפעל בדרום
  

ציפיות מתממשות בכלכלה הם לא פחות מחומר נפץ רגיש במיוחד. אם לא מספיק מה שקורה בחברת טבע, פרסום מדדי אמון הצרכנים בישראל בחודשים האחרונים, מעלה באופן חריף את הניגוד הקיים בין האופטימיות הזהירה בה רואים את מצבם הכלכלי האנשים כפרטים במשק הישראלי, לבין האופן הפסימי בו הם רואים את מצב המשק בכללותו.

כאשר בוחנים את הפרמטרים השונים, ניתן להבחין כי הרכיבים המתייחסים לשינוי הצפוי במצב הכלכלי במדינה והשינוי הצפוי במספר המובטלים מצויים ברמות שליליות מאוד, בעוד הרכיבים המתייחסים למצב הכלכלי של משקי הבית והציפיות לגבי העתיד נוטים לאופטימיות זהירה.

ציפיות אלו מקבלות כעת חיזוק נוסף בעקבות הודעות טבע ובתי זיקוק. על אף הודעות אלו, התופעה הזו אינה חדשה בישראל, אלא ותיקה כימי הסקרים עצמם. אך הרי בסופו של דבר המשק הינו במובנים רבים סכום כל הפרטים שלו, אז איך זה מסתדר שכל הפרטים אופטימיים אך לגבי המדינה הם פסימיים?

יותר פסימיים מהספרדים

תופעה מוזרה יותר היא ההשוואה הבינלאומית: הישראלים פסימיים לגבי העתיד הכלכלי של מדינתם יותר מאשר כמעט כל אזרחי המדינות המערביות, כולל "הכוכבות" שעל סף פשיטת רגל: ספרד, איטליה, הונגריה המצויה במצב כלכלי קשה מזה זמן רב, וכן מדינות אשר מצויות מזה זמן רב בצמיחה אפסית ואבטלה גבוהה דוגמת אנגליה, צרפת, אירלנד ועוד.

התופעות הכלכליות הללו מוזרות עוד יותר על רקע העובדה שישראל צמחה ב-5 השנים האחרונות יותר מאשר כל מדינה אחרת מבין 34 מדינות ה-OECD.

האבטלה בישראל הינה אף היא מהנמוכות במדינות המערב ולמעשה הגיעה לרמה הנמוכה ביותר מזה למעלה משני עשורים, זאת על אף עלייה בהשתתפות בכוח העבודה. משמע, נמצאו מקומות עבודה למספרים הולכים וגדלים של עובדים חדשים.

שיעור הצמיחה הצפוי של ישראל עדיין מכה את תחזיותיהן של יתר מדינות ה- OECD, קיימת העוצמה הפיננסית של המדינה בעקבות עליית יתרות המט"ח שלה, שיפור הגירעון ועוד. אז איך כל זה מסתדר?

ההסבר לתחושות הציבור יכול להיות קשור לציפיות העתידיות עקב עננים קודרים באופק, בדמות ירידה חזקה ביצוא, קיצוץ בהוצאות הממשלה והעלאות המס העתידיות. אך מכיוון שמדד אמון הצרכנים הינו מדד המשקף תחושות סובייקטיביות, עדיף לנו כנראה לחפש את ההסברים בצד הפסיכולוגי.

סובלים ממאניה דיפרסיה

הבנת פסיכולוגיית ההמונים חשובה מאד בהבנה כלכלית של תופעות רבות. חלק מן ההסבר טמון במה שקרוי בפסיכולוגיה "מאניה דפרסיה". לא ידוע לי על מחקרים בנושא, אך קיים בהחלט הרושם שבישראל עוברים מהר מאד ממצב של אופטימיות (מאניה) לפסימיות (דפרסיה) ובחזרה, בכל אופן הרבה יותר מהר מאשר ברוב המדינות.

זה קשור מן הסתם לאופי היהודי, להיסטוריה שלנו ולאופן החשיבה הישראלי. ההודעה של טבע, ספינת הדגל הישראלית, יוצקת ללא ספק שמן על המדורה.

המדדים אומרים לנו שהציבור מצוי כיום בדפרסיה קלה. הבעיה עם חשיבה פסימית לגבי העתיד היא שהיא אמנם טובה מחמת הזהירות אך היא אינה קונסטרוקטיבית: מעולם לא נתקלתי בפסימיים שהקימו חברות.

רק אופטימיים מקימים חברות, וכאן אני מגיע לעיקר: הממשלה, ובמיוחד משרד האוצר, הפחידו את הציבור יותר מדי. העיתונות כמוצאת שלל רב, העצימה את התופעה על ידי כותרות בומבסטיות על גזירות כלכליות, גירעונות עתק והפחדה גרידא, מבלי להתעמק יתר על המידה במכלול הדברים. הפחדה כזו תתרחש כעת בעוצמה מירבית בימים ובשבועות הקרובים.

על כל זה עוד ניתן היה לסלוח אלמלא הציבור הרחב לקח הפעם במלוא הרצינות את ההפחדות הללו ונכנס למגננה. מכאן אנו חוזרים לאותה תופעה כלכלית פסיכולוגית מהותית: "הציפיות המתממשות": Self-fulfilling expectations. אם כולם חושבים שהולך להיות רע, אז כולם נכנסים למגננה, הביקושים יורדים, לא מגייסים עובדים חדשים, לא מקימים חברות חדשות ובסוף באמת נהיה רע והציפיות מתממשות.

הכותב הוא יו"ר "רויטר מידן" ומנכל "חיסונים פיננסים"