טיקי-טאקה, הגישה האלטרנטיבית / "הכל מקצועי"

ברצלונה ניצחה, אפילו בקלות, אבל המאמן שלה טאטה מרטינו ספג ביקורת. זה קרה בדיוק היום לפני חודש, מיד אחרי שבארסה שלחה רביעייה לרשת של ראיו וייקאנו, אבל לראשונה זה חמש שנים החזיקה בכדור פחות מהיריבה שלה.

אפילו במדריד הופתעו. "היה מוזר לראות את ברצלונה מוותרת על ההחזקה בכדור", אמר קרלו אנצ'לוטי. "מאמן צריך להתאים שיטה לשחקנים ולא שחקנים לשיטה". בקיצור, לא מעט אנשים ראו במקרה הזה מהפכה של ממש.

עוד ב-ynet ספורט:

• קריאף מבטיח: "אם אכבוש מול הפועל, ארוץ עד הבית בקטמון"
• נגד גזענות: קבוצה באיטליה צבעה את פניה בשחור
• הרצליה מפרקת את ירושלים, אילת מנצחת את הפועל ת"א בשנייה האחרונה / תקצירים
  

אבל מהפכה זה לא. טאטה לא החליט לשנות את בארסה לחלוטין – זאת הייתה שטות מצידו לחשוב שכך צריך לעשות לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה – הוא פשוט מנסה לבנות משהו נוסף על הבסיס הקיים.

מסי מול ראיו וייקאנו(צילום: רויטרס)

והמשחק נגד ראיו הוא לא בהכרח מדד לשינוי מהותי וגדול שעובר על ברצלונה. כן, 317 משחקים רצופים עברו עד שבארסה לא הובילה באחוזי החזקה בכדור, אבל צריך לשים לב לדברים הבאים:

א. גם בעונה שעברה ראיו הייתה הקבוצה היחידה שכמעט השתוותה לבארסה בנתון הזה. במשחק ביניהן אז, היא החזיקה בכדור 45 אחוזים מהזמן, יותר מכל קבוצה אחרת שפגשה בברצלונה.

ב. במשחקים הבאים שוב חזרו המספרים המוכרים. 71 אחוזי החזקה מול סוסיאדד ואלמריה, 82 מול סלטיק, 73 נגד ויאדוליד, ו־76 שלשום מול אוסאסונה. מקרה ראיו היה חד פעמי.

ג. בוסקטס ואינייסטה לא שיחקו מול ראיו.

אז טאטה לא זנח את השיטה שהביאה את ברצלונה לגדולה ושהפכה לסימן ההיכר שלה, אבל מצד שני כן אפשר לומר שהוא עידן אותה ושינה מספר דברים. וזה התבקש. המפגשים מול מילאן, פ.ס.ז' ובעיקר התבוסה הכפולה לבאיירן מינכן בעונה שעברה, הראו שחובה להזיז כמה צירים במכונה הקטאלונית. בארסה הפכה להיות מוכרת מדי, צפויה מדי וחסרת אלטרנטיבות.

השינויים התבקשו. באיירן חוגגת מול בארסה(צילום: AP)

עכשיו בארסה נכנסת לשבוע גדול. ביום שלישי מול מילאן ובשבת מגיע הקלאסיקו. זמן מצוין לבדוק אילו שינויים הכניס מרטינו לקבוצה החדשה שלו. בראיון ל"גאזטה דלו ספורט" נגע ג'רארד פיקה בשינויים האלה. באופן כללי, פיקה אמר שטאטה לקח את המשחק הרגיל של בארסה, השאיר את הבסיס כמו שהוא, והוסיף לו טוויסטים. והדברים של פיקה, כמו שמיד נראה, מסבירים היטב את השינויים והתוספות האלה.

גישות אלטרנטיביות, זה מושג המפתח. אם חייבים לחלק את עולם הכדורגל לשניים, הרי שיש שתי גישות מובילות – משחק מסירות קצרות ומשחק מסירות "ישירות". בארסה התאפיינה – והיא עדיין כזו – במשחק המסירות הקצרות. זה הסמל המסחרי שלה. אבל טאטה הכניס לקבוצה גם את הגישה השנייה. כן, גם בארסה יכולה מדי פעם לשלוח כדורים יותר ישירים קדימה. משחק יותר אנכי מאשר רוחבי. משחק בו יש יותר סיכוי שהכדור שלך לא יגיע ליעד, אבל אם כן, הרי שייצור סכנה מיידית.

(עיבוד מחשב)

התוספת הזו נראית בבירור במיקומו של צ'אבי, שנמצא פעמים רבות בעמדה קדמית יותר. צ'אבי פותח זווית מסירה לאו דווקא אחורה, כמו שהתרגלנו ממנו, אלא מתפנה כדי שיעבירו לו מסירה קדימה. בגלל זה גם ססק פברגאס, שרגיל לבוא מאחור ולקבל כדור בעמדה קדמית, מאוד דומיננטי. בארסה רושמת כ־60 מסירות קצרות פחות בממוצע למשחק. היא עדיין מחזיקה בשיטה שלה, אבל היא לא עבד לשיטה.

