הסודות והתעלומה: 27 שנים בלי רון ארד
פנטום של חיל האוויר יצא למשימת תקיפה בלבנון ובשל תקלה נאלצו הטייס והנווט לנטוש. ארד נלכד על ידי ארגון אמל ומאז ניסתה ישראל לאסוף כל שביב מידע כדי לשרטט את קורות השבי שלו. למרות דיווחים שונים על מותו, הגרסה הרשמית של ישראל היא שהוא עדיין חי
בשנתיים הראשונות לשבי נשמר הקשר עם הנווט השבוי. מכתבים ותמונות שלו הגיעו לישראל, ובאמצעות מתווכים אירופים נוהל משא ומתן על שחרורו. לאחר כשנתיים וחצי הועבר רון ארד, ככל הנראה, לידי חיזבאללה, וב-5 במאי 1988 התקבל אות החיים האחרון ממנו.
ב-2006 פורסם סרט שצילמו שוביו עוד בשנות ה-80. בסרט מתועד רון ארד מספר על הכשרתו בחיל האוויר: "אני חייל בצבא הישראלי, בהתחלה היינו טסים ב(מטוס) 'היילנדר'. בשלב הראשון אנחנו טסים ב'פוגה מגיסטר'. לא רק מטוסים... זה מנועים, כל המערכות ההידראוליות. למדנו באוניברסיטת באר שבע שנה ראשונה הנדסת מכונות. למדנו מתמטיקה, מתמטיקה גבוהה, פיזיקה, ולמדנו ביולוגיה. עשינו קצת מעבדות בפיזיקה ולמדנו כימיה ואנגלית. אנגלית טכנית שמתייחסת להנדסת מכונות".
ב-2008 התקבל בישראל דו"ח של חיזבאללה בעניין ארד. בארגון טענו שארד נהרג ב-1988 כשניסה לברוח משוביו. ארגון הטרור של נסראללה הוציא אז מכלל אפשרות שארד הועבר לאיראן.
הדו"ח הסודי
מדו"ח סודי של המודיעין שנחשף ב"ידיעות אחרונות" ב-2009, עולה שארד נחטף בידי כוח אל-קודס של משמרות המהפכה מביתה של משפחת שוכור בכפר נבי-שית שבלבנון, שבו נכלא על ידי מוסטפה דיראני. דיראני (שלימים נחטף על ידי ישראל ושוחרר ב-2004 בעסקה תמורת אלחנן טננבוים וגופותיהם של חללי הר דב), לא רצה להחזיק בידיו את הנדוניה היקרה שגנב מארגון אמל, כי חשש מפשיטת קומנדו ישראלית. הוא ביקש מהאיראנים לשמור עליו תמורת כסף וחסות שיפרשו משמרות המהפכה עליו ועל ארגונו הקטן.
מפקד משמרות המהפכה בלבנון, מוסטפה חסקר, קיבל את הצעתו של דיראני בשינוי קטן: הוא לא רצה לשלם ולא רצה להגיד לדיראני מה הוא עומד לעשות בנווט הישראלי. לכן הוא ניצל את פעולת צה"ל במיידון במאי 1988 וחטף אותו מבית משפחת שוכור בלי לעדכן את דיראני.
על פי הדו"ח, ב-1990 הועבר ארד לאיראן, שם הוחזק בתנאי בידוד וסודיות קיצוניים במשך זמן מה. למרות ההנחה שארד אינו בין החיים, הודיעה לשכת ראש הממשלה לאחר פרסום הדו"ח שארד בחיים וממשלת ישראל עדיין פועלת להחזירו.
המכתבים מהשבי
בנובמבר 2011 נחשפו בתוכנית "עובדה" מכתבים שכתב רון ארד לבני משפחתו כשהוחזק בלבנון. "ועכשיו ליקרות לי מכול, תמי ויובל - אני משתדל לשכוח אתכן כי כל זיכרון שהוא חונק את גרוני, אבל דעו לכן שאני אוהב אתכן וכנראה אתן הסיבה היחידה המונעת ממני לחשוב על הרע מכול", כתב במכתב מ-1 בנובמבר 1986. "אני מבטיח לכן לפחות את הדברים הבאים: א.
אני עוד אחזור. שנה? שנתיים? ב. לעולם ושוב לעולם לא אעזוב אתכן שנית אפילו אם אצטרך להפסיק לטוס. ג. יהיה לנו בית חם ואוהב וטוב כפי שלא היה לנו מעולם".
במכתב אחר, יומיים לאחר מכן, כתב: "שלום לכן בשלישית. אתמול חשבתי שאוכל להעביר לכן את מכתבי, אבל זה לא יצא. זה עתה נכנס שומר לתא והפסקתי. נגמרו לי הניירות ואני תולש דפים מספרים באנגלית כדי לכתוב לכן".
"ושוב לתמי", פנה ארד לרעייתו במכתב נוסף. "היום בלילה חלמתי עלייך וזה היה נהדר. פשוט שנינו נפגשנו אחרי יום עבודה על הדשא ושוחחנו כרגיל ופתאום הייתי שוב איתך. להתעורר מזה היה יותר קשה, תאמיני לי, אבל זה נתן לי כמה דקות של אושר".
לפנייה לכתב/ת 
