די להתחסד: פוליטיקה בעבודה זה טוב

בואו לא ניתן לבחירת הנגידה ולבחירות לרשויות המקומיות להשכיח מאיתנו שטבע ובז"ן הודיעו על פיטורים, ושהן ממש לא היחידות - גם פלקסטרוניקס פיטרה עשרות עובדים, וגם קומברס , רד בנד וסיסקו  מתכוונות לפטר עשרות. חרב הפיטורין מרחפת תקופתית, או אפילו כדרך קבע, מעל עובדים בתעשיות שונות. כך שנשאלת השאלה האם פרט לחרדה מתמשכת, יש מה לעשות?

• הרע עוד לפנינו: רבע מהמנהלים צפויים לפטר
• גל הפיטורים נמשך: קומברס מקצצת כוח אדם
• ריח פיטורים באוויר. גם אתם על הכוונת?
  

התשובה היא חד משמעית: כן! אלא שבשעה שהחרב כבר מונפת, לרוב זה כבר מאוחר מידי. את מה שצריך לעשות - יש לבצע עקב בצעד אגודל, לאורך חודשים ושנים, כדרך חיים.

לא מדובר בקסמים, טריקים או שטיקים. גם לא במשהו טמיר או ניו אייג'י. מדובר בעבודה יזומה, מכוונת-מטרה ועקבית לאורך זמן, בעלת השפעה איטית-אך-בטוחה ולכן גם סיזיפית לעתים בתחושה. עבודה שהיא, כשמה - ע-ב-ו-ד-ה, ויש לבצע אותה בנוסף להגדרת התפקיד עליה התאגיד משלם לכם.

כשנקרא לה תיכף בשם, רבים מכם יצקצקו בלשונם בציניות, כעס או תיעוב. עבורכם במיוחד יצויין כבר כעת: או שזה לא מה שאתם חושבים וסתם יש לכם דעות קדומות בנדון, או שאתם בוחרים להתחסד ולחשוב שזה מתחת לכבודכם, או שאתם מכירים בצורך אבל חושבים שזה לא ראוי ערכית או שאתם "לא בנויים לזה". סדרת הכתבות שנפרסם בנושא - עתידה לתת לכולכם מענה.

מיומנות נרכשת

במה הדברים אמורים? מדובר בניווט חכם בפוליטיקה הארגונית. לא "התחנפות", לא "ליקוק", ולא כל תיאור שלילי אחר שכל מטרתו להוות תירוץ לאי-פעולה. במקום זאת חשבו על מיומנות נרכשת, המתבססת על תפיסות מציאותיות של התנהגות אנושית וארגונית. ככזו, מדובר בחוכמה אמיתית, שבלעדיה הכישורים הפרופסיונאליים בלבד אינם שווים דבר כמעט.

(צילום: shutterstock)

מה כוללת המיומנות הזו? על קצה המזלג: יצירת קשרים בארגון ומחוצה לו, בתוך הדרג שלך ומחוצה לו; הגדרה, מיקוד ותיקשור הערך המוסף שלכם לארגון (מה שמצריך ממכם ערך שכזה); הבנת מעגלי האינטרסים של המימשקים בארגון, התואמים, הצולבים והסותרים את אלה שלך; ניווט חכם ביניהם, כלומר השגת מיטב התוצרים האישיים כמו הערכה, יוקרה והשפעה, לצד ארגוניים כמו טייטל (שם התפקיד), שכר ותנאים.

מי שמצליח למצות כל זאת, מובטח לו שהסיכויים לפיטוריו קטנים למינימום האפשרי. עם זאת, קיימים שני מכשולים מרכזיים המאפיינים שכירים בהתמודדות זו:

אמירה שזו היא ההתחסדות האולטימטיבית. ראשית, אין סיכוי שזה נכון. אתם משקרים לעצמכם. הפוליטיקה הארגונית היא בסך-הכל המשך ישיר וטבעי לפוליטיקה של החיים. אתם, אני, כולנו אנשים פוליטיים, בין אם נעים לנו להודות בכך ובין אם לא. דוגמאות? בבקשה: 

ארוחות חג: המארחים שוברים את הראש מי ישב ליד מי כך שהארוחה תעבור בשלום, שהרי הדודה שושנה לא ממש מסתדרת עם שוקי, החתן של אחייניתה, ויניב, הבן של צילי מקנא בשרון, הבת של יעקב, שעברה טסט ראשון בעוד שהוא נכשל כבר פעמיים. והנה לכם כבר הפעלתם שיקולים פוליטיים במשחק הפוליטי.

