ג'וחא נגד הרשלה: קרב ההומור הגדול
איך הבדיחות היהודיות נשמעות טוב יותר - ביידיש או במרוקאית? והאם יש בכלל הבדל ביניהן? פרופ' יאיר גרבוז סבור כי ההומור יהודי הוא מרכיב חיוני במערכת החיסונית של העם הנבחר והנרדף, ומוטי בן ישי קובע כי בהומור המזרחי יש חום שלא מבחין בין אחד מהעם - לגדול הרבנים
הומור יהודי זה עניין רציני. תשאלו את זיגמונד פרויד, שכתב ספר שלם על "הבדיחה ויחסה ללא מודע". הומור יהודי הוא גם עניין חוצה עדות ומגדרים, וכמו הטשולנט והחמין – רק תבלינים ומבטא מחדדים את ההבדלים.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
"הרשלה וג'וחא נפגשים ברכבת" זו לא התחלה של בדיחה, כי אם של בדיחות הרבה. במסגרת שורת אירועי הומור ב"בית אבי חי" שבירושלים, ידונו פרופ' יאיר גרבוז ("תמיד פולני") ומוטי בן-ישי (תמיד לא) בכובד ראש (כזה או אחר), איך הבדיחות היהודיות נשמעות טוב יותר - ביידיש או במרוקאית? והאם יש בכלל הבדל ביניהן?
"אין הבדל - ויש הבדל, שתי התשובות נכונות", קובע גרבוז. "מצד אחד, אדם זה אדם. הסיטואציות האנושיות חוזרות על עצמן, וההומור חוזר על עצמו. מצד שני, הומור בנוי מסטריאוטיפים, אבל גם מלוקאליות המעניקה אפיון. ברור שדובר יידיש אומר 'אוי ויי', ויש לזה מקבילה בשפה אחרת, אבל בצורה שונה. ולכן יש סוגי הומור שונים".
בלי הומור אין יהודי
פרופ' יאיר גרבוז הוא אוצר בלום של בדיחות יהודיות – ומה שמסתתר מאחוריהן. למשל, אם רוצים להבין את
שורשי הגזענות, הוא מספר על היהודי שנשאל למה התחתן עם גויה, והשיב: "כי יהודיה יכולה לחלות או למות". "אבל גם גויה יכולה לחלות או למות", אמר לו חברו. "אבל מה אכפת לי אם גויה תחלה או תמות", השיב היהודי.
"באופן כללי, אני טוען שהומור יהודי הוא מרכיב חיוני במערכת החיסונית שלנו, והעדר הומור לא מעלה את הרצינות, אלא מעלה את האכזריות", קובע גרבוז. "הומור גם יודע לחדור לסדקים וחורים שהרצינות לא מצליחה להגיע אליהם".
גרבוז, שבמשך שנים כתב במדור הסאטירה המיתולוגי "דבר אחר", וחיבר את רב המכר המצחיק להפליא "תמיד פולני" - משוכנע שבעזרת שורה אחת של הומור, אפשר לבטא לעיתים הרבה יותר מאשר מאמר מערכת בן 400 מילים.
לרבנים מזרחיים יש חוש הומור
השחקן מוטי בן ישי, שגילם את דמותו המיתולוגית של העבריין "חזוקה" בסדרת הטלוויזיה "תמונות יפואיות", משוכנע כי יש הבדל בין הומור "אשכנזי" להומור "מזרחי", רק שהפערים קטנים מאוד, מאחר ובכל גלויות ישראל, האמא היהודייה היסטרית, חושבת שהילד שלה הוא מלאך מושלם, וכי בעלה הוא חדל אישים שמתנהג כמו ילד.
יתירה מכך, כבן לעדה המרוקאית, בן ישי מודה כי גם בתוך קהילת יוצאי מרוקו, יש פערי הומור. תושבי הערים נהגו לצחוק על האנשים הפשוטים שהתגוררו באזור הרי האטלס, וכונו "שלוכים". יש אפילו פערי הומור וסגנון דיבור בין תושבי מקנס לקזבלנקה, למשל.
"המרוקאים אנשים מאוד מצחיקים", בן ישי אומר, "ואפילו אצל הרבנים בולט השילוב של ההומור בדרשות. כשרב מרוקאי סובל מהטרדה של פרחחים צעירים, במקום לצעוק ולהתעצבן הוא יגיד בדרשה: 'התורה אומרת שכאשר הרשעים ישנים, זה טוב להם וטוב לעולם".
הו, גורל אכזר
גרבוז מציין כי מה שמשותף להומור של יוצאי עדות המזרח מול זה של אשכנזים, והופך אותו ל"הומור יהודי" –
היא הגורל האכזר המשותף לעם הנבחר באשר הוא. הבדיחות, לדבריו, מייצגות את חולשתו של היהודי הגלותי אל מול הגוי החזק. כתוצאה ישירה מכך, בהומור היהודי יש עיסוק רב בנושאים של חיים ומוות, לעומת הומור בריטי שיעסוק יותר בנונסנס.
"בהומור המזרחי יש יותר חום, בכל זאת הוא הגיע מאפריקה", בן ישי אומר. "לדוגמה, כאשר מגיעים לבקש ברכה מרב ספרדי, הוא הרבה פעמים יתבדח קצת על חשבון הפונה, מה שבדרך כלל לא יקרה אצל רב אשכנזי".
בן יש מוסיף כי עם זאת, "מה שמדהים אותי לאורך השנים, הוא לגלות עד כמה המשפחה המזרחית דומה לזו האשכנזית, בכל הקשור למה שמצחיק ומרגיז אותם. אחרי ההופעות אני מקבל תגובות דומות מקהל אשכנזי או מזרחי, לכן גם פערי ההומור כבר אינם גדולים כפי שחשבתי בעבר".
- "המרזח – הילולה קומית על ההומור היהודי", "בית אבי חי", מדי יום חמישי בשעה 21:00
לפנייה לכתב/ת 
