במקום ראש עיר צריך מנהל עיר
יום שבתון לא יפתור את בעיית הייאוש. יש שיטה שכבר הוכיחה את עצמה בעולם - ניהול מקצועי כמו בדירקטוריון, עם בחירה אזורית ואישית לפי שכונה
מאז תמו הבחירות נמלאו אולפני הטלוויזיה וטורי העיתונים פרשנים המקוננים לרוב על האפאתיות של הבוחר הישראלי. האדישות והתסכול הם הבעיה, וההצעה להכריז על יום הבחירות כשבתון לא תביא לפתרונה. נסדק משהו עמוק בקשר ובאמון בין הציבור לנבחריו ועד שזה יטופל ביסודיות לא ניראה את אחוזי ההצבעה גדלים והולכים באופן ניכר.
במצב כיום כאשר תושבים מצביעים בעד רשימה הם בדרך כלל לא מודעים להרכבה מלבד העומד בראשה. מחויבות הבאים אחריו היא קודם, אם לא בעיקר, לראש הרשימה ולא לציבור שולחיו. אחרי שנים של דיבורים הגיע הזמן למעבר משיטת בחירה יחסית לשיטה אזורית ואישית - בה כל אזרח בוחר חבר מועצה המייצג אותו, את הרחוב שלו ואת השכונה שלו.
מעבר לשיטה אזורית אישית הוא הכרחי, אך אין די בו. חייבים גם לתת לתושבי הרשות המקומית את החופש לבחור אם להפקיד את הניהול עירם בידי ראש עיר נבחר, כפי שקורה היום או בידי ראש עיר מומחה - "מנהל עיר" כפי שנהוג בערים רבות בארצות הברית, אוסטרליה, הולנד, ניו זילנד, צ'ילה, ברזיל ועוד.
המדובר בשיטת Council Manager שראשיתה בתחילת המאה ה-20. היא משלבת מנהיגות פוליטית חזקה של נציגי מועצה נבחרים עם מנהל עיר ממונה חזק לא פחות, שעיקר כוחו בנסיונו ומקצועיותו. בשיטה זו, תושבי הרשות המקומית הם כמו בעלי מניות, והרשות היא סוג של חברה ציבורית שמניותיה במקום להיסחר בבורסה מוצאות אחת לחמש שנים לבחירת הציבור הרחב. היעלה על הדעת שבעל מניות יותיר את ניהול החברה בידי מנהל לא מקצועי, שלעתים חסר את ההשכלה והניסיון הדרושים להתמודד עם מערכת גדולה ורבת ממשקים? התשובה ברורה, אז מדוע אם כך בקלות כזו אנו משאירים לעתים עסקנים נטולי כישורים וניסיון את ניהול מערכת חיונית לניהול היומיומי והתקין של חיינו!
יש כמובן מי שיטען שמוצע פה ליטול מן הציבור את זכותו הבסיסית להשתתף בהליך דמוקרטי לבחור ולהיבחר. ההיפך הוא הנכון. מועצת הרשות המקומית שתיבחר בבחירות אישיות ואזוריות תעסוק מלוא הזמן בהתוויית החזון, בחקיקה, בבקרה ובפיקוח על ניהול העיר. היא תהיה הדירקטוריון של החברה הגדולה והחשובה ששמה רשות מקומית. היא שתתווה את המדיניות ותפקח על מנהל העיר שאחראי על ישומה.
מנהל העיר יבחר בהליך פתוח ונטול פניות על פי פרמטרים ברורים של השכלה וניסיון מוכח בעשיה. בפעם הראשונה עיר פיתוח בדרום או בצפון תוכל לגייס לשירותיה מנהל בסדר גודל של מנכ"ל טבע או אינטל שיצעיד את העיר קדימה. מנהל שיביא שיטות ניהול מתקדמות ויכולת ראיה למרחקים. היתרונות של השיטה ברורים: במקום שיש שחיתות וחובבנות - מקצועיות, שקיפות, אחריות ומומחיות.
ברוח הימים הללו יכול להיות שלצד משרד הפנים תפעל מעין ועדת טירקל שתאשר את הבחירה לפני שהמועצה תצביע על מינוי מנהל העיר.
השיטה פועלת ב-112 מתוך 199 ערים בארה"ב שמספר תושביהן עולה על 100,000 איש. היא נפוצה עוד יותר בערים הקטנות. מתקיימת כאן הפרדת רשויות יעילה ומועילה – מועצת הרשות מתרכזת בהתוויית מדיניות, בקרה ופיקוח ואילו מנהל העיר מביא את מומחיותו וניסיונו לביצוע המדיניות. יש שיאמרו שזהו רעיון מרחיק לכת, אך הוא פועל בהצלחה ב-3,626 ערים שסך אוכלוסייתן עולה על 75 מיליון נפש.
ישנם ראשי עיר מצוינים, שעושים מלאכתם נאמנה, אבל אין זה סוד שיש גם אחרים. ניתן ורצוי להשאיר את הבחירה בשיטת הממשל הרצויה לתושבים עצמם. יהיה זה ביטוי נאצל לחופש הבחירה ולדמוקרטיה של התושב. ירצו יקבלו שיטה קיימת של ראש עיר נבחר, ירצו יקבלו ניהול טכנוקרטי הכפוף למועצת העיר. שלא כמו במערכת הארצית, ניתן לעשות פיילוט במספר רשויות ולבחון את הצלחת יישומו. ברור ששינוי מהפכני זה לא ירפא את כל תחלואי השלטון המקומי אך אין ספק שישפר את ניהולו ויהדק את הקשר של הבוחר עם נבחריו.
הכותב היה יועץ בכיר למזכיר הממשלה וכיום שותף מנהל במשרד עורכי דין בתחום הרגולציה –צפריר ושות'
לפנייה לכתב/ת 
