פיוס עם איראן - הזדמנות לישראל
הקמפיין של נתניהו מוצדק, אבל פיוס אמת בין ארה"ב לאיראן דווקא יועיל לנו מאוד. ומי יודע, אולי גם המדינה היהודית תתקרב למדינה הפרסית
אפשר בהחלט להבין מדוע גברו החששות בירושלים לנוכח "דיאלוג החיוכים" בין איראן למערב. לאיראן יש רקורד עשיר של הונאות והפרות הסכם ולמערב יש רקורד עשיר של התקפלות בפני משטרים טוטליטריים. לכן יש הגיון אסטרטגי בקמפיין התקשורתי האפוקליפטי שמנהל נתניהו. אם איראן כמדינת סף-גרעינית היא איום על שלום העולם, אסור שיוסרו מעליה הסנקציות לפני שתוכנית הגרעין הצבאית שלה על שני מסלוליה (העשרת אורניום ופלוטוניום) תוסג לפחות שנתיים אחורה. אסור שהמערב יתחיל להקל את נטל הסנקציות "החונקות" המאיימות על שרידות משטר האייתוללות לפני שאלו הסכימו לוותר על מרכיבים חשובים בתוכנית, ולפני שאפשר יהיה לוודא ולהבטיח שהם עומדים בהתחייבויותיהם.
עוד בערוץ הדעות :
נפולת של נרקיסים / דפנה כצנלסון בנק
נשים לא שוות פחות / דנה נאור מנדאל
עם זאת, צריך להכיר בכך שלישראל יש עניין שהמו"מ בין איראן לבין החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה יצליח ויניב הסכם סביר (אף כי לא אידיאלי) בעניין הגרעין. לא רק מפני שהוא יסלק משמי האזור והעולם את צל הפטרייה האטומית האיראנית, אלא בעיקר מפני שלישראל יצמחו יתרונות אסטרטגיים ניכרים מפיוס אמת היסטורי בין איראן למערב ובעיקר בין איראן לארה"ב.
מדוע?
ראשית - מפני שאם איראן תחזור ותתפוס את מקומה הראוי לה בזירה הבין לאומית, ייהנו אזרחיה מיתרונות כלכליים תרבותיים ומדעיים ומחופש תנועה שנמנעים מהם היום; איראן ועמה אינם צפון קוריאה. הדימוי הלאומי של הם בעיני עצמם הוא של מעצמתה היסטורית, בעיקר בתחום התרבותי והמדעי, ולכן מציק להם שאינם חלק אינטגרלי מהקִדמה הגלובאלית אלא מעין תוספתן ביזארי ומאיים.
לזכותו של רוחאני ייאמר שהוא ופטרונו הפוליטי, הנשיא לשעבר האשמי רפסנג'אני, חותרים כבר שנים לשפר את יחסיהם עם העולם ובעיקר עם ארה"ב מבלי לוותר על האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי האיראני. הגרעין למשל. המניע בעיקר כלכלי אבל גם תרבותי-חברתי. במצב כזה, אם יושג פיוס, אפילו האייתוללות השמרנים בהנהגת חמינאי יחששו לנקוט במדיניות או בפעולות שיחזירו את הכלכלה והאזרחים לתקופה החשוכה הנוכחית. לכן החתרנות האיראנית תפחת וכך גם קצב החתירה לגרעין צבאי. והרי זה מה שישראל שואפת להשיג באמצעות דיפלומטיה, ואם יכלו כל הקצין - באמצעות פעולה צבאית.
שנית - מפני שעם לגיטימציה בינלאומית מחודשת איראן והאייתולות המנהיגים אותה יהיו הרבה פחות מאוימים צבאית ופנימית מאשר בעבר; והרי האיומים האלה הם שהניעו אותם לחדש את תוכנית הגרעין הצבאית שהחל בה השאה שנוא נפשם. צריך לזכור כי סדאם חוסיין, שליט עיראק, תקף את איראן מיד אחרי המהפכה האיסלאמית מפני שידע שארה"ב עמו. וושינגטון תמכה אוטומטית לפני 23 שנים במי שפעל נגד האיראנים שהחזיקו בשבי יותר מחמישים דיפלומטים אמריקניים.
גם כיום מרגישים האיראנים מאוימים מפני שהם מוקפים בכוחות צבאיים של ארה"ב ובעלות בריתה, כולל פקיסטן, סעודיה וישראל. הנשק הגרעיני אמור לשמש תעודת ביטוח למשטר האייתולות. הוא אמור להרתיע גורם חיצוני (למשל האמריקנים או משטר ערבי-סוני) שירצה לתקוף אותם, או גורם חיצוני שיעזור לאופוזיציה פנימית בהפיכה אלימה נגד משטר שאיבד לגיטימציה מדינית ומשפטית בזירה העולמית.
