תלמידו של הזוכה בנובל: "הוא מיוחד במינו"

כ-30 שנה עברו מאז שסיים פרופ' בני לאוטרבך מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן את הדוקטורט שלו באוניברסיטת שיקגו, והוא עדיין זוכר בבירור את המנחה ה"חריף ביותר" לדבריו ששימש כמנחה שלו באותן השנים.

• נובל בכלכלה לאמריקנים פאמה, הנסן ושילר
  

אתמול (ב'), אותו מרצה בכיר בשם פרופ' יוג'יין פאמה, זכה בפרס נובל על מחקריו בשוק ההון, ומבחינתו של לאוטרבך מדובר לא רק בחוקר בעל שם עולמי אלא גם באישיות יוצאת דופן.

זוכי הנובל. יוג'יין פאמה משמאל(צילום: AFP)

נשמע שלא קל להיות הדוקטורנט שלו.

"הביקורת שלו קטלנית. כל הדוקטורט לא ראיתי אותו יותר מארבע או חמש פעמים, כאשר בכל פעם לפני הפגישה נתתי לו מאמר שלי, טיוטה של הדוקטורט ושלבים שונים במהלך המחקר. האחריות שלו הסתכמה בזה שהוא קרא את מה שכתבתי ואחר כך קרע אותי עם הבעיות שעלו. הייתי עובד שישה חודשים ואפילו שנה וחוזר אליו. אחרי זה פרסמתי את הדוקטורט בשמי בלבד כי ככה נהוג אצלו; הוא תמיד אמר שהמחקר הוא המחקר של התלמידים שלו ומגיע להם לקבל את הבמה".

איזה מין מורה הוא היה?

"הוא היה מורה כזה טוב, עד שלפני כשנתיים, בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת שיקגו קיבל תרומה של 500 מיליון דולר מבוגר שאמר שאת כל הכסף שלו הוא עשה בזכות מה שהוא למד אצל פאמה. הוא היה אדם עם ידע מאוד רחב, מאוד ישר, אף פעם לא עשה מה שנכון מבחינה פוליטית".

בקיצור, לא המנחה הקונבנציונלי.

"אתה מקבל ביקורת מאחד כזה, אז אתה יודע שקיבלת את הביקורת הכי טובה שיכולה להיות. זאת היתה חוויה איתו. הוא בן אדם מאוד מיוחד. אני זוכר גם שהוא היה חובב ספורט רציני, הוא היה מצטיין ספורט, שיחק כל יום טניס. אם נדבר על הפרס, אז הוא תרם לכל השטחים של המימון, גם למימון חברות".

פרופ' בני לאוטרבך(צילום: באדיבות אוניברסיטת בר אילן)

"שינה את המקצוע"

אתמול בבוקר הוכרזו חתני פרס נובל לכלכלה לשנת 2013 והם פאמה, לארס פיטר הנסן ורוברט שילר. על פאמה, שנחשב לאבי תורת המימון המודרנית, נמסר בהודעת האקדמיה השבדית המלכותית למדעים כי "מאז שנות ה-60 הוכיחו יוג'יין פאמה וכמה חוקרים שעבדו בשיתוף פעולה עמו כי קשה מאוד לחזות את מחירי המניות בטווח הקצר, וכי מידע חדש מגולם במהירות רבה מאוד במחירים. ממצאים אלה לא רק שהשפיעו עמוקות על מחקרים שנערכו לאחר מכן, אלא גם שינו את אופן ההתנהלות בשוק. הופעתן של קרנות מדדיות בבורסות ברחבי העולם היא דוגמה בולטת להשפעת המחקר".

לדברי לאוטרבך, "כשהוא התחיל חשבו שכל שוק המניות זה מין משחק כזה פחות או יותר של קזינו, מרוויחים-מרוויחים, מפסידים-מפסידים והרוב הוא עניין של מזל. כבר בגיל 22-23 בעבודת הדוקטורט בחן פאמה את השערת השוק היעיל שאומרת שמחיר נייר הערך בשוק משקף את הערך הכלכלי של הנייר. אנשים ישבו, חישבו מה שווה הנייר והגיעו למספרים צודקים, עד כמה שאפשר להגיע אליהם. זאת התיאוריה הבסיסית שלו מהדוקטורט. הוא המשיך להראות את הרציונליות שקיימת בשווקים, כלומר מי שהולך לשחק על מזל יפסיד את התחתונים. מי ששורד הוא מי שנוהג בקור רוח וברציונליות ויש בסיס לכל דבר. מדובר בדבר מהפכני - להגיד שהמחירים בשוק הם רציונליים.

"הדבר השני שהוא עשה ובאמת שינה את המקצוע זה להגיד שכל תיאוריה צריך לבחון. זאת גישה שלא היתה קיימת. הוא הפך את המקצוע שלנו, אנשי המימון, למקצוע ניסויי ממש כמו מדעי הטבע. זה הפך את המקצוע שלנו לאמפירי, כל דבר שאתה טוען אתה צריך להסביר במציאות. בגללו, בתי הספר למנהל עסקים הבינו שאם הם רוצים להכשיר תלמידים להשקעה בניירות ערך, הם צריכים ללמד אותם דברים רלוונטיים ולא רק את הסיפור הכי יפה שקיים. התפיסה שלו השתלטה".

"אנשים טובים לא חוזרים לארץ"

לשאלת ynet האם בעיניו הגיע לפאמה לזכות, משיב פרופ' לאוטרבך כי "זה בסך הכל בן אדם שהגיע לו פרס כי מדובר בדמות מופת, מדעית, לא טיפש, לא מרחף ותמיד רצה שכל דבר שהוא אומר תהיה לו אחיזה במציאות ולא סתם בלון. את הדוקטורט שלי סיימתי ב-86' והיינו בקשר כמה שנים. אני חושב שהפעם האחרונה שפגשתי אותו הייתה בתחילת שנות האלפיים".

האם נראה גם חוקרי מימון ישראלים זוכים לכבוד?

"בתחום של מנהל עסקים הבעיה שלנו היא שהשכר פה נמוך בהרבה מארצות הברית. כשהייתי בארצות הברית הרווחתי פי 5 מפה. הפער הוא יותר קטן בתחומים אחרים של המדע. בגלל הפער הזה, אנשים טובים לא חוזרים יותר לארץ. הסיפור הוא קצת מדכא, אבל זה הסיפור הרגיל".

ובכל זאת, אתה בחרת לחזור.

"אני שייך לדור מלחמת יום כיפור. היינו מוכנים להקריב יותר בשביל המדינה, יכול להיות שלא בצדק".