החבר האתיופי לא הוכנס למועדון. הפליה?
בית המשפט המחוזי דחה ערעור של צעיר, שתבע בטענה להפליה משום שחברו האתיופי לא הורשה להיכנס למועדון ה"גלינה". השופט: החוק סגור
שני בליינים תבעו את מועדון "גלינה" ואת חברת האבטחה שפעלה במקום, לאחר שעל אחד, שמוצאו אתיופי, נאסר להיכנס למקום. בעקבות קביעת ביהמ"ש כי רק הבליין שכניסתו נמנעה יקבל פיצוי, ערערו השניים לבית המשפט המחוזי. מה נקבע?
תחילתו של הסיפור בשנת 2009, כאשר אדם בילה להנאתו במועדון גלינה בנמל תל-אביב. לאחר ששהה במקום זמן מה, ביקש מהמארחת להכניס אדם נוסף. אלא שהמארחת סירבה להכניס את החבר, בשל היותו שחום עור וממוצא אתיופי.
בעקבות הסירוב, התפתח ויכוח בין האיש שכניסתו הותרה לבין מאבטח שנכח במקום. הוויכוח הסתיים בכך שהמאבטח הטיח אגרוף בפניו של הצעיר. בעקבות המאורע, הוא פונה לבית החולים ובילה את הלילה בחדר מיון.
האיש וחברו שכניסתו נמנעה, הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב - נגד המועדון ומנהליו. הם טענו להפליה אסורה, והצעיר שהוכה תבע בנוסף את חברת האבטחה בדרישה לפיצוי בגין הנזקים שהסב לו המאבטח.
ביהמ"ש חייב את המועדון לפצות את הצעיר שכניסתו נאסרה ב-35 אלף שקל בגין הפלייתו. תביעת החבר נדחתה במלואה - הן בנוגע לטענת ההפליה והן בשל נזקי הקטטה. בעקבות זאת, הגישו השניים ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בו טענו כי תכליתו של חוק איסור הפליה הינה למנוע את כל סוגי ההפליות - ולא רק את אלו המנויות בחוק.
"בענייננו אופשרה כניסתם של מבלים בהירי עור אם הגיעו ביחד עם חבר בהיר עור, אך נמנעה כניסתם של מבלים בהירי עור שהגיעו עם חבר שחום עור", טענו השניים.
חברת האבטחה והמועדון טענו להגנתם כי לשונו ותכליתו של חוק איסור הפליה, מלמדות כי רשימת המקרים המנויה בו סגורה. הפליה על רקע חברות אינה נמנית על עילות החוק.
רשימה סגורה של עילות הפליה
השופט יצחק ענבר חזר על הוראות החוק אשר אוסר הפליה "מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות", וקבע: מדובר ברשימה סגורה.
נקבע כי החבר "בעל העור הבהיר" לא הופלה מחמת השתייכותו לקבוצה מופלית כלשהי, וחזרתו למועדון נאסרה לא בשל מוצאו - אלא משום שהמאבטח סבר כי הוא מפר את כללי ההתנהגות במקום.
לעניין אירוע התקיפה, נקבע שבית משפט השלום שגה בכך שדחה את התביעה, לאחר שקבע כי למערער תרומה משמעותית לקטטה. השופט פסק כי לא שוכנע שהמערער נקט באלימות כלשהי, ולכן לא ניתן לייחס לו תרומה לתקיפה.
לפיכך קבע כי חברת האבטחה תפצה את הצעיר ב-12 אלף שקל, לאחר ניכוי הפיצוי שקיבל בהליך פלילי שהתקיים נגד המאבטח. כמו כן, חברת האבטחה חויבה בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל. השופטים יהודית שבח ושאול שוחט, שישבו גם הם בדיון, הסכימו עם קביעותיו של השופט ענבר.
פרשנות: פסק דין שגוי
עו"ד אייל גרנט, העוסק בתחום הנזיקין והמשפט המנהלי, מציין כי מדובר בפסק דין תקדימי אשר מצמצם משמעותית את "חוק המועדונים". לדבריו, הקביעה כי החוק מהווה רשימה סגורה, יוצרת מצב אבסורדי בו שני חברים המבקשים לבלות יחדיו, לא יכולים לעשות זאת.
לדעתו מדובר בפסק דין שגוי, מצומצם וקפדני מדי. כזה הסותר את עקרון השיוויון ומנוגד לרוח שהובילה לחקיקת חוק איסור הפליה.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