גם ארסנל הטילים והרקטות האסטרטגי שאיראן חימשה בו את חיזבאללה נועד בעיקר לאותה מטרה: להרתיע את ישראל מפני תקיפת מתקני הגרעין באיראן. תקיפה שתתבצע בשם זכותה הלגיטימית של ישראל להגן על עצמה מפני חתירה לא לגיטימית של איראן לנשק גרעיני. אחרי הסכם בעניין הגרעין ובעיקר אחרי פיוס עם ארה"ב יפחת מאוד שלל האיומים על ביטחונה הלאומי של איראן (מנקודת ראותו של המשטר בטהרן) ויפחתו החששות הקובעים את קצב המרוץ לנשק הגרעיני, כמו גם את הצורך לממן את חיזבאללה ואת "כוח קודס", מנגנון הפיגועים העולמי של משמרות המהפכה.
רווח נקי
לא, איני שוגה באשליות. למשטר השיעי הפנאטי באיראן יש עדיין אינטרסים חיוניים בעיניו שאפשר וצריך לקדמם באמצעות נשק גרעיני, טרור וחתרנות. כמו למשל השאיפה לייצא את מהפכת חומייני למדינות מוסלמיות נוספות ולהחזיר לאיראן את מעמדה ההגמוני במזרח התיכון. בעיקר במקומות שבהם קיימים מיעוטים שיעיים גדולים. ואסור לשכוח את הציווי התיאולוגי לסייע לפלסטינים (הסונים) להיפטר בשלבים מהמדינה היהודית המחזיקה באל-אקצה ושולטת על מה שנתפש בעיניהם כאדמה איסלאמית. כדי לקדם אינטרסים אלה מנהלת כיום איראן פעילות חתרנית וטרוריסטית ענפה בעיקר באמצעות "שליחים" שלהם היא מסייעת בכסף, בנשק ובאימון.
איראן לא תזנח אינטרסים אלה ואת האמצעים הקטלניים שהיא מפעילה למימושם עקב פיוס עם ארה"ב. אבל סביר לגמרי לצפות שהם יתמתנו בעוצמה ובקצב. וגם זה רווח נקי מנקודת ראות ישראלית. האייתוללות, כולל חומייני המנוח, העניקו תמיד עדיפות לשימור ושרידות המשטר והקלה על מצוקות האוכלוסייה על פני קידום אינטרסים מדיניים ותיאולוגיים של המשטר.
לכן מחפשים המשטרים הערבים, כולל מצרים וירדן, אלטרנטיבות. אופציה אחת היא הידוק שורות בין-ערבי באמצעות הסכמים הדדיים לסיוע כלכלי וצבאי בין המפרציות לבין מצרים, ירדן ואחרות. אופציה אחרת היא התקרבות לאיראנים. משפחת המלוכה הסעודית נוקטת באופן מסורתי באסטרטגיה כלפי אויביה שתמציתה: "אם אינך יכול להביסם או לנטרלם, התייצב לצדם ושחד אותם". כעת יש כבר סימנים לנקיטת הקו הזה כלפי איראן. בכירים ערבים קופצים לביקור בטהרן, המלך הסעודי מזמין את רוחאני לריאד וכן הלאה.
אופציה שלישת היא התקרבות לישראל. נתניהו רמז כבר פעמיים שמתקיימים מגעים מאחורי הקלעים עם "מדינות באזור" וכי יש לתהליך פוטנציאל להשפיע לחיוב על השלמה ערבית עם קיומה של ישראל ועל המו"מ עם הפלסטינים. אולם לא כדאי להתלהב בטרם עת. הסעודים ושליטים ערבים אחרים רואים בינתיים בישראל לא פרטנר לשלום אלא כלב תקיפה חד שיניים שאפשר וצריך לשסותו בגרעין האיראני; הם גם רואים בנו (בעיקר בנתניהו) שועל שבאמצעות קשריו בקונגרס, יכול לטרפד לאובמה את חימום היחסים עם רוחאני ולמנוע את הפסקת הסיוע למצרים. זה לא מרשם בטוח לתפנית חיובית מאריכת ימים ביחסים בין ישראל לערבים. אבל במזרח התיכון דהיום צריך להתייחס ברצינות לא רק לכל איום אלא גם לכל הזדמנות, וישראל אינה יכולה להיות בררנית מדי.
המסקנה המתבקשת היא שישראל אינה צריכה לשלול על הסף, ובוודאי שאינה צריכה לטרפד, את חימום היחסים בין ארה"ב ואירופה לבין משטר האייתולות בטהרן. כל אשר עלינו לעשות הוא להבטיח, בעיקר באמצעות דיפלומטיה שקטה מאחורי הקלעים בדרג קברניטים (אובמה-נתניהו), שההסכם שיחתם עם איראן יהיה הסכם סביר. כזה שיציב את תכנית הגרעין שלה במרחק של שנתיים לפחות מיכולת לייצר במהירות שלושה-ארבעה ראשי קרב גרעיניים. לא פחות מזה אך גם לא מעבר לזה. אסור שהעם באיראן ובעיקר שוחרי הרפורמות בקרבו יראו בנו אויב נצחי, שגם כאשר הסתמן פתרון ניסה לקבע את מצוקתם באמצעות התנגדות להסרת הסנקציות. אנו צריכים לחשוב, לקוות ולעשות כדי שבהדרגה, כתוצאה מחימום היחסים עם ארה"ב, יפשירו גם היחסים בין המדינה הפרסית למדינה היהודית. אם תרצו - גם זו אינה אגדה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
