אווה מנסה: "בני אדם תמיד סובלים"
הסופרת הגרמניה אווה מנסה מתארת בקובץ הסיפורים "חטאים קלים" את הסבל האנושי. "אנחנו לא מתוכנתים להיות מאושרים לאורך זמן", היא טוענת, וגם מקווה שזכייתה של אליס מונרו בנובל תחזיר לחיים את הסיפור הקצר
- מרינה מינדר: "לכולנו יש פחד מנטישה "
- קווין פאוארס: חייל מצטיין, סופר פצוע
- קפטן מארוול בגרסת 2013
מנסה, שנולדה וגדלה בווינה, אוסטריה, וכיום מתגוררת בברלין, פרסמה קובץ סיפורים שתורגם עתה לעברית בידי עופרה קק, ושמו "חטאים קלים" (הוצאת מטר). כל סיפור נושא חטא אחר: גרגרנות, עצלות, זעם, גאווה, קנאה, ועוד'. מנסה אינה מתחקה אחר המקורות הקדומים והתיאולוגיים של החטאים, אלא מתארת מערכות יחסים שונות במציאות העכשווית (בין אב לבנותיו לבין אשתו לשעבר, בין זוג אוהבים צעיר, בין הורים גרושים, ועוד), וחושפת כיצד אותם חטאים מגולמים במעשים ובהלכי המחשבה של בני האדם ומשפיעים בצורה הרסנית, לעתים, על חייהם של אותם "חוטאים" והסובבים אותם.
"התאהבתי במילים המשונות והימי-ביניימיות האלו", היא מספרת. "אהבתי את המשמעות העצומה הגלומה בהן, את אימת העונש שנמצאת בהן. הסיפורים הקצרים מאפשרים להציג נקודות מבט רבות, ואני תמיד מצאתי את עצמי מרותקת לנקודות מבט סובייקטיביות. לאופן שבו אנשים שונים מבינים ומנתחים את אותה סיטואציה. לכן בסיפורים שבספר ההשפעה הגדולה של החטאים באה לידי ביטוי בעיקר באי-הבנה, בהתמודדות או בחוסר היכולת להתמודד עם התנהגויות אנושיות שונות".
הכל עניין של כימיה
לפני שהתמקדה בכתיבה ספרותית, למדה מנסה היסטוריה וספרות גרמנית באוניברסיטת וינה, ובזמן לימודיה החלה לעבוד כעיתונאית. "למעשה עבדתי קשה יותר על הקריירה שלי כעיתונאית מאשר באוניברסיטה", היא מספרת. "עיתונות היתה מושלמת באותה תקופה עבורי, היא הזינה את הסקרנות שלי, והורשתי באופן רשמי להתגנב לחיים של זרים". אחיה הוא סופר אוסטרי ידוע, והיא עצמה נשואה לסופר גרמני, מיכאל קופמולר, ומספרת כי רבים מבני משפחתה הם מספרי סיפורים מלידה.
האם עבודתך כעיתונאית משתקפת ביצירתך?
"לעתים אני יכולה לעשות שימוש בפרטים מתוך כתבות שעבדתי עליהן בעיתון. כעיתונאים, אנו אוגרים פרטים מנושאים רבים ואפילו אקזוטיים, ובעת הכתיבה, קורה שאני מגלה שהפרטים הללו מופיעים באופן בלתי צפוי בתוך המארג של הסיפור. בנוסף לכך, אני מוצאת חומרים מעניינים מאוד בעיתונים. אני אוהבת במיוחד לקרוא את מדורי המדע והטבע ולהתעדכן בהמצאות חדשות בתחום הרפואה, הכימיה, הפסיכולוגיה - ועוד. משם, למשל, לקחתי את הכותרת לרומן האחרון שלי, "Quasikristalle"- שהוא המונח הגרמני להמצאה של הכימאי הישראלי דן שכטמן, שזכה בזכותה בפרס נובל".
זוכה נוספת בפרס נובל משמחת במיוחד את מנסה. אליס מונרו, שכתבה סיפורים קצרים וזכתה השנה בפרס נובל לספרות היא מהסופרות האהובות על מנסה, יחד עם ריצ'ארד יטס ולורי מור, ולמעשה "כל סופר שמציג ספרות שהיא, בהשוואה, די קשיחה, קצרה וקשה לעיכול. שעושה פחות רעש". הזכייה של מונרו מעוררת בה תקווה שגם הסוגה הספרותית של סיפורים קצרים תרוויח מכך. "לסיפור קצר יש דרישות מאתגרות מאוד", היא מסבירה, "אין לך הרבה זמן כסופר, אתה צריך להיות מסוגל להניח את הסצנה ואת הדמויות על ידי משפטים ספורים בלבד.
"סיפור קצר מנסה ללכוד את המומנטום, הוא כמו קורע פיסה מיוחדת מדבר גדול יותר - שיכול להיות רומן - ומאפשר הרבה פחות טעויות מאשר הרומן. לכתוב סיפור קצר זאת מלאכה קשה הרבה יותר מכתיבת רומן, ומתגמלת פחות".
