"לטום הנקס יש גנים של יורדי ים"
בסרטו החדש "קפטן פיליפס", פול גרינגראס מביא למסך את סיפורו האמיתי של רב החובל שנפל לידיהם של פיראטים סומלים. בראיון הוא מספר על הצילומים המסוייטים בים ("שחקנים הקיאו") ומגן על השחזור העובדתי: "מוכן לשבת ולהסביר את עצמי לכל מי שטוען שיש משהו לא אמיתי בסרט"
במהלך 25 שנות הקריירה שלו, יצר הבמאי הבריטי פול גרינגראס להיטים הוליוודיים אחדים, כולל "זהות במלכדות" ו"זהות אבודה" על פועלו של הסוכן החשאי ג'ייסון בורן - אבל תמיד הקפיד לשלב בין הבידור לבין הרצון להעביר מסר ולדון בנושאים קצת יותר חשובים מאקשן יעיל. הוא עשה בין היתר סרט על המצב הסבוך והמדמם בצפון אירלנד ("בלאדי סאנדיי") והנפיק דרמת מתח בשם "טיסה 93", המשחזרת את חטיפת אחד המטוסים של פיגועי 11 בספטמבר 2001.
"נכון, תמיד חשוב לי למצוא את האיזון בין בידור לרצינות", הודה גרינגראס כשנפגשנו השבוע בפסטיבל טוקיו. "הדבר הראשון שמשמעותי מבחינתי הוא לכבד את הקהל ולהתייחס אליו בצורה ראויה, וכל השאר זה משני. אני מעריך את הזמן שהצופה משקיע בללכת לראות סרט, ואני רוצה שהוא יהיה מרוצה. כל במאי חולם שהצופה יצא מהסרט שלו ויגיד: 'זה סרט גדול'. וכך גם אני".
עכשיו גרינגראס משגר את "קפטן פיליפס", שנמצא במקום השני בטבלת שוברי הקופות בארצות הברית, פתח בשבוע שעבר את פסטיבל טוקיו ה-26 וכן מוקרן בבתי הקולנוע בישראל. הסרט מביא למסך את סיפורו האמיתי של ריצ'רד פיליפס (אותו מגלם טום הנקס), שהנהיג את ספינת המטען האמריקנית "מרסק אלבמה", כשזו נחטפה על ידי ארבעה פיראטים סומלים בעודה עושה את דרכה מעומאן למומבסה ב-2009.
נדמה שיש לך עניין באירועים היסטוריים אינטנסיביים ושנויים במחלוקת.
"ניסיתי לעשות קומדיות רומנטיות אבל לא הייתי טוב בזה... אני אוהב סרטים שעוסקים במה שקורה בעולם. אתה יכול למצוא במהדורות החדשות ובהיסטוריה סיפורים דרמטיים עם דמויות נהדרות ופיתולים בעלילה. הם לוקחים אותך לעולם ומראים לך את המורכבות שלו".
עד כמה הקפדת על דיוק היסטורי בשחזור הקולנועי?
"כשאתה עושה סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים, אתה צריך להיות נאמן לאמת ומצד שני חייב להרשות לעצמך חירויות לפי השיפוט שלך. במקרה הספציפי של 'קפטן פיליפס' , הסיפור מאוד מסובך ויש לך רק שעתיים לספר אותו, אבל לא יצרנו דמויות שלא קיימות. כשאתה עושה סרט על סמך פרשייה אמיתית, אתה מקבל אלף החלטות, וחלק מהן היו לא ליצור סיפורים שלא באמת קרו, וב'קפטן פיליפס' רציתי למשל להראות עד כמה אנשי הצוות היו חלק חשוב מהסיפור ולא רק פיליפס.
"רציתי להכיר בתרומה של שניים מאנשי הצוות במיוחד. אני חושב שהיינו הוגנים בזה. השקענו המון זמן בתחקיר, ראיינו את אנשי הצוות ואני מרגיש מאוד בנוח עם התיעוד המדויק של האירוע הזה ואני עומד מאחורי המתודולוגיה שבה השתמשתי, כמו בסרטים האחרים שעשיתי והתבססו על פרשיות היסטוריות".
דווקא שמעתי שהיו תלונות בעניין "קפטן פיליפס". למשל שלא הצגת את הסכסוך בין קפטן פיליפס לחלק מאנשיו.
"הסכסוך המשפטי בין הקפטן לבין חלק מאנשי הצוות הוא משהו שאני לא יכול להתייחס אליו כי הוא נמשך כבר כמה שנים בבית משפט. העובדה שיש משפט לא אומרת שהטענות נגד הקפטן אכן נכונות. כשהתחלתי את הסרט, העבודה העיקרית שלי היתה לוודא את כל העובדות. אני עומד ב-100 אחוז מאחורי הצגת מערכת היחסים שהראינו בין פיליפס והצוות. אני דוחה כל האשמה על כך שיש משהו לא אמיתי בסרט, אני יכול לשבת מספר שעות עם כל אדם שמבקר אותי ולהראות לו איך כל מה שהראינו הוא אכן נכון".
טוענים גם ש"קפטן פיליפס" הוא תשדיר שירות ארוך לצי האמריקני. מה יש לך להשיב למלעיזים?
"אני לא רואה בסרט הזה קידום לצי האמריקני. אם זו דעתו של מישהו - זו זכותו. בעיני המציאות יותר מורכבת, העולם הוא מקום מורכב. הדבר הנהדר בקולנוע זה שהכל בעיני המתבונן".
טענו גם שהסרט צדקני. אני דווקא הערכתי את העובדה שלא הגחכת את החוטפים הסומלים ולא הצגת אותם בצורה סטריאוטיפית, בניגוד לסרטים הוליוודיים שנוהגים להציג בחורים רעים באור נלעג.
"היה חשוב לי לבחון מי הם בעצם הבחורים הרעים, מאיפה הם באו מה גורם להם להיות כאלה. הם לא סתם הפכו לפיראטים. הם באו ממדינה בעייתית ומושחתת, והם גם היו דייגים בעבר שאיבדו את מקור פרנסתם בגלל מחסור בדגה. אגב, סרטי פשע טובים הם תמיד מרובי שכבות, ויש בהם מתח וקונפליקט בין בהירות לאי בהירות, ורציתי שהסרט שלי יהיה כזה. זהו מותחן שמתרחש על רקע הכלכלה הגלובלית, ומראה מיהם המנצחים והמפסידים של הגלובליזציה כיום.
"הקפדתי גם שהגישה הזאת תבוא לידי ביטוי בליהוק - רציתי ללהק סומאלים לתפקידים החוטפים, כדי שזה יהיה אותנטי, אבל אין קהילה של שחקנים סומלים בלוס אנג'לס. אז נסענו למיניאפוליס, שם יש קהילה סומלית גדולה, כדי למצוא את השחקנים הראשיים. מצאנו במיניאפוליס קהילה יצירתית מדהימה שלא היתה לה הזדמנת להיכנס למיינסטרים עד היום. השחקנים שבחרתי עשו עבודה נהדרת. בשלב מסוים הם שכחו שיש מצלמה ושיחקו טבעי".
לגרינגראס בן ה-58 זאת לא היתה עבודה פשוטה להרים סרט שמתרחש כולו על סיפון של אנייה. "זה היה מבצע קשה", הוא נזכר, לא בגעגוע. "היינו צריכים ליצור אווירה של ים כל הזמן, ואני חושב שהצלחנו למצוא אותה. אבל זה היה כרוך במחיר לא קל. לצלם בים זה קשה פיזית. ועוד לעשות את זה יום אחר יום, זה מתיש ונמאס. הים לא תמיד היה יציב.
"הכי התקשינו בצילומי סצנת סירת ההצלה. זה היה נורא. הסירה הזאת מאוד קטנה ובעלת תקרה נמוכה וכולם דחוסים בפנים. טום היה בסירה הזאת עם השחקנים שגילמו את הפיראטים, ואני הייתי בסירה אחרת ליד עם מכשיר קשר. התחלנו לצלם את הסצנה והיה בסדר, ואז הודיעו לי שאחד השחקנים הקיא באמצע הצילום, ואחרים התחילו להקיא אחריו. זו רק דוגמה אחת לכמה שזה היה נורא. למזלי ולמזלו של טום, שנינו יודעים להתמודד עם ים. אבא שלי היה ימאי, ועבד על הים כל חייו, ויש לי הרבה זיכרונות מהים מתקופת הילדות. זאת אחת הסיבות שרציתי לעשות את הסרט הזה. כנראה גם לטום יש גנים של יורדי ים.
"טום, אגב, היה הבחירה היחידה לתפקיד של קפטן פיליפס. רק הוא יכול להעביר את האנושיות, הפשטות וההתמודדות של הקפטן בזמן החטיפה. פיליפס הוא הרי לא גיבור של סרט אקשן - הוא איש רגיל שמצא את עצמו בנסיבות לא רגילות. אני חושב שטום נותן כאן את אחת ההופעות המיוחדות בקריירה שלו".
