איך לשמור על שלוות נפש ושמחה בעבודה?
כמעט כולנו מכירים את הקול הפנימי שמנקר בראש עם משפטים כמו: "אני לא טוב מספיק", "מעריכים אותו יותר", היא מרוויחה יותר ממני". גם מי שמגדיר עצמו מאושר, חש לעתים תחושות של מתח, חרדה וחוסר סיפוק מהעבודה. אבל אפשר גם אחרת
חלקנו קמים בבוקר והולכים לעבודה בפנים מעושות, שמסתירות באופן חלקי או מלא רגשות של מתח וחרדה, חוסר סיפוק וחוסר שמחה. גם אם חלקנו מגדיר עצמו מאושר, עדיין עולה בנו מידי פעם תחושה שדברים היו יכולים להיות אחרת ושאנשים היו יכולים להתנהל אחרת. הדיבור הפנימי שלנו מכניס אותנו לעיתים קרובות למתח, מצליף בנו עם אשמה, מעצים את תחושת חוסר השליטה ומערער אותנו.
- לכתבות נוספות בערוץ קריירה
חלק גדול מהציפיות שלנו קשור לאנשים. איכות היחסים שלנו עם הסובבים אותנו היא אולי הדבר המשמעותי והמכריע ביותר על איכות חיינו. בעבודה אנחנו באים במגע עם אנשים באופן קבוע כחלק מצוות, כמנהלים של עובדים אחרים ולפעמים דרך המייל בלבד. כל אינטרקציה כזו עלולה לגרום לנו לכעוס, להאשים, לאבד את שלוות הנפש והאיזון הפנימי.
לאופן שבו נגיב תהיה השפעה עצומה על הבריאות שלנו, על איכות מערכת היחסים שלנו ועל היכולת להשיג את מטרותינו. תחשבו לרגע על הפעם האחרונה שבה התעצבנתם על עובד אחר שהתנהג באופן שונה ממה שאתם מכירים או מצפים? מה חשבתם עליו ואיך זה גרם לכם להרגיש? כמה זמן לקח עד שהצלחתם לעבור הלאה? כמה פעמים ביום קורה לכם משהו דומה?
כאשר שלוות הנפש שלכם קשורה בחוטים בלתי נראים לציפיות שלכם מאנשים מסביבכם, אתם מפקידים את מפתחות האושר שלכם בידי אחרים. מישהו פעל כפי שאתם מוצאים לנכון, אתם שמחים. מישהו פעל בניגוד לדעתכם, אתם כועסים. יש משהו מאד לא מאוזן בהשקפת העולם הזו, לא?
חשיבות האינטרס האישי
יש שלוש אכסיומות בנוגע לאחרים, שאם נלמד לקבל אותן ולהיות מודעים אליהן, יהיה לנו יותר קל להתנהל בחיי היומיום. הראשונה היא פשוטה אך משמעותית. אנחנו נוטים לשכוח אותה, אולם היא יכולה לעזור לנו מאוד ברמת התובנה, ואם ניישם אותה, גם ברמה הרגשית העמוקה יותר: "כולם, כל הזמן, פועלים על סמך האינטרס האישי שלהם!".
"אה זה ברור", אתם בטח תגידו. אבל אם זה ברור, למה אתם מאשימים אנשים מסביבכם שלא התנהגו כפי שציפיתם מהם? יש משהו משחרר בהבנה עמוקה של האכסיומה הזו - כל מה שאתם עושים משרת את האינטרס שלכם. אפילו כשאתם דואגים לאחרים, אתם עושים זאת כדי להרגיש טוב ולהיות גאים בעצמכם.
גם אנשים אחרים מתנהגים באופן שאותו הם תופסים כמשרת את האינטרסים שלהם. תחשבו לרגע על מישהו שהאשמתם ושגרם לכם להתעצבן. האם עוזרת המחשבה שבאותו רגע הוא נהג על סמך האינטרס האישי שלו כפי שאתם נהגתם על סמך האינטרס האישי שלכם? האם יש טעם להאשים אותו או פשוט לראות שהוא כמוכם חשב באותו רגע על עצמו?
