ההאזנות הן תסמין: ההערכה לאובמה צונחת

גילוייו האחרונים של אדוארד סנואודן על האזנה לטלפון הנייד של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ול-35 מנהיגים נוספים בעולם, לא רק שהביכו את הנשיא האמריקני ברק אובמה אלא גם הבליטו את הסדקים שנפערו בשנים האחרונות בין המדינות השותפות לברית הצפון-אטלנטית. מי שהיטיבה לקרוא את המפה המשתנה וניצלה אותה לקידום מעמדה היא רוסיה של ולדימיר פוטין.

פרשת האזנות הסתר - עוד ידיעות:

ארה"ב צותתה ל-70 מיליון שיחות של צרפתים

גרמניה על ארה"ב: שיטות של המלחמה הקרה

"ה-NSA מפצחת את רוב ההצפנות באינטרנט"

לא במקרה, פוטין העניק מקלט מדיני זמני לסנואודן. הוא הפך למכרה זהב של שערוריות מביכות שמעמיקות את החשדנות וחוסר האמון בארה"ב ובאובמה, בעיקר מצד בעלות ברית מסורתיות. אומנם הבית הלבן הכחיש את הגילוי בדבר ההאזנה לטלפון האישי הנייד של מרקל, אבל היא לא כל כך השתכנעה ודרשה מאובמה לנהל חקירה ולהעביר לידיה את תוצאותיה. אובמה שוחח גם עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד על האזנות הסתר ההמוניות לאזרחי צרפת, ונמסר שההסברים וההתחייבויות שנתן חיסלו את המשבר. אבל ההאזנות הן רק סימפטום של בעיה הרבה יותר מורכבת.

סנואודן, רק כלי משחק בידיו של פוטין(צילום: AP)

כלפי חוץ, מנהיגי אירופה בירכו על בחירת אובמה לנשיא ארה"ב ועל קריאתו לשיתוף פעולה בהנהגת העולם. אבל גם ניהול מתכונת כזו מחייב כושר מנהיגות ויכולת ביצוע. פעם אחר פעם, מנהיגים באירופה הבחינו בחולשתו ובמנהיגותו הרופסת של אובמה וההערכה שגילו כלפיו, במישור המדיני והאישי כאחד, פחתה מאוד. מנהיגים כמו מרקל, ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי או נשיא פולין ברונסילב קומורובסקי, התרשמו לרעה מהיעדר אסטרטגיה ברורה של מדיניות חוץ וביטחון וממהלכי "זיג זג" תמוהים שלא הובילו לשום מקום.

נראה היה שאובמה נלהב הרבה יותר לפייס אויבים מאשר לשמור על קשרים היסטוריים עמוקים עם אנשי בריתו. כך היה ביחס לרוסיה וסין מצד אחד, ולמצרים, סעודיה, ישראל, דרום קוריאה ויפן, מצד שני. נראה שאובמה הטרוד במשברים כלכליים, אידאולוגיים ופוליטיים קשים מבית, לא רוצה ואולי גם לא יכול להנהיג את העולם.

אובמה ופוטין בוועידת G-20 בחודש שעבר(צילום: רויטרס)

ביטוי מובהק לכך ניתן במהלך ההתערבות הצבאית של נאט"ו בלוב במרס 2011. בלי קשר למטרות ההתערבות הזאת ולתוצאותיה הכושלות, פרשנים בוושינגטון הגדירו את את מדיניות אובמה "כמנהיגות מאחור" - מונח מוזר שאינו הולם מעצמת-על. גם במשבר השימוש בנשק כימי בסוריה, אובמה נרתע מהקו האדום שהוא עצמו קבע והכריז שארה"ב לא מוכנה יותר להיות לבדה "שוטר העולם".

הפערים בין אירופה לארה"ב נראים גם היום ביחס למו"מ המתחדש עם איראן. בעוד שאובמה מגלה התלהבות ואופטימיות מ"דיפלומטיית החיוכים" של הנשיא חסן רוחאני, האירופים הם הרבה יותר זהירים. הם זוכרים היטב את התחבולות, ההטעיות והשקרים האיראניים, בין היתר מצד רוחאני עצמו, שבסיבובים קודמים פיקד על המו"מ. הם מודעים למטרה האיראנית במו"מ - תקיעת טריז בין אירופה לבין ארה"ב ובין ארה"ב לבין ישראל כדי להשיג הסכם אופטימלי. לא במקרה בחר לאחרונה ראש הממשלה בנימין נתניהו להיפגש באיטליה עם מקבילו אנריקו לטה, כדי להזהיר שוב את המערב ממלכודת דבש איראנית.

אובמה נרתע מהקו האדום ששם לו. התקיפה הכימית בסוריה(צילום: רויטרס)

פוטין, ששואף להחזיר את רוסיה למעמד של מעצמת-על, זיהה את חולשות אובמה ואת הסדקים בעמדות המערב. הוא נכנס לריק שאובמה הותיר והפך להיות גורם דומיננטי שמשפיע ומכוון את הפעולות הדיפלומטיות

החשובות ביותר בזירה הבינלאומית. אדוארד סנואודן הוא רק כלי אחד במשחק השחמט האסטרטרגי שהוא מנהל.

ייתכן שהעובדים המוכשרים בסוכנות האמריקנית לביטחון לאומי, שמבצעת את ההאזנה והמעקב אחרי מסרים המועברים בטלפונים ניידים ובדואר אלקטרוני, לכאורה בין ארגוני טרור, הפגינו חריצות יתר בהאזנה ובמעקב וכללו בהן מנהיגים באירופה. ייתכן שהם חושבים שהמנהיגים האלה אינם עושים מספיק לחיסול תאי טרור, וייתכן שבהאזנותיהם הם מגלים מה הם באמת חושבים על אובמה ומדיניותו.

כך או כך, לאובמה מחכה עבודה רבה. מו"מ קשוח עם איראן, כמו זה שהוא ניהל עם הרפובליקנים בקונגרס במשבר התקציב האחרון, יכול להיות המענה הנדרש להדלפות סנואודן ולשיקום מעמדה הבינלאומי של ארה"ב ויחסיה עם בעלות בריתה באירופה ובאזורים אחרים בעולם.

פרופ' איתן גלבוע הוא ראש ביה"ס לתקשורת וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן