הישרדות בעולם הריאליטי: מובטלים חסרי ניסיון
אומרים עליהם שהם מפונקים, שהם לא יודעים לחסוך ושהם בררניים בבחירת עבודה - יואב מלמד רוצה שתכירו את המובטלים של דור ה-Y ותבינו שהם שונים ממה שחושבים עליהם, שיש אור בקצה המנהרה ולא נס ליחה של אחווה ישראלית, כזו שנזכרים בה בערגה נוסטלגית
אבא שלי, רומנטיקן חסר תקנה, הוא האיש שאת תובנות חייו אני מעריך יותר מכל. בילדותי הרבה לומר לי שאדם לא צריך הרבה כדי להיות מאושר, כל שנדרש זה עבודה שנשמח לצאת אליה מהבית בבוקר, בדיוק כשם שנשמח לחזור ממנה הביתה בערב.
השנים חלפו והאלף הנוכחי מציע מגוון חסר תקדים של דרכים לקחת ביסים מהבופה של החיים וליהנות מכל מה שיש לעולם ולטכנולוגיה להציע. אנשים גם מחליפים אהבות, תחומי עניין והשקפות לעתים קרובות, באופן שנתפס כלגיטימי בתוך סט מוסכמות החברה שלנו. אלא שדבר אחד לא השתנה כלל במרוצת העשור החולף: העבודה כאידאה הייתה ונשארה מרכיב מפתח בהגדרת זהותנו והאמצעי המרכזי להגשמה עצמית.
דור ה-Y או הדור האבוד, שעלה לסדר היום העולמי בחודש האחרון, נתפס כחולמני, נהנתן ואדיש. אבל מושג ההגשמה העצמית הוא נר לרגליהם של בני ה-25 עד 35, שנדרשים היום לקפוץ מעל תהום פעורה: בין הבית החם והמפנק בו גדלו למציאות הכלכלית הקרה והצינית, שאורבת בתום לימודיהם האקדמיים.
בשונה מהוריהם, למבוגרים האלה "מלחמה" היא משחק קלפים, ו"הישרדות" היא תכנית טלוויזיה. ופתאום, הם נאלצים להיזרק כטירונים למלחמת ההישרדות של חייהם. מוות אמנם לא עומד על הפרק, אבל משבר שישבור את נפשם בהחלט כן. על פי הנתונים הרשמיים, האבטלה בישראל עומדת רק על כ-7%. הסטטיסטיקה כן משקרת, ואפילו בגסות, כשכל כך הרבה אנשים לא עומדים בקריטריונים המוגבלים והאטומים לקבלת מעמד מובטל (סטודנטים במהלך לימודיהם, עולים עם ותק נמוך, אנשים שסיימו לקבל דמי אבטלה וכו').
בשעה שמדברים על הצורך בהעלאת גיל הפרישה לגמלאות בעוד כמה שנים, למרות שכבר היום הוא מאוחר מאוד ביחס לעולם, רובם הגדול של המובטלים בגילאי 40 ומעלה לא מצליחים למצוא עבודה חדשה במקרה של פיטורים. כלומר, על אנשים שעבדו כמחצית מחייהם נגזר להעביר 25-30 שנה באבטלה, בחיים קשים מהיד לפה. חלק מהם נמנים על מאות המובטלים החדשים מפס הייצור של "טבע", ויבלעו בקרוב גלולה מרה במיוחד. זו דוגמא שממחישה היטב את בעיית האצבע הקלה מדי על הדק "סיום ההעסקה", השם הנקי והסטרילי מדי לפיטורין.
אך בשונה מבני ה-40 פלוס, שלבעייתם המדינה חייבת למצוא פתרון מידי, לבני דור ה-Y דווקא יש לאן לפנות. הרחק ממצלמות התקשורת המסורתית, שסיקרה בהרחבה את התנהלות ג'רמי לוין על רקע הטבות המס בשווי מיליארדים, מתפתחת לה כרגע במדיה החדשה בשקט תופעה חסרת תקדים בחשיבותה החברתית.
בתקופה מדכאת זו של אבטלה גואה, צעירים רבים לא מקבלים שום הזדמנות אמיתית למשרה ראשונה בתחום לימודיהם. האינפלציה בהיצע העובדים הביא לכך שאפילו לתפקידי כניסה זוטרים מעסיקים רבים מתעקשים לקבל רק בעלי ניסיון של שנה-שנתיים. נוצר מעגל קסמים פרדוקסלי של חוסר ניסיון, שמוביל לחוסר עבודה, שמוביל לחוסר ניסיון וחוזר חלילה.
הדבר הניע אותי להקים בתחילת השנה את קבוצת הפייסבוק הראשונה בישראל למשכילים נטולי ניסיון תעסוקתי, במטרה לעזור לרבבות המובטלים החדשים, שמסיימים תואר ראשון או שני מדי קיץ. זה התחיל עם הייטק ושיווק, והתפתח לתחומים נוספים לאור הביקוש. הקבוצה מונה כיום למעלה מ-22 אלף חברים, שמאות מתוכם כבר מצאו עבודה, רגע לפני ייאוש, בזכות כל המשרות שמתפרסמות בה. בכל יום הקבוצה גדלה ב-100 חברים חדשים (מעסיקים ומובטלים כאחד), ומתפרסמות בה כ-30 משרות רלוונטיות.
האור בקצה המנהרה מקורו בשיתופיות הלא מהוססת ובאחווה לצרה, מהם אני נדהם בכל פעם מחדש. הייתם מצפים שבני הדור הזה, שנתפסים כאינדיבידואליסטים מנוכרים, יחשבו איש על טובתו בלבד. הרי כולם נלחמים על אותן משרות בדיוק, אז למה לעזור ליריב, שעלול לתפוס את משרת חלומותיי? אלא שנוצר שם, לשמחתי הרבה, הווי של העצמה, הכוונה ועזרה הדדית. הדבר מתבטא בדיונים שעולים חדשות לבקרים לגבי סוגיות קריירה ולימודים, בפרסומים של כתבות וטיפים רלוונטיים וחשוב מכל: בהעלאת משרות על ידי מחפשי העבודה עצמם.
הקסם הרב של הקבוצה מורגש כמעט בכל דקה: מישהו מעלה קושייה, מגיב עם תשובה, מפרסם מידע מעשיר או מצרף חברים לקבוצה. הם מבינים שחלקם אכן ימצאו משרה בקבוצה, אבל כולם ייהנו מהתכנים המעשירים ומהתמיכה המעודדת, שנותנים המון ידע ובטחון. אלה מרכיבים חיוניים בדרך הארוכה והמפותלת להסכם העסקה. עקרונות המפתח ברורים: מי שחוששים מתחרות, לא באמת מאמינים בעצמם. ומי שחושבים על חבריהם, יזכו לעזרה מהם כשיזדקקו לה.
כשעוד ועוד אנשים נדבקים בחיידק השיתוף, ומפרסמים תכנים ללא אינטרס מלבד דאגה לזולת ופרגון לאחרים, נראה שהדור הזה מצליח, בעת ובעונה אחת, להפריך את כל הסטיגמות ולעזור לעצמו,שעה שהמדינה מסרבת להושיט יד. אני מזמין את כל המעסיקים להצטרף למיזם החברתי הזה, שמציע רבבות עובדים מוכשרים, נלהבים ואיכותיים, ולתת להם את ההזדמנות הראשונה לה הם כה ראויים.
לפנייה לכתב/ת 