סופשבוע: הזוג הצעיר לוי מתחבט בשאלה הפוליטית הסבוכה, אצל מי נאכל צהריים בשבת - אצל ההורים שלך או שלו? ואם לא בשבת, אז מוכרחים לבוא לארוחת ערב בשישי, כי אחרת המחיר (הפוליטי) יהיה גבוה מידי.

ילדים: הם אשפים פוליטיים באופן אינטואיטיבי. הם תמיד יודעים מה לבקש ממי, למה אמא תסכים ואבא לא, ולהיפך, ומנווטים פוליטית באופן מתוחכם במיוחד מתמרנים בין ההורים, לסבתות ולדודים.

שנית, אתם מתבלבלים עם מה שקורה בכנסת. נכון, אף אחד לא רוצה להיות כמו הפוליטיקאים המושחתים, אבל הפוליטיקה הארגונית עליה אנחנו מדברים היא הפוליטיקה המקורית, שעוסקת בתקשורת אפקטיבית בין אנשים, ולכן היא גם אתית ובעלת יושרה.

שלישית, התחושה שאתם כן או לא בנויים לזה, אינה רלוונטית. פוליטיקה ארגונית אינה אופציה לבחירה, אלא כורח המציאות. מדוע? כי אין הצלחה ואין הישג, בין אם מקצועי, אישי, עסקי או ערכי, שאינם כרוכים בהשתתפות במשחק הפוליטי.

לפיכך, הדרה-עצמית מהמשחק הפוליטי מוציאה אתכם לחלוטין ממגרש המשחקים, הלגיטימי והיחיד, של הזירה הארגונית. מי שעושה זאת יהיה, במקרה הטוב, סְטַטִיסְט שלא סופרים אותו. במקרה הרע הוא יהפוך ל"מטען חורג" ארגוני ומכאן הדרך לפיטורים קצרה במיוחד.

פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית

פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית הוא מונח שטבענו לתיאור דפוס התנהגותי ולפעמים אף אישיותי, המתאפיין בתחושת "קורבן" שאחרים עוקפים אותו בסיבוב ושהפוליטיקה הארגונית דופקת אותו. הפּוֹלָנִי התעסוקתי מתמקד במציאת צידוקים למצבו, תוך האשמת הארגון או ההנהלה בחוסר הצלחתו, במקום לפעול באופן יזום ליצירת ההצלחה בה הוא חפץ. הוא גם המועמד הראשון לפיטורים בבוא יום פקודה.

(צילום: Shutterstock)

בטח תאמרו שלפעמים זה לא גשם, אלא שבאמת יורקים עליכם. גם אם נכון - לא תדעו זאת אם לא מיציתם קודם כל את יכולותיכם הפוליטיות. אז מה צריך לעשות?

1. לשנות דיסקט: הבינו שגם לכם יש חלק בסכנת הפיטורים המרחפת מעליכם.

2. להפסיק להתקרבן: עברו מסבילים לפעילים וממגיבים ליוזמים.

3. לאבחן את הקוד הפוליטי הארגוני: חפשו כיצד נהג אותו "פוליטיקאי ארגוני" שאתם מתעבים כדי לזכות בקידום, רשמי או לא רשמי, ובכך הציל עצמו מפיטורים. נהגו כמוהו, בגבולות האתיקה והיושרה.

4. פיתוח חשיבה פוליטית - יש לפתח חשיבה פוליטית ולהסכים להשתתף במשחק, בלי איכס ובלי פיכס. 

נכון, לא תמיד זה עובד. יש מגוון מצבים שבהם אין לכם כמעט מה לעשות לשינוי רוע הגזירה והדברים באמת כבר אינם בשליטתכם. כך למשל אם המפעל או היחידה העסקית תחת סכנת סגירה משך זמן רב ואתם רק מושכים את הזמן, אם הארגון נשלט בידי ועד חזק ואינכם מחביבים עליו, או אם אתם מסוכסכים עמוקות עם המנהל הישיר שלכם מכל סיבה שהיא וכבר מאוחר מכדי לתקן.

אם אתם עובדים בארגון שאלו הם מאפייניו – התחילו לחפש מוצא. אם תישארו כי נוח לכם לא לעבור את החיפוש המתיש בחוץ, או כי התנאים בסך הכל טובים ואתם בוחרים בכלוב זהב - זכרו רק שלא תוכלו להתלונן ביום פקודה בו הפיטורים יכו בכם, או שסתם תעבירו את כל שנותיכם הפוריות ביותר כעובדים מוכים. זה נתון לבחירתכם.