"חטאים קלים" מתאר בעיקר חולשות אנושיות והחמצות.
"זה הנושא שאני מתעניינת בו במיוחד: כיצד אנו מכאיבים לאלו שאנחנו אוהבים מבלי לדעת זאת, מבלי לרצות בכך. מה שיוצר כמובן אי-הבנות וקונפליקטים. אני חושבת שזאת המשמעות הדתית של חטא. אף אחד הוא לא פשוט רשע, אבל עדיין, יש כמות עצומה של כאב וקונפליקטים בעולם. האפשרות היחידה להסביר זאת היא על ידי כך שאנחנו נכשלים ללא כוונה להיות טובים. אנחנו אפילו נאבקים להיות טובים, אבל זה פשוט לא מצליח, ומתברר פעמים רבות כדבר ההפוך. זה מרתק לדעתי, ורציתי לתאר מבנים חברתיים ורגשיים שכאלו, באמצעות הפרטים הקטנים ביותר".
אפשר לומר שהמבנה הקיים של החברה המערבית מעצים את הסבל, מגדיל את הפער בין האנשים ואת הבנתם זה את זה.
"לא בטוחה. הסך הכולל של כאב בעולם נשאר תמיד אותו הדבר, כך נראה לי. בזמנים קדומים, לדוגמא, אנשים היו כבולים זה לזה. נשים הוכרחו להינשא בנישואים כפויים שלא רצו בהן, אבל היה עליהן להישאר. היום אף אחד לא חייב להישאר בשום מקום. הכול גמיש ובר שינוי, אבל זה גם יוצר סוג אחר של כאב ואשמה.
"השוני הוא רק בסיבות שמהן אנו סובלים", היא מבארת, "אבל אנחנו, בני האדם, תמיד סובלים. אנחנו זקוקים לזה. בחירה וגמישות לא מפחיתות או מעצימות את הבעיות שאנחנו, למעשה, תמיד רוצים שיהיו. אנחנו לא מתוכנתים להיות מאושרים, לפחות לא לאורך זמן. אנחנו תמיד רוצים להמשיך להיאבק".
מנסה מציינת שההשפעה הספרותית הראשונה שלה הייתה בעיקר מסופרים אוסטרו-הונגריים טיפוסיים, כיוזף רות ושטפן צוויג, וכמובן מפרנץ קפקא. העיסוק שלה במבנים נפשיים ובסבל הפנימי של ה"חוטא" מתגלם בכל אחד מהסיפורים בקובץ. לספרה הנוכחי קדמו פרסום של ספרים עיוניים ורומן אחד, "וינה" (גם הוא ראה אור בהוצאת מטר). אך "חטאים קלים", שעורר עניין רב בגרמניה ואוסטריה, הביא אותה לצאת לסיבוב הקראות ומפגשים ארוך ו"מתיש מאוד", כלשונה, באירופה במשך השנה האחרונה.
מיהי הדמות האהובה עלייך ב"חטאים קלים"?
"לצערי, אני מוכרחה לומר שאילקה בסיפור 'זעם' היא הקרובה אלי ביותר.
אני מכירה אותה היטב, את כל חרדותיה ואת הטעויות שהיא עושה, את חוסר האונים שלה, את התשוקה שלה ואת הזעם. היא כמו אחות, אפילו יש בה כמה חלקים אוטוביוגרפיים מחיי שלי".
מנסה תגיע לביקור בישראל במסגרת יוזמת "ימי ברלין" של מכון גתה, שיפגיש יוצרים גרמניים עם הקהל הישראלי. המפגש הספרותי הראשון יתקיים בתל אביב ב-29 לאוקטובר, והשני בירושלים ב-1 לנובמבר. כשהיא נשאלת האם היא מצפה לביקורה בישראל היא משיבה בהתלהבות כי היא מצפה לכך מאוד, ומוסיפה כי היא מכירה ספרים רבים שנכתבו על ידי סופרים ישראלים. "כיוון שהמדינות דוברות הגרמנית הן המובילות בעולם בתרגום ספרות מתורגמת, קוראים גרמניים מתעניינים מאוד בספרות ממדינות שונות, יש לנו הרבה תרגומים של ספרים ישראליים, למשל ספריהם של צרויה שלו, אתגר קרת, אסף גברון, וכמובן, דויד גרוסמן, המופלא והידידותי כל כך. זאת ודאי לא הפתעה", היא מציינת בעדינות.
"אבל 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז הוא בין עשרת הספרים האהובים עלי בכל הזמנים. כשקראתי אותו לראשונה והגעתי לסוף, החלטתי שאני לא יכולה לחיות פתאום בלעדיו, והתחלתי לקרוא אותו שוב מהעמוד הראשון. אני מתחרטת שלא פגשתי את עמוס עוז עד כה, אני מעריצה גדולה שלו".
