בניתי שער צעצוע מכונני תקליטורים
מתי בפעם האחרונה הכנסתם תקליטור לכונן האופטי? האם הוא עבד? רגע לפני פח המחזור, כונני התקליטורים המגושמים קיבלו חיים חדשים כצעצועים חשמליים תוצרת בית
אם יש לכם (או מצאתם בזבל) מחשב נייח שאין שום אפשרות לתקן, או כל כך ישן שאין טעם אפילו לנסות, עדיין תוכלו להוציא ממנו חלקים שונים ומשונים וליצור מהם דברים חדשים. צעצוע השער החשמלי שיוצג כאן, שנפתח ונסגר בלחיצת כפתור, הוא דוגמה טובה ליצירה שכזו מכיוון שהוא מצריך מינימום של חלקים נוספים ועבודה.
עקרון הפעולה
כונני תקליטורים של מחשבים נייחים, אלה שמסיעים את מגש התקליטורים עד הסוף בכוחות עצמם, יכולים להיפתח ולהיסגר בשתי דרכים: על סמך פקודה מלוח האם של המחשב, או בלחיצה על כפתור בפנל הקדמי שלהם. האלקטרוניקה שמטפלת בעניין מאחורי הקלעים היא אולי מורכבת, אך הכפתור פשוט להפליא: כל מה שהוא עושה זה ליצור חיבור זמני בין שתי נקודות במעגל החשמלי.מבחינת הצעצוע שבניתי, המשמעות היא שאפשר לעשות בקלות האקינג בסיסי לחומרה של הכונן ולחבר לה אמצעים אחרים ליצירת החיבור החשמלי: החל מלחצן עם חוטים ארוכים יותר, כפי שיצרתי, ועד למערכת מבוססת מיקרו-בקר וחיישנים שתבהיל אוטומטית את החתול אם הוא יתקרב יתר על המידה.
הכלים שבהם נעזרתי
1. כונן תקליטורים אחד או יותר ממחשב נייח2. סט מברגים
3. ציוד הלחמה בסיסי
4. חוטי חשמל דקים, לחצן/מתג חשמלי כלשהו
5. ספק כוח + חיבורי חשמל של כוננים
שלב ראשון: הכנת הכונן
ישנם שני דברים שצריך לעשות כדי להכין את הכונן לשימוש כצעצוע. הראשון הוא להסיר את כיסוי המתכת ואת פנל הפלסטיק הקדמי, שמונעים מאיתנו להגיע למקום שבו נמצא הכפתור. את הפעולה הזו ביצעתי בעזרת מברג. כל כונן בנוי קצת אחרת, אך בכל מקרה לא היה מדובר במשימה מסובכת במיוחד שהפעלתי בה קצת כוח.
הדבר השני שהייתי צריך לעשות הוא להיפטר מראש הקריאה/כתיבה של הכונן, כי יש שם דיודת לייזר, אילו הייתי משאיר אותה בפנים ומחבר את העסק לחשמל בלי הכיסויים (שאותם הורדתי קודם) זה היה עלול לגרום נזק לעיניים. ראש הקריאה/כתיבה הוא זה עם עדשת הזכוכית הקטנה, בערך במרכז הכונן. שחררתי את כל הברגים באזור שלו, ניתקתי את כל החיבורים ושלפתי אותו החוצה – למעשה, אפשר לסלק בכיף את כל המכלול המרכזי.
שלב שני: חיבור המעקף
בדיוק מאחורי המקום שבו היה כפתור הפתיחה/סגירה בפנל הקדמי ישנו לחצן פשוט, מולחם למעגל המודפס. המטרה כעת היא ליצור "מעקף", דרך אלטרנטיבית לסגירת המעגל החשמלי. לשם כך, זיהיתי את הנתיבים שמגיעים אל רגלי הלחצן. שלפתי את המלחם והלחמתי לכל אחת מנקודות המגע האלה חוט חשמל דק וארוך. המשקיענים יכולים להלחים החוצה את הלחצן המקורי, אם כי זה ממש לא משנה מבחינת התפקוד.אחרי ההלחמה, עיגנתי את החוטים לכונן בעזרת דבק חם, כדי שהם לא ייתלשו בטעות מכל משיכה קלה. לאחר מכן, חיברתי את הקצוות החופשיים של החוטים למתג משלי. כל מפסק זמני יעשה את העבודה – כלומר, מסוג שאינו נשאר לחוץ אחרי שמרפים ממנו. בסרטון השתמשתי במפסק עם מנוף פלסטי גדול, שנלקח ממנגנון בקרת הנייר של מדפסת ישנה.
שלב שלישי: סידור
השלב הזה הוא שלב מלאכת היד היצירתית: חיברתי את הכונן (או הכוננים) לבסיס יציב כלשהו וקישטתי אותו. מה שחשוב לזכור כאן הוא שאסור לחסום בשום צורה את חופש התנועה של מגש התקליטור.
צריך לפתוח ולסגור את הכונן מדי פעם בשביל מדידות, והבעיה היא שיש לכוננים כאלה מנגנון נעילה מרגיז. גם ללא אספקת חשמל אפשר תמיד "להקפיץ" את המגש מעט החוצה באמצעות לחיצה במקום המתאים. איפה המקום המתאים? בפנל הקדמי, ישנו החור הקטן והעגול שבו. בדיוק מאחוריו. המגש אמור להיפתח ולהיסגר שוב במשיכה ובדחיפה קלה.
שלב רביעי: אספקת חשמל
בתוך המחשב, הכונן מתחבר לספק הכוח דרך מחבר בעל ארבעה חוטים: שניים שחורים ("אדמה"), אחד אדום (חמישה וולט) ואחד צהוב (שנים-עשר וולט). כולם דרושים, אפילו שניצלתי רק חלק מפונקציונליות הכונן. לכן, הפתרון הנוח והבטיחותי ביותר היה להפעיל את הצעצוע בעזרת ספק כוח אמתי של מחשב. המתקדמים יכולים להתאים למשימה מקור אחר של 12V, בשילוב עם רכיב או מעגל ממיר מתח מ-12V ל-5V. אם אתם לא יודעים מה זה אומר, אל תנסו את זה בלי השגחה של אדם אחראי ומבין עניין.
נותר עניין אחד שצריך לפתור: ספק הכוח של המחשב לא בנוי לעבודה עצמאית, בנפרד מלוח האם. כדי לשלוט בכיבוי ובהפעלה שלו, ביצעתי עוד הלחמה אחת לפחות – של אחד החוטים השחורים שיוצאים ממנו אל החוט הירוק. הלחמה כזו עקפה את הבקרה של לוח האם, והספק יפעל כל עוד הוא מחובר לחשמל. הנה פוסט בבלוג שלי שמסביר את השיטה ביתר פירוט, אך לפני כן, אם אתם עושים זאת, שננו היטב את שלושת הכללים:
1. לעולם לא להתעסק עם חיבורים חשמליים בזמן שהמערכת מחוברת לחשמל.
2. לעולם לא להשאיר חיבורים רופפים (למשל, ליפוף ידני של שני חוטים זה על זה אינו מספיק).
3. לעולם לא להשאיר חיבורים חשופים – יש לכסות כל הלחמה או קטע חוט חשוף ב"שרינק", איזולירבד או פתרון מבודד אחר שמיועד לשימוש בחשמל.
למידע נוסף על יצירות כאלה ומייקינג בכלל, בקרו ב-makers.co.il.