מה התווסף לשיטת המשחק של ברצלונה? צפו

בתקופת גווארדיולה, בארסה ביצעה את "לחץ שש השניות המפורסם". בזמן שהכדור עבר ליריב השחקנים התנפלו עליו בשש השניות הראשונות, הזמן שפפ האמין שבו הכי קל לזכות בכדור בחזרה. בעונה האחרונה עם טיטו וילאנובה בארסה השקיעה הרבה פחות במשחק הלחץ והנה עכשיו הוא חזר, ובגדול.

בזמנו כמאמן ניואלס, טאטה היה ידוע באהבתו ללחץ אגרסיבי וגם בארסה שלו מבצעת לחץ כזה. הלחץ מבוצע על ידי לא מעט שחקנים, לפחות חמישה בזמן נתון, כשגם לאו מסי, למשל, לוקח בו חלק פעיל. הלחץ של בארסה מבוצע עמוק מאוד בשטח היריב והעובדה שפברגאס, וכמו שאמרנו בעיקר צ'אבי, מסיימים התקפות בעמדה התקפית יותר, עוזרת ללחץ הגבוה הזה. במשחקים מסוימים שחקני ברצלונה ביצעו בחצי של היריבה כמות תיקולים שווה או אפילו גבוהה מהכמות שרשמו בחצי המגרש שלהם, ההגנתי יותר. הלחץ הזה, שמוביל לחטיפות כדור, מתורגם מיד להתקפות מהירות ושונות מאלה שקבוצות לומדות להתגונן מולן.

אוהב לראות משחק לחץ. מרטינו(צילום: גטי אימג'ס)

כשאומרים שברצלונה הייתה צפויה, כולנו יכולים לדמיין בקלות אותה תמונה. שחקני ההגנה משתלטים על כדור, מעבירים אותו לבוסקטס או לצ'אבי ומשם מתחיל משחק המסירות המפורסם. כשטאטה חשב על המילה "צפויה" בהקשר של הקבוצה שלו, הוא אמר לעצמו "למה לא לגוון מדי פעם?" ובבארסה של העונה התסריט משתנה.

פיקה ומסצ'ראנו כבר לא מחויבים להעביר מסירה קצרה לאחד הקשרים, כדי שאלה יבנו התקפות. לפעמים הבלמים עושים דווקא דברים אחרים. לפעמים הם יוצאים עם הכדור בעצמם, בדריבל, רחוק מהשער. לפעמים מעבירים מסירה ארוכה ישירות מההגנה להתקפה. והראיה: שני הבלמים מובילים את הקבוצה במספר המסירות הארוכות ושליחות כדור לעומק (בעונה שעברה צ'אבי הוביל בקטגוריות האלה). הבלמים תמיד השתתפו בהתקפות בברצלונה, אבל במקום לקחת חלק במשחק המסירות כתמיד, הם נדרשים לעשות יותר מהדברים הנוספים.

לפעמים הבלמים שולחים כדורים ארוכים. פיקה ובארטרה עם ניימאר וסונג(צילום: רויטרס)

נגענו בעבודה ההתקפית של הבלמים, אבל מה עם ההגנה עצמה? לבארסה, ועל זה אין מחלוקת, היה חסר עוד בלם־על. העניין הזה לא נפתר בקיץ ובמשחק השוטף גם אי אפשר לקבוע בוודאות שברצלונה עושה משהו שונה. אבל יש עניין אחד שעבר טיפול מהותי והוא ההגנה במצבים הנייחים.

כבר כמה שנים שבארסה היא הקבוצה עם ממוצע הגובה הנמוך ביותר בכל הליגות הגדולות. צ'אבי, אינייסטה, אלבה, אלבס, מסצ'ראנו, פדרו, מסי ועכשיו גם ניימאר, הם כולם נמוכים מ־1.75 מטרים. לכן, למרות שיחסית לקבוצה גדולה ברצלונה ספגה מספר לא קטן של שערים ממצבים נייחים, הדבר היה מובן ונסלח. והעובדה שהקבוצה שמרה שמירה אזורית במצבים האלה, והרבה פעמים בצורה מוצלחת, הביאה לכך שהעניין לא זכה להתייחסות רבה. טאטה שינה את כל צורת השמירה ועבר לשמירה אישית במצבים נייחים. חלוצי ובלמי היריבה נשמרים באופן אישי ודווקא פיקה, האיש הגבוה, עומד במרכז ושומר אזורית במטרה ליירט את הכדור.

בארסה מתגוננת בצורה שונה במצבים נייחים. מרטינו(צילום: רויטרס)

הצלחת השינוי הזה עדיין צריכה לעמוד במבחן ההוכחה. והנה השבוע, מול מילאן ובעיקר בקלאסיקו, מגיע הזמן בו צריך להוכיח. ברצלונה צריכה להראות שמה שעובר עליה בחודשיים האחרונים זה ממש לא מהפכה אלא בעיקר שדרוג.

המדור "הכל מקצועי" מתפרסם בימי שני

רוצים לדבר על כדורגל? עקבו אחרי אורי קופר בטוויטר

לתגובות והצעות אפשר גם במייל: ori-c@yedioth.co.il