סרטן מח העצם: האם יש תרופה יעילה? שו"ת

מהי מיאלומה נפוצה?

מיאלומה נפוצה היא סרטן של תאי פלסמה המתרבים במח העצם, שהוא "בית החרושת לייצור דם" הנמצא בתוך העצמות. תאי הפלסמה הם חלק ממערכת החיסון, ותפקידם לייצר נוגדנים לצורך הגנה בפני חיידקים או וירוסים.

במיאלומה, אחד מתאי הפלסמה הללו עובר שינוי המאפשר לו להתרבות באופן בלתי מבוקר במח העצם, וכך נגרמת המחלה.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

עוד על השתלת מח עצם:

• 2012: שיא במספר השתלות מח-עצם בישראל
• נופר תרמה לעילאי מח עצם; "הצלת לי את החיים"
• דיווח: נגיף ה-HIV נעלם בעקבות השתלת מח-עצם
  

לרוב מאובחנים החולים בגיל מבוגר יחסית, סביב גיל 70-65, אך ישנם גם חולים צעירים יותר. בישראל מאובחנים בין 300 ל-400 חולים חדשים בשנה.

בעשור האחרון חלה התקדמות עצומה באפשרויות הטיפול במחלה. אף על פי שעדיין אין ריפוי למיאלומה, חולים רבים חיים כיום עם המחלה במשך שנים רבות - ובאיכות חיים טובה.

איך מתגלית המחלה ומהם תסמיניה?

ביטוי המחלה משתנה מחולה לחולה, וחלק מהחולים סובלים מכאבים הנגרמים מפגיעת המחלה בעצמות. הפגיעה השכיחה ביותר היא בעמוד השדרה, ולעתים אף נגרמים שברים. תיתכן חולשה ועייפות כתוצאה מאנמיה, ירידה ברמת כדוריות הדם האדומות בדם. תיתכן פגיעה בכליות, בין היתר כתוצאה מרעילות הנוגדנים המיוצרים על ידי תאי המיאלומה. ייתכנו גם זיהומים חוזרים כמו דלקת ריאות, עקב היחלשת מערכת החיסון.

האבחנה מבוססת על בדיקות דם ושתן לגילוי הנוגדנים המיוצרים על ידי תאי המיאלומה, וכן בדיקת דגימה ממח העצם לזיהוי תאי המיאלומה.

מה גורם להתפתחות המחלה?

בדומה למחלות ממאירות אחרות, הגורם להתפתחות המחלה אינו ידוע. תיתכן השפעת חשיפה לקרינה או לחומרים מסרטנים.

תאי הפלסמה רגישים במיוחד לשיבושים במבנה החומר הגנטי שלהם, היות שבתאים אלו מתרחשים תהליכי שבירה ואיחוי החומר הגנטי כחלק מהתפתחותם הנורמלית. למעשה, זהו המנגנון המאפשר לגופנו לייצר נוגדנים מגוונים כנגד חיידקים ווירוסים רבים. כאשר החומר הגנטי משתבש בתא מסוים, חל ריבוי בלתי מבוקר של אותו תא פלסמה, מה שהופך אותו ל"תא מיאלומה".

היות שהמחלה קשורה לשינוי גנטי בתא המיאלומה החולה ולא בתאים האחרים שבגוף, על פי רוב לא מדובר בנטייה תורשתית-משפחתית למחלה.

האם יש משמעות לגילוי מוקדם?

מיאלומה מתפתחת ממצב קדם סרטני הנקרא MGUS. מצב זה אינו נדיר במיוחד בגיל המבוגר, אולם חשוב להבין כי ברוב המכריע של המקרים הוא אינו מתפתח לעולם למחלת מיאלומה.

בניגוד למחלות ממאירות אחרות, כאן אין תועלת בטיפול מוקדם ונדרש מעקב תקופתי בלבד. מצב זה מעורר אצל רבים אי-נוחות ורצון לפעול, כמקובל במצבים קדם סרטניים אחרים, אך חשוב להבין כי אצל מרבית האנשים אין למצב זה כל משמעות בריאותית.

