התמודדות עם מהגרי עבודה: שלא נהיה לסדום

פרשת השבוע וירא שופכת אור על אחת השאלות הכלכליות-חברתיות המסובכות של ימינו: איך להתמודד עם התופעה של הגירה מסיבות כלכליות?

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

באופן תיאורטי עידן הגלובליזציה והסחר החופשי מאפשר יצירה של שוק עבודה גלובלי בו אנשים יכולים לנוע בחופשיות בין מדינות כדי למצוא את העבודה שהכי מתאימה להם. בפועל רוב המדינות הריבוניות לא אוהבות כניסה בלתי מבוקרת של מהגרים וניתן לזהות שלוש גישות עיקריות כלפי מהגרים מסיבות כלכליות.

הגישה הנוקשה ביותר הינה המודל היפני. כדי לשמור על ההומוגניות וצביון חברתי, יפן כמעט ולא מאפשרת הגירה. מדינות כמו אוסטרליה וקנדה אימצו אף הן גישה שמרנית ולרוב מאפשרות הגירה רק לאנשים אמידים במיוחד (עם הון עצמי של כמה מיליוני דולרים) או לבעלי מקצועות אשר בתחומם קיים מחסור (כגון בתחום הרפואה ואז גם לפעמים מאלצים את המהגרים לעבוד באזורי הפריפריה).

לעומת זאת, בתקופות שונות במרוצת ההיסטוריה מדינות כמו אנגליה וארה"ב אפשרו הגירה הרבה יותר ליברלית ופתחו את שעריהן לגלים של הגירה המונית. זאת, מתוך מחשבה שבסך הכול התרומה למדינה תהיה חיובית - ולא ניתן לזהות מראש איזה מהמהגרים יצליח ואיזה לא, ולכן צריכים לקבל את כולם באופן שווה גם אם מדובר באנשים מסכנים וקשי יום.

התנכלות לזרים בסדום ועמורה 

פרשתנו דנה בהרס הערים סדום ועמורה, אשר גורלן נחרץ בגלל גישה אכזרית לזרים ובפרט למהגרים. אנו פוגשים לראשונה את סדום ועמורה דווקא בפרשת לך לך: וְגַם-לְלוֹט--הַהֹלֵךְ, אֶת-אַבְרָם: הָיָה צֹאן-וּבָקָר, וְאֹהָלִים. וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; הַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם. וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד (בראשית יג ה-יג)

אנשי סדום אפשרו ללוט להתיישב אצלם ולא עשו לו בעיות. בלשון של ימינו הוא קיבל ויזה על רקע הצהרת ההון שלו ואחרי שהם וידאו שהוא לא יהפוך נטל על החברה לשיטתם. אלא שכאשר לוט מספק קורת גג לשני עוברי אורח אשר נראים כאנשים פשוטים חסרי אמצעיים, הוא נתקל בהתנגדות חריפה ורחבה מצד אנשי סדום.

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן: כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. וַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. ... רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי. וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט--עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת (בראשית יט א-ט)

חז"ל מסבירים את הגישה של אנשי סדום בזו הלשון: אנשי סדום אמרו: הואיל ומזון יוצא מארצנו, וכסף וזהב יוצא מארצנו, ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו, אין אנו צריכין שיבאו בני אדם עלינו. אין באין עלינו אלא לחסרנו. נעמוד וּנְשַכַּח את הרֶגֶל (קרי נגרש עוברי דרכים ומהגרים) מבינותינו". (תוספתא סוטה ג ג).

סדום ועמורה היו ערים מוצלחות אשר נהנו ממשאבי טבע רבים. בלשון זמננו, סדום נהנתה מתמ"ג גבוה לנפש ומטבע חזק (הודות לעודף בחשבון השוטף) הם חששו מאד שהן יהפכו ליעד מעודף למהגרים מיעוטי יכולת.

משאבי הטבע אינם שייכים לאדם אחד

נסיים בדברי המשנה במסכת אבות (ה י): "ארבע מדות באדם, האומר 'שלי שלי ושלך שלך' זו מדה בינונית, ויש אומרים זו מדת סדום. 'שלי שלך ושלך שלי' עם הארץ, 'שלי שלך ושלך שלך' חסיד, שלי שלי ושלך שלי רשע".

לכאורה, הגישה הגורסת שלי שלי ושלך שלך אולי מבטא גישה אנוכית, אבל לקרוא לזה מידת סדום? הברטנורה בפירושו על המשנה מסביר כך: קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום. שמתוך שהוא רגיל בכך, אפילו בדבר שחברו נהנה והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חברו, וזו הייתה מדת סדום שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם, ואע"פ שהייתה הארץ רחבת ידיים לפניהם ולא היו חסרים כלום.

הנושא של הגירה כלכלית הינו סבוך ומורכב ואין פה המקום לדון בכל היבטיו, אולם אל לנו לשכוח את ההשקפה הבסיסית של התורה וחז"ל. משאבי הטבע אינם רכושו הבלעדי של בן אדם כזה או אחר, אלא מתת אלוהים. לכן, עלינו לשאוף לאפשר לאחרים ליהנות ככל הניתן מהשפע הכלכלי הבא באמצעותם.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בפסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית השקעות בו הוא עובד