כל אחד והאמת שלו
אם כל אחד פועל על סמך האינטרס שלו, לא פלא שהעולם שלנו מלא בדם רע ובמלחמות, נכון? והאם אפשר אחרת? האכסיומה השניה שיכולה לעזור לנו להתמודד עם המציאות הזו היא: "אנחנו אף פעם לא רואים את העולם כפי שהוא, אנחנו רואים את העולם כפי שאנחנו".
כאשר ההכרה הזו מחלחלת עמוק, אנחנו לא רק מבינים שכל האנשים רואים את העולם באופן שונה, אלא שיכול להיות שה"אמת" שלנו היא לא יותר לגיטימית מה"אמת" של מישהו אחר. ואולי היא בכלל לא אמת אלא עוד השקפה?
כפי שאנחנו מפרשים ומגיבים לדברים דרך התניות הילדות שלנו, כך עושים אחרים לפי ההתניות שלהם. הבנה עמוקה של הרעיון הזה מאפשרת להפסיק לכעוס ולהאשים, ולתקשר באופן שווה, מכבד ובגובה העיניים. זו תהיה תקשורת אמפטית, מבינה, שמנסה לגשר בין תפיסות עולם שונות ובין אינטרסים אישיים שונים.
תנסו לרגע ליישם את התרגיל הזה על עצמכם: מה קורה כשהציפיות שלכם מעצמכם לא מתממשות? אצל רובנו, ה"אני" הוא השוטר הכי קשה של עצמנו. מרוב שאנחנו נמדדים לפי יעדים, נראה לנו שעשייה ותוצאות אמורים ללכת תמיד ביחד. השקעתי? אני אמור להצליח, ומהר. לא הצלחתי? אני כשלון או שלא השקעתי מספיק.
אז זהו שלא. חשוב להבין כי יש לנו שליטה חלקית על הפעולות שלנו ואפס שליטה על התוצאות. כאשר אנחנו קושרים את התוצאה המצופה עם ערכנו העצמי, אנו נידונים לרכבת הרים רגשית עמוסה בכל טוב – חרדה, אשמה, הקטנה עצמית, דכאון, כעס והאשמה של עובדים אחרים.פה נכנסת העבודה הפנימית שלנו:ללמוד להרפות, ולהפריד – גם אם זה קשה–בין העשייה עצמה לתוצאותיה.
מה שתתנו זה מה שתקבלו
ומה לגבי טעויות שעשינו בדרך? תחשבו לרגע על משהו שאתם מתחרטים שעשיתם ואתם הורגים את עצמכם מבפנים. אם כאשר נהגתם כפי שנהגתם פעלתם מתוך האינטרס האישי כפי שהבנתם אותו דאז, מדוע אתם מאשימים את עצמכם כיום? כפי שלא תאשימו ילד שנגע בשוגג במשהו חם מתוך סקרנות וקיבל כוויה, כך אל תאשימו את עצמכם על משהו שלא ידעתם אחרת.
תחשבו על מספר הדברים שאתם מלקים את עצמכם בגללם בזה הרגע. אם אני אתחבר לרגע לקול הביקורתי שבראשכם אני אשמע משהו כזה: אני לא מספיק טוב, אותו מעריכים יותר, היא מרוויחה יותר, אני לא משתדל מספיק, אני רוצה יותר מידי - והרשימה היא אינסופית. אנחנו עסוקים בהשוואות תמידיות ומנסים לתקן את עצמנו באמצעות ביקורת, ואנחנו תמיד נכשלים.
פה נכנסת האכסיומה השלישית והאחרונה: "מה שאנחנו מעניקים לעולם, זה מה שהעולם מעניק לנו חזרה". ביקורת גוררת ביקורת, נוקשות גוררת נוקשות, וכחנות גוררת וכחנות, אבל אהבה מביאה אהבה. לכן במקום אשמה והאשמה תנסו קבלה עצמית, אהבה עצמית וסליחה. מי יודע, אולי תגלו שאתם, וגם אחרים, יותר טובים ממה שחשבתם?
הכותב הוא יועץ ארגוני ומאמן אישי. עוסק באימון מנהלים , מעביר סדנאות מנהלים ומתמחה בפיתוח מנהלים באמצעות מודל האניאגרם .
לפנייה לכתב/ת 