כאשר מתפתחת מיאלומה עם פגיעה בעצמות, בכליות או בדם, התחלת טיפול בהקדם חשובה כדי לעצור את התקדמות המחלה ולמנוע סיבוכים.

כיצד מטפלים במיאלומה?

מיאלומה היא אחד מ"סיפורי ההצלחה" בטיפול בסרטן בעשור האחרון, בעקבות מהפך באופן הטיפול והתקדמות משמעותית ביעילותו. בעבר כלל הטיפול במחלה תרופות כימותרפיות ותרופות מקבוצת הסטרואידים בלבד, אולם בשנים האחרונות נכנסו לשימוש תרופות ייעודיות הפוגעות באופן ממוקד בתאי המיאלומה עצמם וכן בתאי מח העצם האחרים שאותם "מגייסת" המיאלומה לצרכיה: תלידומיד והרבלימיד ניטלות כטבליות לבליעה, ואילו ולקייד ניתנת לרוב בזריקה תת-עורית.

ולקייד פותחה על בסיס תגליתם של פרופ' צ'חנובר ופרופ' הרשקו מהטכניון, שזיהו את המערכת האחראית למחזור חלבונים בתא וזכו על כך בפרס נובל לכימיה בשנת 2004.

התרופות הייעודיות למיאלומה ניתנות במשולב עם התרופות הוותיקות, להשגת הטבה מרבית. בחולים הצעירים יותר משולבת בטיפול גם השתלת תאי אב עצמית (השתלת מח עצם). מטרת הטיפול היא להשיג דיכוי עמוק ככל האפשר של המחלה, אך למרות זאת במרבית החולים מתפתחת בהמשך הישנות של המחלה.

עם הזמן, המחלה עשויה לפתח עמידות לאחת התרופות, כלומר תאי המיאלומה מצליחים לפתח "מסלול עוקף" המתגבר על פעילות התרופה. במקרים אלו עשוי מעבר לשימוש בתרופה אחרת להביא להפוגה נוספת מהמחלה.

היות שהמחלה פוגעת במערכות גוף שונות, מרכז את הטיפול רופא המטולוג, והוא נעזר בצוות רב תחומי הכולל אורתופדים, רדיולוגים, מומחי קרינה, נפרולוגים, מומחי כאב, אחיות עם מומחיות המטואונקולוגית ועובדים סוציאלים.

מה צופן העתיד לטיפול במיאלומה?

הטיפול במיאלומה ממשיך להתקדם בקצב מהיר הודות למחקר המתבצע ברחבי העולם. העמקת ההבנה של מנגנוני המחלה ברמה המולקולרית והגנטית תורמת לגילוי תרופות חדשות ויעילות. בשנה האחרונה אושרו בארצות הברית שתי תרופות חדשות למיאלומה, קארפילזומיב ופומאלידומיד, אשר הוגשו גם לאישור בסל התרופות בישראל. מחקרים הוכיחו כי שתי התרופות יעילות גם בחולים שפיתחו עמידות לכל התרופות האחרות.

תרופות נוספות נמצאות בשלבי פיתוח. תוצאות ראשוניות מבטיחות התקבלו בתרופות ביולוגיות - נוגדנים כנגד תאי מיאלומה המיוצרים במעבדה, ומחקרים נוספים בודקים את יעילותם של חיסונים כנגד המחלה.

השתתפות במחקרים קליניים מאפשרת לחולים גישה מוקדמת לתרופות הנמצאות עדיין בשלבי פיתוח. אנו מקווים כי תרופות חדשות אלו ימשיכו לשפר את הטיפול במיאלומה, ואולי בעתיד יתאפשר גם ריפוי של המחלה.

הכותבת היא מומחית לרפואה פנימית והמטולוגיה, רופאה בכירה במכון ההמטולוגי במרכז הרפואי תל-אביב איכילוב