אחוז חסימה: תקרת זכוכית ונשות האקדמיה

חסמים מובנים, שעון ביולוגי מתקתק והטיה גברית מובנית - האקדמיה הישראלית מתהדרת אולי בפתיחות, קדמה ושוויוניות, אך "משתמשת" עדיין בעולם מושגים מיושן ומפלה. כך, מספר הסטודנטיות בישראל גדול יותר ממספר הסטודנטים, אך טיפוס בסולם האקדמי מדלל את המגמה, והגעה לפסגתו - הסגל האקדמי הבכיר - חושפת הטיה משמעותית לטובת הגברים, עד כדי אחוזים נשיים בודדים בלבד בדרגות המקצועיות הגבוהות. מאמצים פנימיים לשנות נתונים אלה לוו בהמלצות נקודתיות, אך ראשת הצוות שבחנה את הנושא - נשיאת אוניברסיטת בן גוריון - הודתה כי "מעט מדי נשים" מוכנות לעשות ויתורים, כהגדרתה, בחייהן האישיים, וכי "מתחשק" להן פחות מגברים להגיע לעמדות השפעה.

עוד בערוץ החדשות של ynet:

בתי כנסת ודירות נופש במקום דיור לזכאים

הסגל האקדמי הבכיר כולל פרופסורים מן המניין (כולל פרופסורים מן המניין נלווים), פרופסור חבר (כולל עמית בכיר, עמית מחקר ופרופסור חבר נלווה), מרצה בכיר (כולל מורה בכיר, עמית חבר וחוקר בכיר) ומרצה (כולל מורה, עמית וחוקר). על פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, בשנת הלימודים הקודמת כ-30% אחוז בלבד מהסגל הבכיר באוניברסיטאות היו נשים. בטכניון, לדוגמה, נשים אחזו ב-18% בלבד מתקני הסגל ואילו באוניברסיטה הפתוחה התקרב מספרן לכ-50% - הנתון הגבוה ביותר מבין האוניברסיטאות.

במוסדות המתוקצבים, שיעור הנשים בסגל האקדמי הבכיר עמד על כ-40%. במכללה האקדמית אחווה הוא טיפס ל-67%, אך באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים הוא נעצר על 21% בלבד. המוסדות הלא מתוקצבים הציגו תמונה דומה: כ-35% אחוז מהסגל הבכיר היו נשים, והנתון הנמוך ביותר נרשם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן - כ-22% נשים בסגל.

(צילום: שאטרסטוק)

רוח הדברים הביאה את המועצה להקים ב-2011 ועדה לבחינת השתלבותן של נשים בסגל האקדמי, בראשות פרופסור רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. בדיקה ראשונית העלתה שקיימים פערים משמעותיים בנושא ככל שמתקדמים בסולם הדרגות, וראש הוועדה עצמה הודתה כי עלייה בכניסת נשים לאקדמיה בשנים האחרונות מסתכמת באחוזי צמיחה בודדים בלבד בקצה הפירמידה. "בדרגות ההתחלתיות - מרצה ומרצה בכיר - עומד שיעור הנשים על 35%, אך בדרגת פרופסור הוא צונח ל-15-12 אחוזים", אמרה ל-ynet.

"הכניסה לאקדמיה, בעיקר במקצועות המדעים והטכנולוגיה, מותנית בפוסט דוקטורט בחו"ל", הוסיפה כרמי. "זו גישה נורא נכונה, אלא שלגברים קל לעזוב את המשפחה, ולעומתם עבור הנשים זו בעיה. נשים עושות פחות פוסט דוקטורט ולכן מראש יש להן חיסרון בכניסה". החסם השני, לדבריה, נובע מהטיה בסיסית נגד נשים שעדיין קיימת. "כבר הראו שאם נותנים אותם קורות חיים - אחד של גבר ואחד של אישה - אלו של הגבר ייתקבלו בצורה יותר מפרגנת בקרב נשים וגברים כאחד".

כרמי הוסיפה כי הנשים "לא מכירות מספיק ביכולות שלהן. הן צנועות מדי ושופטות את עצמן בחומרה", אך גם כשאלו מצליחות להיכנס, הן נתקלות בחסם רביעי. "מהכניסה לאקדמיה יש שש שנים עד לקבלת הקביעות. בשנים אלה את צריכה לבצע מחקרים, לפרסם, ללמד. אלה בדיוק השנים ששני השעונים מתקתקים - השעון הביולוגי ושעון הקביעות. אלה שנים של הקמת משפחה, הריונות, והיכולת לשלב בין שני הדברים הללו מאתגרת. כאן לגברים יש יתרון גדול".

לבד ממגבלות אלה, תלתה כרמי את הנתונים בנשים עצמן. "נשאלת השאלה עד כמה הנשים באמת מעוניינות להשקיע מאמץ ולעשות ויתורים, עד כמה בכלל מתחשק להן להגיע לעמדות ניהול והשפעה. זה ללא ספק הרבה פחות מגברים", העריכה. "יש לא מעט דברים שתלויים גם באישה עצמה, ועד כמה היא מוכנה לצאת מהמקום הנוח ולממש את הפוטנציאל שלה, לעשות ויתורים בחיי המשפחה, אולי במספר ילדים שהייתה מעוניינת, בהיקף המעורבות בגידולם. נדרש פה הרבה רצון, ומעט מדי נשים מעוניינות באמת לטפס בסולם הדרגות באקדמיה ובמקומות אחרים".

(צילום: שאטרסטוק)

לדבריה, "בוועדות הקידומים מרכז הכוח עדיין נמצא בידי הגברים, ובאופן טבעי הם חושבים איך לקדם את אלה שהם חלק מהאווירה והסביבה שלהם, ולכן גם באופן בלתי מודע הם בוחרים לקדם את הגבר לפני האישה. אם אני משתתפת בישיבה ושומעת בדיחות על נשים, המשמעות היא שמעמדי עדיין לא משתווה לזה של הגברים שיושבים בחדר. אנחנו עדיין נחשבות חלשות".

פרופסור תמר הרמן, סגנית נשיא האוניברסיטה הפתוחה, עסקה אף היא ביכולות האישיות להקרבת קורבנות על מנת להיכנס לאקדמיה ולהתקדם בה, כהגדרתה. "נשים, יותר מגברים, נאלצות גם כיום להתמודד עם דרישות סותרות לעתים מצד האקדמיה, לצורך מהלכים הדרושים לקידום מקצועי, ומצד החברה והמשפחה לצורך מילוי תפקיד זוגי והורי. ההתמודדות עם לחצים סותרים אלה, מתישה ולעתים בלתי אפשרית. לפיכך יש יותר נשים שעוזבות את המסלול האקדמי מרצונן או שלא מרצונן, או שאינן מצליחות לעמוד בדרישות הקבלת קידום וקביעות".